אפטר פארטי

מהו, בעצם, השינוי המובטח הזה שאובמה מדבר עליו? נכון, הוא השחור הראשון שנכנס לבית הלבן, אבל כולנו יודעים שדרוש קצת יותר מצבע עור כדי להטביע את חותמך על העולם. אבל כשחושבים על כך, בעצם אובמה כבר עשה שינוי, עוד לפני שכף רגלו בכלל דרכה בבית הלבן.

הוא עשה שינוי בכך שסחף את אמריקה לשיעור הצבעה חסר תקדים ועורר אותה מתנומתה האדישה. הוא עשה שינוי בכך שהציף למעלה את התמורות הדמוגרפיות הגדולות שעברה המעצמה הזאת בשנים האחרונות, ושמשום מה, בינתיים אף פעם לא ממש באו לידי ביטוי בשום מערכת בחירות. אמריקה היא שחורה, היא היספאנית, היא צעירה יותר מתמיד, ואובמה השכיל לא רק להבין את העובדות האלה, אלא גם להציף אותן למעלה ולהינשא על כפיהן כל הדרך לניצחון.

אובמה רק הבין את השינוי שאמריקה כבר עברה מזמן, ועדיין לא נוצל פוליטית. הוא היה הראשון שניצל אותו ברמת השימוש המאסיבי שלו ברשתות חברתיות כמו פייסבוק, הוא היה הראשון שהצליח לגייס בעזרת השינוי הזה כמות אסטרונומית של תרומות קטנטנות דרך האינטרנט שהצטרפו ביחד לסכום אדיר, והוא היה הראשון שרקח משדר טלוויזיה מיוחד ערב הבחירות, שלא ניתן היה להתעלם ממנו. הוא גם היה הראשון שבאמת הבין שהסיכוי האמיתי שלו טמון דווקא בקרב אלה שאף פעם לא טרחו להצביע.

אז נכון, אובמה הוא צעיר ויחסית חסר ניסיון, אבל אחרי שעשה את כל אלה, יש בסיס מוצק לתקווה שהוא יצליח גם לשנות את העולם, ואם לא לשנות, אז לפחות להבין טוב יותר מקודמיו איך הוא פועל.

2. השינוי לא קשור למה שיקרה אצלנו

רמת ההתרגשות שהבחירה של אובמה גרמה לה הייתה מצמררת. העולם, מסתבר, הוא פחות קהה-חושים ואפאתי משחשבנו. הניצחון הצליח להרעיד מיתרים אצל אנשים שהבחירות בארה"ב בדרך כלל לא ממש מעניינות אותם מעבר ל"האם הנשיא החדש הוא טוב ליהודים, או לא". אבל השינוי שאובמה מסמל קורה אחת לדור. אחת למאה שנה, ואולי אפילו אחת ל-232 שנה. אז בבקשה, אל תתבלבלו, ואל תמהרו להשוות אותו לשינוי שציפי לבני ויועציה המתוחכמים מנסים למכור לנו כאן, בביצה הקטנה שלנו במזרח התיכון, ושעכשיו ינסו בטח לתת גם לו ניחוח קל של אובמה.

אובמה, כאמור, כבר יצר שינוי בעצם ההתנהלות שלו בחודשים האחרונים, שמעידה על יכולות ועל חשיבה אחרת, ולכן סחף את אמריקה להאמין גם בשינוי עתידי ולבחור בו באופן מפתיע וגורף. אצלנו, לעומת זאת, נראה שבאופן סיסטמטי ועקבי, שינוי הוא כל מה שכולם רוצים, ותמיד. הישן תמיד מצליח להוכיח את עצמו כמחורבן, ולכן מי שזוכה בכל סיבוב בחירות (שתדירותן רק הולכת וגדלה) הוא זה שמצליח למכור בצורה הכי טוב תקווה מזויפת לאיזשהו שינוי, שאף פעם לא באמת מתרחש בפועל.

האם הפעם תהיה זו לבני שתבטיח שינוי מלאכותי ותפיל ברשתה את הבוחרים המיואשים? יש מצב. אבל לקוות שהיא גם תביא איתה משהו אמיתי אחרי שתיבחר? אל תשלו את עצמכם. בינה ובין ההבטחה של אובמה אין, למרבה הצער, אפילו קצה של קשר.

