באוניברסיטת ת"א נפתחה השבוע תוכנית לימודים ניו-אייג'

לפני 20 שנה זה היה נשמע כמו רעיון מוזר במיוחד, ללמד באוניברסיטה בישראל את תחום הניו-אייג'. אבל בשנת הלימודים שזה עתה נפתחה, אוניברסיטת תל-אביב מיישרת קו עם אקדמיות בעולם שכבר החלו לטפל בצורה רצינית ומחקרית בנושא' ומתחדשת עם תוכנית לימודים העוסקת בניו-אייג'. "יש פתיחות של האקדמיה לתחום הזה, שראוי למחקר רציונלי", אומר ד"ר רון מרגולין, ראש התוכנית. "אקדמיה צריכה לחקור את כל תופעות החיים, כולל דתות שמאז ומתמיד הכילו תופעות כאלה".

רוב הנוהים אחר הרוחניות אינם מודעים בהכרח לכך שמאחורי תנועת הניו-אייג' עומדת פילוסופיה שמושרשת במסורות עתיקות ושואבת מטקסטים שהיו חבויים מעין הקורא המערבי במשך שנים. מאז ומתמיד חיו בחברות ה"פרימיטיביות" אנשים שניחנו בידע ובכוחות מיוחדים. אנשי הרפואה, או השמאנים, נחשבו למי שמקיימים את הקשר שבין השבט והרוח העולמית הנצחית. בחברות המודרניות לקחו על עצמן את המשימה הנכבדה הזאת הדתות המאורגנות, שהשתלטו על רוח האדם וענו לכל דורש על שאלות כבדות משקל בדבר הבלתי-נודע, החיים והמוות, וכמובן המילה שבשמה נשפך יותר דם מאשר כל מילה אחרת - אלוהים. אבל הדתות המאורגנות לא התאימו לכולם, ובמשך אלפי שנים נאלצו כל מי שהאמינו שיש אפשרויות אלטרנטיביות, לרדת למחתרת.

כוחו של התת-מודע

התוכנית החדשה, שנפתחה בימים אלה באוניברסיטת תל-אביב, היא בתחום מדעי הדתות. "הרעיון ליצירת התוכנית", מסביר ד"ר מרגולין, "עלה מהתובנה כי הניו-אייג' הוא נושא בעל נפח גדול בחיים התרבותיים בישראל של השנים האחרונות, וכדאי לשים את זה בתוך לימודי דתות בנות-זמננו".

"הניסיון שלנו", מוסיף ד"ר אייזיק לובלסקי, שילמד סמינר שיעקוב אחרי תולדות העידן החדש, "יהיה לבדוק מה הדומה והשונה בין ניו-אייג' לבין תופעות דתיות חדשות, ואת קו התפר בין חילוניות לבין דתיות. יש מקום ללמד את הדברים האלה ולעודד אנשים שיכתבו עבודות תזה ודוקטורט על הנושא הזה".

*איך זה התחיל בכלל?

ד"ר מרגולין: "פנה אלי בחור בוגר האוניברסיטה, שביקש שאנחה אותו בעבודה על תופעה שנקראת 'דיימי', תופעה דתית של נצרות מודרנית, שבמרכזה עומדים טקסים של שתיית איואסקה (שורשי עץ האיואסקה). מתברר שהיצירה היא דרך הדיימי, ונוצרה קומבינציה בין נצרות לבין איואסקה. לקחו את המוטיבים והוציאו אותם למערב. האינדיאנים טוענים שהשפעת האיואסקה מייצרת 'חלימה מוגברת'. זה כמו התרבויות של הפטריות, אבל זה משקה שיש לו השלכות על המוח, ויוצר חוויות דתיות. בתרבות האינדיאנית זה חלק מקבלת ההחלטות".

*כמה תלמידים יהיו?

"לא רבים, בינתיים. הקבוצה תיבנה במהלך השנתיים הקרובות. חלק מהסטודנטים רוצים ללמוד מדעי הדתות".

*ויש אנשים שבאמת חוקרים את הניו-אייג'?

"יש התחלות של מחקר. באוניברסיטת תל-אביב יש עניין לתפוס את השורשים של התופעה. צריך להבין באופן רציני על מה זה יושב, מאיפה זה צמח, איך זה מתייחס לתופעות של חילוניות ודתיות".

*למה זה לא קרה עד כה?

"העניין הרוחני במאה ה-20 היה עניין אליטיסטי באירופה. שכבה צרה מאוד, אינטלקטואלית, מבוססת, עסקה בזה. במחצית השנייה של המאה ה-20 הרבה יותר אנשים נחשפו או מצאו את עצמם בקבוצה האליטיסטית. זה קשור לירידה של האתוס הגדול של הקדמה והטכנולוגיה, כדרך היחידה להתפתחות. הייתה אכזבה והתבגרות. גם אנשים מודרנים הבינו שלא כל מה שהם מחפשים בחיים יימצא על-ידי הקדמה. זה דוחף אנשים לגלות תופעות דתיות, שלא מתוך מחויבות לסמכות דתית. מה שמאפיין את התופעות האלה, זו ספקנות כלפי הסמכות וגישה מתוך עמדה של חיפוש. החיפוש הרוחני נולד הרבה קודם. יש לו שורשים עתיקים".

