היה ואובמה ייבחר

מאמר זה מניח כי הסקרים נכונים וכי אובמה יהיה הנשיא הבא של ארה"ב. מה משמעותו של מהפך אובמה?

מהפך זה מתרחש בשיטת בחירות לא יחסית; הסיכוי שיש בה לצמיחת המנהיג הבא ממיעוט אתני, הוא קטן ביותר. הבחירות היחסיות אמורות לעזור למייצגי מיעוטים להיכנס לעמדות הנהגה שכן אין הם זקוקים לרוב - לא באזורם ולא במדינה כולה - כדי לקבל ייצוג בפרלמנט. לעומת זאת, בשיטה דו-מפלגתית הסיכוי של נציג מיעוט הוא לכאורה אפסי. ואף על פי כן דווקא בארה"ב, ולא בשום מדינה בעלת משטר של בחירות יחסיות, קרה מקרה אובמה. ההסבר העיקרי, נעוץ בכך שהבחירות המוקדמות מאפשרות גם לאדם חיצוני, שאינו חלק מהממסד הפוליטי-מפלגתי, לרוץ קדימה. זאת ועוד: לבחירות מקדימות יש ערך רק כאשר מדובר בהתמודדות על מקום אחד. לעומת זאת, כאשר מדובר בבחירות מקדימות לרשימה לכנסת, כמו אצלנו, אין משמעות רבה לדירוג המועמדים, וזאת גם אם מתעלמים מהקשיים המהותיים הקיימים לגבי דירוג רשימה כזו.

בנוסף, ראוי לציין כי בניגוד לישראל, בה שותק כוחו של הממשל על-ידי השיטה היחסית ועל ידי משפטיזציה מוגזמת, בארה"ב יודעים כולם כי לבחירות לנשיאות תהיינה תוצאות מיידיות. אם המשילות היא תנאי לקיומה של דמוקרטיה אמיתית, הרי ארה"ב מושכת גם מועמדים חיצוניים. ואילו בישראל, המאבק הקשה הוא להיכנס למערכת פוליטית משותקת, ואין פלא שמעטים מוכנים להתמודד בקרבות הקשים הנדרשים לשם כניסה לתוכה.

כדי לסלק אי-הבנות: איני חושב לרגע שהשיטה האמריקנית מתאימה לישראל, אך נדמה לי שעניין המש*ילו*ת, דהיינו יכולתה של הממשלה למלא את תפקידה, הופך להיות עניין ראשון במעלה.

האם אובמה, אם נבחר, טוב או רע לישראל? גם על כך נכתב וייכתב הרבה. מחד, אין ספק שניצחונו יחזק את מעמדה הבינלאומי של ארה"ב ומה שטוב לאמריקה, טוב גם לנו. מאידך, בעניין הקיומי של אירן, עמדותיו אינן חדות וברורות, כפי שהתרשם גם נשיא צרפת, והדגש שלו על שיחות במקום כוח - דגש חיובי כשלעצמו - ייתקל בחומת הפנאטיות האיראנית. לעומת זאת, יש שתי תביעות ישראליות העולות בקנה אחד עם רעיונותיו של אובמה והן צריכות להיות ציר מרכזי במדיניות הממשלתית כלפי וושינגטון: ראשית, כדי שתהיינה סנקציות אמיתיות נגד טהרן, חייבת ארצות הברית לחדש את ההבנה עם רוסיה. תנאי מוקדם לכך הוא ויתור על הכללת אוקראינה וגיאורגיה בברית נאט"ו - עניין שהממשל הרוסי רואה בו סיכון האינטרסים שלו. ראייה זו אינה צודקת, אבל אם צריך לבחור בין סנקציות נגד אירן ועניין הרחבת נאט"ו מזרחה, יש אינטרס ישראלי ומערבי במתן עדיפות לסנקציות. שנית, ישראל צריכה לרכז מאמצים ולשכנע את אובמה בדבר הצורך לכרות ברית הגנה בין ישראל לארצות הברית. גם לברית כזו יש, כמובן, מחיר (בראש ובראשונה, ייפגע חופש הפעולה הצבאי של ישראל) וספק אם היא תרתיע את פושעי טהרן, אך היא הערובה הטובה ביותר שיש לנו היום - ערובה העשויה לשדר לכל העולם הערבי והמוסלמי שהתקפה על ישראל תיחשב להתקפה על ארה"ב. רעיון כזה, שנועד להרתיע אויב ולא להילחם בו, למנוע מלחמה ולא ללבותה, עשוי להיות מקובל על הנשיא החדש של ארה"ב.

אכן, יש סיכוי ששני הרעיונות האלה, חידוש ההבנה עם רוסיה וברית עם ישראל, יתבצעו דווקא בימיו של אובמה - הנשיא המבשר עידן חדש לאמריקה.

ולבסוף, אם הסקרים אכן טעו ומקיין ייבחר, אני מבטיח לגזור מאמר זה מהעיתון ולאכול אותו.

הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וח"כ לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006)