3. השינוי קרה גם בתקשורת הישראלית

יום לפני הבחירות התהדרו העמודים הראשיים של כל העיתונים בתמונות ענק של מקיין ואובמה. החריג היה השער של עיתון "הארץ", שמעולם לא היה רגשי יותר משלשום (ג'). כל הסדין הענק של העיתון הזה היה מכוסה בתמונה אמנותית ממש, בה נראה אובמה מאחור, מניף את ידו באוויר וזוהר בהילת אור. על התמונה נמרחה כותרת ענקית, ולמטה עשו טובה ונתנו גם כמה מילות טקסט. גראפית זה היה אולי יפה, אבל מעבר לכך, הבחירה הזאת גם סימלה משהו. בבחירה הכל כך לא "ניו-יורק-טיימסית", "הארץ" בעצם הצטרף סופית ל"ידיעות אחרונות" ו"מעריב". העיתונות הישראלית, כך נראה, נסחפה כבר כולה לכיוון הצהוב, הרגשי, הדרמטי מדי, כך שהשבוע, גם השריד האחרון של איזשהו איפוק עיתונאי, נמחק.

או שאולי, גם כאן, אובמה לא באמת גרם לשינוי אלא רק הציף על פני השטח את מה שכבר התרחש מזמן. לעיתוני הבוקר של אתמול (ד'), למשל, לא הייתה ברירה - הבחירות היו הסיפור החם של היום, אולם נאום ההפסד של מקיין נישא רק בשש וחצי בבוקר זמן ישראל, מה שהפך את העמודים הראשיים של כל עיתוני הבוקר לממש לא רלוונטיים, עם דיווחים משומשים ומשעממים על שיעורי ההצבעה.

כן, הפרינט הוא כבר מזמן לא מדיום של ניוז, אבל אובמה גרם לנו להרגיש את זה חזק יותר אתמול. כש"מעריב", "ידיעות אחרונות" ו"הארץ" התפייטו בכותרות ראשיות על החלום שלו ועל סיכוייו, הוא כבר היה הנשיא השחור הראשון.

4. אז איך זה קשור לפסטיבל הגנוז של יגאל עמיר?

במסגרת ריבוי האירועים הדרמטיים, כבר הספקנו לשכוח, אבל רגע לפני שאומבה כבש את הבמה העולמית, התקשורת הישראלית חגגה ניצחון קטן משלה. לא ייאמן, אבל נעשה כאן, לראשונה מזה זמן רב, רב מדי, החלטה שאינה קשורה בהיסחפות הבלתי נשלטת אחרי הרייטינג. ערוץ 2 הודיע שיוותר על שידור ראיון עם רוצחו של יצחק רבין ב"אולפן שישי", לקראת ציון 13 שנה למותו, וערוץ 10 הלך בעקבותיו וויתר גם הוא על השידור המרעיש.

יאיר לפיד לקח את ההובלה על הסיפור הזה, ובתקשורת היו מספיק חכמים שהתייחסו לכך ומיהרו להגיד שהוא אופורטוניסט צמא רייטינג בעצמו. הזלזול, מה לעשות, היה חלק בלתי נפרד מגל התקשורת הגדול שגניזת הראיונות האלה גרר.

אבל השורה התחתונה היא כזאת: יכול להיות שלפיד ניצל את ההזדמנות להשיג כמה נקודות זכות לעצמו בכל הסיפור הזה. אז מה. הרי מי שהכי הרוויח מהמהלך היה הציבור הישראלי, שסוף-כל-סוף זכה להחלטה עיתונאית אחראית, ועוד מצד חברת החדשות של הערוץ המוביל של הטלוויזיה המסחרית, שהרייטינג הוא הבסיס לקיומה, והיא מוכיחה את זה בעקביות מדי יום. אז מצדי? שלפיד ירוויח. למה לא. ויותר מכך: בעידן הספינולוגיה התקשורתית שלנו, אפשר רק לקוות שכן ירבו ספינים מהסוג הזה בכל אמצעי התקשורת.