ד"ר לובלסקי: "העובדה שהניו-אייג' פופולרי כל-כך, קשורה לנגישות של חומרים - שקודם היו 'ידע שמור'. מלחמת העולם השנייה הולידה את החרדה מנשק יום הדין, הנשק הגרעיני, ואנשים החלו להפנות עורף למדע מתוך תחושה של פחד מהמקום שזה הביא אותנו אליו. התקופה שבה יש התפתחות מואצת של המדעים מתקשרת למה שקורה בימינו. התקשורת, המיחשוב, הטיסות לחלל, זה יוצר תגובת-נגד. אנשים מחפשים את ההיפך מהמדע הקר, ואולי תשובות רוחניות".

*עד כמה התופעה היא רציונלית ועד כמה היא לא רציונלית?

ד"ר מרגולין: "תופעות עממיות מושכות אנשים שוויתרו על הרציונליות. אנשים מודעים לכך שזה לא עומד בקריטריונים הגיוניים, אבל הם פונים לממדים לא רציונליים".

ד"ר לובלסקי: "אנשים נותנים כיום מקום למניעים אחרים, כוחות לא ידועים, חיפוש אחר מיסטיקה, פנייה לדברים שהם מעבר לחושים, לעולם הנסתר מן העין. אפשר לראות את זה אצל אנשי עסקים שעושים מהלכים בגלל המלצות של רבנים. ברגע שאדם מאמין במשהו, זה יכול לקרות. תת-המודע שלך יכול לדאוג שדברים יקרו. אין הבדל בין יהודי מאמין, נוצרי מאמין או מוסלמי מאמין, לבין אדם שפותח את ההורוסקופ ביום שישי. ברגע שאתה מבטל את הביקורתיות הרציונליסטית, ואתה נותן לדעה או לטקס מסוים להשתלט על מערך הביקורתיות שלך, אתה עובר את הקו. כל אחד שמאמין בקיומו של האל - כל אל שהוא - הוא חלק מאותו מערך אנושי".

תואר באזוטריה

תופעת הספיריטואליזם החלה בשנת 1848, עם התיעוד של תקשורת עם רוחות רפאים. סיאנס, כמו שאול ובעלת האוב בתנ"ך, כמו צועניות במזרח-אירופה. יש ספרות מדעית ענפה שעוסקת בהתפתחות הניו-אייג' במקביל לשקיעה של הכנסייה בארה"ב ובבריטניה, יחד עם עליית המדעים. אנשים שעזבו את הכנסייה, מצאו את הפתרון בהליכה לכיוונים של ספיריטואליזם, רוחניות וחיפוש אחר האזוטריה.

*התוכנית הזו בעצם אמורה לשנות דעות קדומות שיש לנו לגבי הניו-אייג'?

ד"ר מרגולין: "כן, בין היתר. מי שמתחיל את הסיפור באופן כרונולוגי, של ניו-אייג' ברמה הגבוהה, לא קריאה בכף יד או בקפה, זו האגודה התיאוסופית, שהולידה את האנתרופוסופיה שתפסה מאוד חזק בתוך החברה הישראלית".

ד"ר לובלסקי: "רודולף שטיינר, שייסד את האגודה והביא את הרעיונות לחינוך, הוא דמות חשובה בתוך הבורגנות הישראלית. הלנה בלבצקי, שייסדה את האגודה התיאוסופית, טענה שהיא מתקשרת עם כל מיני ישויות על-טבעיות ומאסטרים טיבטים, ושהספרים עבי הכרס שלה - כל אחד 1,500 עמודים, נכתבו בשלושה חודשים. מהתיאוסופים יוצא הכל".

ד"ר מרגולין: "יש סברה שתחום הניו-אייג' מורכב בעיקר נשים".

ד"ר לובלסקי: "מספר הנשים העוסקות בניו-אייג' גדול פי כמה וכמה ממספר הגברים. למעלה מ-70% בתחום הן נשים. גם בעבר זה היה כך. היו כוהנות דת שעסקו באורגיות ובפולחנים אקסטטיים. נשים, באופן מסורתי, נהנות פחות משוויון זכויות, והעולם הרוחני מציע להן אפשרויות אלטרנטיביות לביטוי ולהצלחה. הוא מאפשר להן עוצמה. העולם הרוחני הוא פחות ממוסד והחוקים החברתיים לא חלים עליו".

*עד היום לא היו אנשים שרצו לעשות עבודות על ניו - אייג'?

ד"ר לובלסקי: "אנשים שרצו לעשות עבודות ומחקרים על תחומי אזוטריה וניו-אייג' נתקלו בבעיה. אבל התחום הזה מאוד מפותח בעולם, בחוף המערבי של ארה"ב, באוניברסיטת אמסטרדם בהולנד, גם בפריז. יש כבוד לנושא בעולם המערבי. זה תחום לגיטימי למחקר. לפעמים האקדמיה הישראלית מפגרת אחרי העולם ב-20 שנה.

"לימודי הניו-אייג'", מוסיף ד"ר לובלסקי, "יתאפיינו בעיקר בחשיפת המידע שהיה אזוטרי בצורה נגישה יותר".

*כמו שקרה עם הקבלה לאחרונה.

"נכון. החדירה של הקבלה לניו-אייג' בעשור האחרון היא בעלת אופי פופוליסטי. היא מועברת באופן המוני יחסית לאופן שבו היא נלמדה פעם, בחברה היהודית המסורתית".

ד"ר מרגולין: "אזוטריה היא עניין חיצוני. אבל הרבה דברים שהיו אזוטריים, הם היום נחלת ההמונים". *