הרב עובדיה טוב לשוק ההון

אלה אלקלעי היא סמנכ"ל פיתוח עסקי בבית ההשקעות IBI

ש"ס ביקשו מיליארד? קדימה צריכה להציע שניים. ממש מדהים שבעיצומם של ימים שבהם כל מדורי הכלכלה (ולא רק) דנים בהאטה הצפויה במשק, בצמצום הסיכוי לאינפלציה ובצורך במדיניות תקציבית מרחיבה, מתכתשת שרת החוץ ציפי ליבני עם ש"ס על הקצבאות.

באופן פרדוכסלי, המחסום העיקרי העומד בפני הקמת ממשלה חדשה ורחבה הוא דווקא הצעד הכלכלי הנכון והמתבקש: הרחבה פיסקאלית ותמיכה בשכבות הביניים והשכבות החלשות.

win win win סיטיואיישן

מה היה קורה לו במקום להתכתש עם ש"ס על יותר או פחות 500 מיליון שקלים לקצבאות ילדים, היתה קדימה מציעה בתמורה לדרישה של ש"ס למיליארד שקלים, הזרמת שני מיליארד שקלים במסגרת תקציב 2009 לתמיכה בשכבות הביניים ובשכבות החלשות, עם פסק זמן של שלושה חודשים שיאפשר לאוצר לגבש תוכנית הקצאה אפקטיווית ביותר של תקציב זה?

לו היה הדבר קורה, ש"ס הייתה יכולה לחזור לבוחריה, לסמן "V" ולהציג כשלל 2 מיליארד שקלים מהמשא ומתן הקואליציוני (win), לאוצר יהיה תקציב להזרים את החמצן שיידרש בקרוב מאוד למשק באופן אפקטיבי (win) ולשרת החוץ תהיה ממשלה (win).

על שרת החוץ ציפי ליבני להבין שהיא חייבת להזרים כסף לשוק. הדרך לא צריכה אולי להיות קצבאות שמעודדות אנשים לשבת בבית ולהסתפק בלעשות שמחה (כלומר, ילדים), יש לא מעט אפשרויות נוספות להזרמת כסף לשכבות החלשות ולשכבות הביניים:

1. קיצוץ במס הכנסה למעמד הביניים
2. הורדה במע"מ ובמסי קניה
3. מענקים שיאפשרו העלאה של שכר המינימום
4. ואולי הכי חשוב - הגדלת ההשקעה בתשתיות

לפחות לפי מה שקורה בעולם, נראה שהממשלה חייבת לנקוט בצעדים מרחיבים על מנת להבטיח שגלגלי הצריכה לא יעצרו והביקושים במשק ימשיכו לזרום. בשורה התחתונה, צעדים אשר יבטיחו שהכלכלה בארץ לא תיכנס למיתון ארוך ומייגע.

שלא יעלה לנו לראש

למרות שעד אתמול הכלכלה שלנו נראתה כיציבה ביותר בעולם, יש מספר סקטורים שאינם יכולים לצמוח כששאר העולם מדשדש. המשמעותי שבהם לכלכלה המקומית הוא סקטור ההיי טק.

אמנם רוב הסקטור שרד את הקושי שהיה גלום בהיחלשות הדולר בשנים האחרונות, אבל היחלשות הביקוש על גב העלייה היחסית בהוצאות השכר, עשויה להכריח לא מעט חברות לצמצם את מצבת כח האדם המקומית. הן בחברות המקומיות והן בחברות הזרות כמו אינטל, IBM ודומותיהן, המחזיקות צוותי פיתוח בארץ.

מזל שהדולר מתחזק וממתן את ההשפעה. סקטור הנדל"ן הכימיה, הטקסטיל, התיירות, חשופים אף הם למה שקורה בעולם, ובכל זאת הממשלה עדיין לא החליפה תקליט.

ימות המשיח: ללמוד מדיניות סוציאלית מהאמריקנים

די להביט בצעדים שנוקט הממשל האמריקאי, בשביל להבין, שלשם שינוי, מה שש"ס דורשת משרת לא רק את הנצחת העוני והבורות של קהל בוחריה, אלא גם את הכלכלה של המשק הישראלי של אזרחי המדינה כולה.

האמריקנים היססו קצת יותר מידי אבל בסוף סתמו את האף וקפצו למים: הם הקצו והם מזרימים מאות מיליארדי דולרים לא רק למערכת הפיננסית אלא גם לכלכלה הבסיסית.

התבוננות מעמיקה בתוכניתם, מגלה שלמרות פרק הזמן הקצר שעמד לרשות כותביה, כל סעיף בה משיג יותר ממטרה אחת:לדוגמא, בתוכנית להקלות במס יש דגש על סקטורים שחשוב כיום לאמריקאים לעודד כמו אנרגיה ירוקה, חקלאות, חינוך (!!!) וכן הלאה.

גם לאמריקנים לא קל להזרים עוד ועוד כסף למשק. ובכל זאת ולמרות הגירעון הכבד שארצות הברית נמצאת בו ולמרות שהממשל הנוכחי סולד לא פחות מהימין במקומותינו ממעורבות ממשלתית בכלכלה אלו הצעדים שהוכרזו יש ממי ללמוד.

אם ציפי ואנשיה במפלגת קדימה רוצים להיתלות באילן גבוה הם לא חייבים ללכת עד למסקנות של קינס או מילטון פרידמן למשבר של 1930, הם יכולים לקרוא את האקונומיסט, הניו יורק טיימס וכל יתר העיתונות הכלכלית של הזמן האחרון.

אם טובת המשק לנגד עיניה

למשל כותרת המאמר של פול קורגמן בניו יורק טיימס ב-19 באוקטובר הייתה Let’s Get Fiscal ועיקר טענתו היתה שהמשבר בכלכלה האמריקאית צפוי להיות ארוך וכואב ולכן הממשל חייב להזרים כסף ולהשאיר בצד כרגע את הטיפול בגירעון העצום שיש לארה"ב.

הטיפול להערכתו אינו יכול להסתמך על הפד', הבנק המרכזי האמריקאי, בלבד אלא חייב לכלול שילוב ושיתוף פעולה בין כל הכלים העומדים לרשות הממשל פיסקאליים, לצד המוניטאריים.

אין ספק כי הממשל האמריקני יכול להרשות לעצמו להדפיס כסף בהיקפים שממשלת ישראל לא יכולה לחלום עליהם אפילו בדמיונה הפרוע ביותר, אבל אם אנחנו רוצים להישאר כלכלה צומחת ולא להצטרף באיחור אופנתי לשווקים האירופאים, נראה שלשרת החוץ ציפי ליבני כדאי לקבל את רוח הדרישות של ש"ס (רצוי לא כלשונן) ולהזרים סיוע לשכבות החלשות ובעיקר לשכבות הביניים ועל האוצר, ועל נתניהו והימין, שבוודאי כבר היו נוהגים כך לו הם במקומה, לא נותר אלא לתמוך במהלך, אם טובת המשק לנגד עיניהם.

דיסקליימר והגנה מפני הכלכלנית הראשית שלי

למען הסדר הטוב חשוב לי להדגיש שהכלכלנית הראשית של בית ההשקעות IBI, הגב' איילת ניר, לחלוטין אינה מסכימה עם הכתוב לעיל. להערכתה, המחיר הכלכלי של הגדלת הגירעון וקבלת החלטות פיסקליות לא אחראיות, עשוי להיות כבד מנשוא.

די לחזור ל-2002 שבה השחרים נסחרו בתשואה בשיעור 12% והגלילים ב-6% בכדי להבין עד כמה המחיר עלול להיות גבוה.