הו פוליטיקה ארורה

ציפי לבני נקייה יותר מהמועמדים האחרים, שוחרת טוב, היא לא הספיקה להתקלקל. גם לאחר המשא ומתן הפוליטי הראשון שלה נותרה ממלכתית. חוסר הניסיון שלה, שבא לידי ביטוי נאיבי בשיח ושיג עם אהוד ברק ועם ש"ס, מנע ממנה כנראה להקים ממשלה. עדיף כמובן להיכשל בהקמת ממשלה מאשר להיכשל בניהול ממשלה.

המסלול של לבני כולו שטיח אדום. מועמדת משי. תוך שנים אחדות מצאה עצמה בקצה הפירמידה.

פוליטיקאי ותיק תהה באוזניי, איך יש לה אומץ, בעידן כזה של איומים, קריסות וסכנות, להתיימר לראשות ממשלה. אמרתי שהיא אישה אמיצה. לא, הוא אמר, יש לה אומץ כי היא לא באמת יודעת במה מדובר.

אריאל שרון ייעד את לבני למשרד המשפטים. היתה לו טראומה מדן מרידור. שרון וסביבתו ראו צל הרים כהרים. מרידור, מבחינתם, היה כל יכול במערכת המשפט והמשטרה, הפוליטיקאי שעל פיו יישק דבר מבית המשפט העליון, דרך הפרקליטות, בואכה יאח"ה ויחב"ל. הם רצו לבנות מישהו מולו. הם חשבו שלבני תהיה התשובה. לבני, בדיוק כמו מרידור, היא משפטנית, נסיכה, נצר ללוחמי האצ"ל, יאפית, חביבה על התקשורת, נקיית דימוי וכפיים.

הפוליטיקה הישראלית צינית להחריד. אין מוסכמות, אין ערכים מקובלים, פוליטיקאים מתייחסים ברצינות תהומית לעצמם ובחוסר רצינות משווע למדינה ולבעיותיה. די לקרוא את ההסכם הקואליציוני שחילץ אהוד ברק, עם תארי אצולה לעצמו, עם חסמים נגד אופיר פינס, איתן כבל וכל מי מחבריו שעלול לחפוץ לשוב לממשלה, עם השקלים לקופות הקטנות במשרדיהם של פואד בן-אליעזר, שלום שמחון ובוז'י הרצוג.

די להציץ במסמך שהגישה מפלגת הגמלאים, שנפטרה אך טרם נקברה, עם שלושה מיליארד שקלים נוספים ובקשה לתוכנית בוקר לגמלאים בטלוויזיה החינוכית. וכמובן ש"ס - יותר משני מיליארד שקל דרשה ש"ס. מיליארד וחצי לקצבאות ילדים, 350 מיליון לילדים ונוער בסיכון, בתנאי שהם חרדים כמובן, ועוד כמה מאות מיליונים לעולם הישיבות והתורה. שלא לדבר על האינטרסים האישיים של אלי ישי מול האינטרסים של השר אריאל אטיאס, עו"ד דוד גלס מול פרופ' יוחנן שטסמן, והעבודה בעיניים הרפות של הרב הישיש עובדיה יוסף.

מהצד השני ארב, הזיע מעצבים, ביבי נתניהו. ביבי הצביע בכנסת בעד כל החוקים המיופייפים המנוגדים למשנתו הכלכלית, ויש לו משנה. הוא מיהר לבקר אצל הרב עובדיה ויצא ממנו עם צ'פחה, הוא יבטיח לש"ס הבטחות וירמוז רמיזות, בניגוד משווע למדיניותו, ויש לו מדיניות. ארבעה אנשים, לפחות, משוכנעים שהם יהיו שר הביטחון בממשלת נתניהו. אפשר שהוא לא הבטיח לאיש מהם, אך הם כולם משוכנעים שהם הובטחו.

לצדו, על הגלגל, אביגדור (איווט) ליברמן. הוא נעדר מהארץ מרבית ימות השנה, לרגל עסקיו, וכשהוא כבר בארץ, נגזר עליו להשקיע את זמנו במשטרה ובבתי משפט. ליברמן, לא ש"ס ולא מפלגת העבודה, יהא השותף הקואליציוני הראשון, האולטימטיבי, של הליכוד ונתניהו. הזיווג הזה בכלל, וליברמן בפרט, יספקו לחסידי "שלטון החוק" הרבה עבודה, כל כך הרבה שהם לא יספיקו אפילו לעצור ולהתגעגע לאהוד אולמרט.

כל התביעות שהוגשו לציפי לבני על-ידי המפלגות השונות, ישמשו "תביעות מדף" במשא ומתן על הקמת ממשלה חדשה לאחר הבחירות. במדיניות פנים, כמו במדיניות חוץ, נקודת ההתחלה היא נקודת הסיום של המשא ומתן הקודם. הדבר האחרון שמדינת ישראל צריכה כרגע היא מערכת בחירות. הבעיה שלמדינה אין ייצוג, כי לפוליטיקה חוקים משלה. *

אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2