איזה מלך! לא שזה ממש הפתיע, אבל רופוס וויינרייט ענה אמש בהיכל התרבות בתל-אביב על כל הציפיות. המלחין, התמלילן, הפסנתרן והזמר המחונן התגלה בקונצרט שלו גם כ"אול ראונד אנטרטיינר", עם חושים מעולים לדרמה, לאירוניה, ובעיקר לתזמון. ליד הפסנתר, וגם עם גיטרות אקוסטיות שבהן שליטתו הטכנית נופלת בהרבה, ווינרייט העניק את המרב והמיטב מהרפרטואר שלו, מגובה בעושר מוזיקלי ותרבותי בלתי-רגיל אצל מוזיקאי פופ בני דורו.
אין היום הרבה יורשים למסורת אמריקנית מפוארת של כתיבת לחני פופ קליטים ומורכבים בו-זמנית, ורופוס הוא מהבודדים שנושאים את המורשת הזו אל העתיד. את המשפחה המוזיקלית הענפה שלו ייצגה נהדר גם אמו קיית' מקגריגל, שהצטרפה לביקור שלו אצלנו. מבין חמשת הקטעים שביצעו יחדיו, השיר המקורי שלה ששרו בדואט היה לטעמי שיאו הרגשי של הערב, שלא חסר פסגות. היה נדיר ומרגש במיוחד לשמוע גם כיצד מתנהלים הבן והאם בדיאלוג פתוח וחסר עכבות, שאפיין גם את המונולוגים של רופוס עם הקהל.
רופוס הוא מספר סיפורים בחסד לא רק בשירים. דאגתו שמא החומוס ביפו גרם לו לעלות במשקל בחמישה פאונד, אנקדוטה מוזרה על ביקור של השחקן וולטר מתאו במחנה ההשמדה אושוויץ, סיפורים על ניו-יורק, קליפורניה וברלין, שמחה על ברק אובמה, מחאה נגד החקיקה בקליפורניה לסיכול נישואים של בני אותו מין וחששו שמא כבר חטף את סינדרום ירושלים עוד טרם ביקורו בעיר - את כולם וויינרייט פרס בין השירים בחן, בחסד, ובעיקר בשילוב לא שכיח בין מודעות עצמית גבוהה להתנהלות חופשית באמת. בדיוק כמו המודעות והשחרור שבשיריו.
הוא מקסים גם כשהוא טועה במילים או בוחר בספונטניות סולם לביצוע שיר מסוים. הנוכחות הבימתית שלו כובשת גם במה שאצל פרפורמרים אחרים היה עלול להיות מוקרן אל הקהל כרגעים של חולשה. גם הטעויות שלו טעימות. הרגעים שבהם אמו ליוותה אותו בפסנתר ושחררה את בנה מנגינה, סייעו לו להעפיל לשיאי ההגשות הקוליות שלו, ואם היו חלקים חלשים מעט, הם קרו בשני ביצועיו לקלאסיקות של אחרים. "אובר דה ריינבו" היה מצוין טכנית, אבל חסר שבירות או התפעמות רגשית; וב"הללויה" בכל זאת ניכר ההבדל בין וויינרייט לבין מחברו ליאונרד כהן, ומבצעים מצטיינים אחרים של ההמנון כמו ג'ון קייל וג'ף באקלי.
קשה להאשים את ווינרייט ג'וניור בהעדרן של רגישויות ועומק או באי-נכונות להפליג במסעות נפשיים מול המיקרופון. ובכל זאת, דומה שעדיין חסר אצלו עוד מרכיב נעלם, קטן אבל די מכריע, שיאפשר לו לתרגם את הכישרון העצום, המיומנות והרוח הנהדרת שבורך בה, לשירים באמת אלמותיים. ושוב, אין בכך להמעיט כהוא זה מהיופי הרב, החום והאמנות שהעתיר על ההיכל. זה אומר שלמרות שלל הישגיו עד כה, עוד נשאר לו לאן לחתור, וטוב שכך.
וויינרייט הביע תקווה שיחזור לכאן, ולאור האהבה העצומה שקיבל מהקהל וארבעת ההדרנים שנתבעו ממנו בסיום, אין ספק שזה יקרה, ושישוב אלינו לא מעט פעמים בקריירה הארוכה המצפה לו. הרומן של רופוס עם ישראל רק התחיל, ויתפתח למערכת יחסים ארוכת ימים. בינתיים, הערב (ה') הוא חותם את הביקור בקונצרט בנמל תל-אביב. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
