קופי טו גו

הדרך לפסגה בענף הפרסום עוברת דרך לא מעט תחנות. מצד אחד, כדי להיכנס לענף צריכים המועמדים הצעירים להתפשר לא מעט בדרישות השכר ולהיות מוכנים לעבודה מאומצת. מצד שני, מי שיצליח להחזיק בענף מספיק שנים, ויצבור ותק, יוכל בסופו של דבר להגיע לרמות שכר גבוהות, ולא פחות חשוב - להיות מעורב במהלכים גדולים ובעשייה פרסומית ברמה ארצית.
כיום פועלים מספר גופים שמכשירים לעבודה במשרדי הפרסום, כאשר יש להבדיל בין בתי ספר לקופירייטינג ולבין "הבצפר" של איגוד חברות הפרסום, שמכשיר לעבודה גם תקציבאים, פלנרים ועוד מקצועות מתמחים הרלוונטיים לענף. לאחרונה הצטרפה לענף ההכשרה גם "אוניברסיטת מקאן אריקסון", שבמסגרתה יינתנו שיעורים מעשיים בפרסום, ולאחר ההכשרה יצטרפו התלמידים הבולטים לשורות משרד הפרסום.
"הרמות הנמוכות יחסית שמשלמים בתחילת הדרך הן פועל יוצא של שני גורמים", מסביר פרסומאי בכיר. "הראשון הוא פשוט ביקוש והיצע. בכל יום נפלטים מהפקס במשרדי הפרסום עשרות קורות חיים של צעירים שלמדו תקשורת ושרוצים לעבוד בפרסום כי זה נראה להם מגניב. כאשר יש כל-כך הרבה מועמדים, אין ספק שמשרדי הפרסום יכולים להרשות לעצמם לשלם מעט ועדיין למצוא לא מעט עובדים שמוכנים להתפשר רק כדי להצטרף לשורות משרד הפרסום. הגורם השני קשור לוותק של העובדים. בענף יש תחלופה לא קטנה של עובדים, בעיקר ברמות הזוטרות. מכיוון שלא כל אחד בנוי לעבוד במשרד פרסום, ואחרי זמן לא רב עובדים רבים מתחילים לפזול החוצה, מנהלי המשרדים שומרים את המשכורות הגבוהות לאלו שיישארו לאורך זמן במשרד, ולא יעזבו ברגע שתהיה הזדמנות".
היתרונות:
למי שמצליח להגיע לרמות הגבוהות, מובטחת משכורת של מעל 20 אלף שקל, אבל בעיקר הזדמנות להיות בצומת משפיע מאוד במשק הישראלי. משרדי הפרסום הגדולים עובדים עם מרבית החברות החזקות במשק, והיכולת להעלות קמפיינים משמעותיים ולהיות חלק ממהלכים שיווקיים גדולים - היא ללא ספק הדובדבן שבקצפת של המקצוע.

החסרונות:
התדמית של אנשי הפרסום מעולם לא הייתה משהו שאפשר להתגאות בו. מלבד השעות המטורפות ודרך החתחתים עד לפסגה, הענף הזה לא מומלץ לבעלי לב חלש. האגו המנופח, התחרויות בין המשרדים והמאבק בכל הדרכים על הלקוחות הגדולים - יכולים להוציא את החשק גם למי שנושם קריאיטיב ולכאלה שמסוגלים להתרגש מפסטיבל קאן לפרסום.
איך מתקדמים:
הדרך לפסגה מתחילה בדרך-כלל בתחום התקציבאות, הפלנינג או הקריאיטיב. הגדרת התפקיד של התקציבאי היא "איש הקשר של הלקוח במשרד". בכל אחד מתתי-הענפים רמות השכר הן נמוכות והעבודה מרובה, אבל מי שמתעקש יוכל להתקדם לדרגות של תקציבאי או פלנר בכיר, ולאחר מכן לתפקידי הסופרווייזר, שאחראי למעשה על כמה תקציבאים. התפקיד של הסופרווייזר הוא לנהל מספר לקוחות ולסייע יותר בפן המחשבתי והתכנוני, ולהשאיר את העבודה השחורה לתקציבאים עצמם. סופווייזרים שמוכיחים את עצמם, ובעיקר מוסיפים למקצועיות בתחום הפרסום גם יכולות ניהוליות, יכולים למצוא את עצמם אחרי מספר שנים בתפקיד סמנכ"ל לקוחות. משם, אין הרבה לאן ללכת. מרבית המשרות של מנכ"לי המשרדים תפוסות בדרך כלל על=ידי אחד השותפים, ובדרך-כלל סמנכ"ל הלקוחות מוצא את דרכו החוצה למשרה שיווקית בכירה או למשרד פרסום גדול יותר. במקרים אחרים, סמנכ"ל הלקוחות עושה אקזיט מהמשרדים הגדולים ופותח בעצמו משרד קטן לייעוץ בתחומי הפרסום והשיווק.
מה השתנה:
רוחות המיתון התחילו השנה מוקדם בענף הפרסום. ממדד הפרסום של הרבעון השני של השנה, שמפרסם איגוד חברות הפרסום, עולה כי ניכרת דאגה מסוימת במשרדי הפרסום. ברבעון השני של 2008 ירד הביקוש לעובדים בחברות הפרסום בכ-20% בהשוואה לחמשת הרבעונים הקודמים. בעוד המפרסמים משחררים תקציבים בהיקפים גבוהים, דווקא הפרסומאים מגלים דאגה ושומרים על זהירות.
יש לציין כי המדד מצביע על ירידה בביקושים לעובדים חדשים, אך לא בהכרח על צמצום כוח האדם בחברות הפרסום. עם זאת, מציינים באיגוד כי בעבר, ובמיוחד בתקופת מלחמת לבנון ואחריה, הצביע נתון זה על הציפיות של חברות הפרסום לגבי היקף הפעילות העתידי.
ומה לגבי הניסיון התמידי של עובדים לעבור לצד של הלקוח? לדברי גורם בשוק, "מרבית אנשי הפרסום לא זנחו את הרעיון לעזוב את משרדי הפרסום ולעבוד בשביל הלקוחות, אבל למרות שכולם רוצים להיות מנהלי מותג בחברות גדולות, רובם לא מבינים שלא מדובר בתפקיד בעל מאפיינים של אסטרטגיה ושיווק, אלא בתפקיד עם דגש על לוגיסטיקה. ביום שהם יבינו את זה הם יחשבו פעמיים האם כדאי להם לעזוב את הענף".