The Long and Winding Road

מה ביקשתי? לברר אם לסמוך על הרכבת שתחזיר אותי הביתה מההופעה של מקרטני

מה בסך הכל ביקשתי? לדעת אם אפשר לסמוך על הרכבת שתחזיר אותנו הביתה לאחר ההופעה של פול מקרטני בפארק הירקון. בשבוע שקדם למופע המשטרה חזרה ללא הרף על נבואות זעם לגבי עומסי התנועה המטורפים הצפויים באזור והתחננה שנשתמש בתחבורה ציבורית. אז ניסינו.

לפי לוח הזמנים הרגיל, הרכבת האחרונה לרחובות יוצאת בשעה 22:56, קצת מסוכן מבחינת לוח הזמנים של פול (אז עוד חשבנו שההופעה תארך שלוש שעות). סברנו שבשל ההיערכות המיוחדת והכוונת הציבור לאמצעי תחבורה חלופיים, תוציא רכבת ישראל רכבות נוספות בתום המופע. במהלך כל יום ההופעה הרמנו טלפונים למודיעין הרכבת ולמוקד הכוון התנועה המיוחד ליום המופע של המשטרה, ומשניהם שמענו שוב ושוב את אותה התשובה- "לא יודעים, אולי תצא רכבת נוספת, ואולי לא". תשובה קצת בעייתית עבור מי שמחליט להפקיד את ילדיו אצל שמרטפית מבלי לדעת מתי והאם בכלל יזכה לשוב לביתו.

החלטנו להסתכן, והגענו להופעה ברכבת. כניסה אחרונה למשרד מנהל תחנת האוניברסיטה בשעה 20:10 בטרם יציאה לגני יהושע, עדיין לא הניבה תשובה לשאלה הקשה והסודית האם יהיו רכבות מאוחרות. תתקשרו קצת לפני אחת עשרה (אז המודיעין הטלפוני נסגר), הוא אמר לנו. ואכן התקשרנו בעשר וחצי, מתוך המופע, כששירי ה"ביטלס" ברקע ובקושי שומעים, אבל המוקדנית אמרה: "סופית, לא ייצאו רכבות נוספות".

כשפול סיים את ההדרן בשעה 22:40 התחלנו לרוץ כאחוזי אמוק, יחד עם עוד עשרות אנשים, לכיוון הרכבת, רק כדי להגיע לתחנה ב- 22:53. אולם, העומסים הכבדים ליד הקופות, שיש להניח שנבעו כולם מאצנים שהגיעו זה עתה מהמופע, גרמו למרבית המדרימים לגלות שהרכבת כבר יצאה בזמן שהם ממתינים לתורם לרכוש כרטיסים.

לוח זמנים הפך ללוח זמנים

להיות בקשר עם המשטרה בפארק ולעכב את הרכבת במספר דקות לטובת ההמונים? הצחקתם את רכבת ישראל. בימי חול הרכבת מאחרת ומתעכבת פרקי זמן ארוכים, אבל דווקא בליל ההופעה החליט מישהו שם שלוח זמנים זה לוח זמנים. בינתיים התקבצו בתחנה מאות רבות של אנשים שביקשו לדעת האם תצא רכבת נוספת ומתי.

תצא, אמרו לנו, לא ברור מתי. כניסה חוזרת למשרד מנהל התחנה (שהתחלף בינתיים) הניבה את התשובה תוך רבע שעה, 20 דקות. .יותר משעה וחצי חיכינו בתחנה מאז קיבלנו תשובה זאת, שעה וחצי של בלאגן שהיה עשוי להיות מצחיק אלמלא היה מדובר באמצע הלילה, כשאנו שומעים הוראות סותרות מאנשי צוות שונים, מחליפים רציפים כמו במשחק כסאות מוזיקליים, ובעיקר מאבדים את הסבלנות. בסוף הגענו הביתה (אחרי אחת וחצי בלילה, יותר משלוש שעות לאחר תום ההופעה), הרבה אחרי השכן שנסע במכוניתו הפרטית, מרגישים שאכלנו אותה.

אז מהו המסר? כמו שאמר מנהל התחנה לאחת הנוסעות שהתלוננה בפניו על חוסר הארגון "אז מה אם הייתה הופעה? יש גם חיים, ובשביל רכבת צריך כוח אדם". כנראה שהשבועות הארוכים בהם התכוננו הגופים המעורבים להופעה לא הספיקו להנהלת הרכבת לשבץ נהג לנסיעה מיוחדת בתום המופע. אגב, כהדרן קיבלנו תחנה חשוכה ושער נעול בכניסה לתחנת רחובות (את השער לפחות פתחו במהירות. את השאלטר - סכנה אמיתית לרגל שבורה או נפילה, בעיקר למבוגרים מן הנוסעים - לא הרימו). פול המריא מיד בסיום ההופעה חזרה לאנגליה, שם פועלות רכבות של ממש. סביר להניח שעם ההתנהלות החלמאית של רכבת ישראל, גם הוא הגיע הביתה לפנינו.