העיתון "ידיעות אחרונות" בהחלט רשאי לראות עצמו פראייר. שני כתביו הבכירים, נחום ברנע ושמעון שיפר, עמלו קשה בהגנה על אהוד אולמרט. השניים אפילו השמיצו ורדפו למענו את חושפי מעשיו, מיכה לינדנשטראוס וירון זליכה. לכן, העיתון וכתביו בהחלט הרוויחו את החלטתו של אולמרט לתת להם בערב ראש השנה ראיון שלא רק יהיה בלעדי, אלא גם יחיד ומיוחד. אבל קרה דבר לא נעים: במקום סקופ, הם קיבלו לוקש.
"אני אומר לכם את מה שלא אמר אף מנהיג ישראלי לפניי" - הבטיח אולמרט למראייניו. ואז, לאחר שהמראיינים כנראה עצרו את נשימתם במתח, אמר אולמרט: "צריך לסגת כמעט מכל השטחים, גם במזרח ירושלים, גם ברמת הגולן". וואוו! אלא מה? העיתוי, רבותי, העיתוי. בגלל העיתוי הרי גם עכשיו, לאחר הראיון, עדיין מדובר באמירות שלא נאמרו על ידי אף מנהיג ישראלי, מכיוון שאולמרט כבר אינו מנהיג ישראלי. הוא מנהיג ישראלי לשעבר. ולכן, הוא בעצם מכר ל"ידיעות", ולשני מיטיביו, סחורה נטולת ערך.
לא נקודת פתיחה
משום כך אין הצדקה לביקורת על אולמרט שהוא "מכר נכסים מדיניים בזול". אולמרט לא מכר כלום, מהטעם הפשוט שאדם לא יכול למכור את מה שאין לו. הנכסים המדיניים, הביטחוניים והממלכתיים כבר אינם ב"בעלותו" של אולמרט. בשלב הזה של חיינו הם בידי ציפי לבני. מה שקובע עכשיו זה מה אומרת לבני, לא אולמרט. הדברים הרלבנטיים היחידים שאולמרט יכול לומר במעמדו הנוכחי זה מה שהוא משמיע בחקירות המשטרה.
מאותו הטעם אין גם יסוד לביקורת שמעכשיו ישמשו עמדות אולמרט נקודת פתיחה בכל משא ומתן. שטויות. מי שקובע עמדות מדיניות הוא האדם שעומד באותו הרגע בראש המערכת. מה שאמר אולמרט לא מחייב אף אחד, אפילו לא את עצמו, והפלסטינים, וכל אחד, יודעים זאת היטב. אני חושד שאפילו ב"ידיעות אחרונות", למרות ההתלהבות מהראיון - מבינים זאת. לאולמרט יש מספיק בעיות, מבלי שידביקו לו גם גרימת נזק מדיני בגין הראיון. הטרגדיה שלו היא שהוא כבר לא מסוגל אפילו להזיק.
האומנם אף מנהיג?
גם היומרה של אולמרט אינה מדויקת. אף מנהיג לפניו? אהוד ברק אמר דברים שהיו לא פחות פורצי גדר. והוא לא אמר זאת בראיון עיתונאי, אלא לערפאת עצמו, לקלינטון עצמו - במסגרת משא ומתן רשמי בקמפ דייוויד. ברק הציע באותו מעמד ויתורים מרחיקי לכת ביותר וגם על ירושלים הביע נכונות לדבר. ואלה, כאמור, היו הצעות רשמיות של ראש הממשלה, לא גימיק של ראיון ראש השנה עם מנהיג-עבר וחשוד-הווה.
הקריטריון של דודי כהן
אני חושב שדי מוסכם שעובד ציבור לא אמור למתוח ביקורת על הממונים עליו, בין שהם נבחרים ובין שלא. הכוונה כמובן למפכ"ל המשטרה, דודי כהן, שהאשים את שר המשפטים, דניאל פרידמן, בין השאר, בגרימת נזק למשטרה, והביע זעזוע ממעשיו של אולמרט, אף שאלה עדיין בשלב של חקירה במשטרה. ואמנם, עיקר הביקורת הציבורית נגד ניצב אורי בר-לב היתה על עניין הכפיפות לממשלה שביקר.
הפוסל במומו של בר-לב
אבל יש אלמנט נוסף שראוי לשים לב אליו. לפני כמה שבועות הוציא המפכ"ל ל"חופשה כפויה" את מפקד המחוז הדרומי, ניצב אורי בר-לב. בכל הראיונות שנתן על הפרשה הדגיש כהן את היותו של בר-לב קצין מצטיין ומוכשר. אז מה הבעיה? ובכן, כהן ביקש לסיים את תפקידו של בר-לב במחוז הדרום והציע לו לצאת לשנת לימודים. בלשון משטרתית, זה אומר הדחה. בר-לב סירב. ואז החליט המפכ"ל להוציאו ל"חופשה כפויה", שגם היא הדחה, אם לא פיטורים.
ההסבר של כהן: "באופן עקרוני, לא ייתכן שקצינים ומפקדים בארגון יקדמו אג'נדה אישית, המנוגדת לעמדת הארגון והעומד בראשו. משטרת ישראל היא גוף היררכי, שהמשמעת וקבלת המרות הן אבן יסוד בה".
כאן, בנקודה הזו, מתבקש הקורא להשוות בין התנהגותו של כהן, לבין זו של בר-לב. נכון שכהן לא סירב ל"הצעה". אבל הוא מתח על הממשלה ביקורת, בגלל דברים לא מחמיאים ששרים השמיעו נגדה. כהן לקח את הביקורת באופן אישי ובצדק, שהרי הוא עומד בראש המשטרה. כלומר: לכהן היה אינטרס אישי לבקר את הממונים עליו, על שדיברו בגנותו.
לכן, על פי הקריטריונים שקבע דודי כהן עצמו, האם אין זה ראוי שמפכ"ל המשטרה יוציא אותו ל"חופשה כפויה"? ואם המפכ"ל מסרב לעשות זאת, מה עם השר הממונה? והממשלה? והכל, כאמור, בהתאם לקריטריונים שקבע המפכ"ל בעצמו! *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
