לא למלחמה! כן למבצע

לפני שהעופרת היצוקה תהפוך לסביבון סוב סוב, כדאי שלא נגזים בציפיותנו מהמהלך

חמאס מתעלל בתושבי הנגב במשך שנים. מאז הודיע על סיום הרגיעה, נוספה להתעללות נימה מתריסה וקנטרנית. כל זאת מתוך שטח, שלא מתקיים בו כיבוש, שלא מתגורר בו עוד ולו ישראלי אחד. פניות ובקשות, גלויות וסמויות, ישירות ועקיפות, להפסקת הירי על הנגב - נענו בשלילה שחצנית.

ראש הממשלה אהוד אולמרט הזהיר, שישראל חזקה יותר ושברצועת עזה יישפך דם רב יותר, אך ראשי הארגון ומפקדיו נותרו אדישים עד מזמינים. כמאמר שירו של נתן זך: "שבע פעמים אמר הזאב לגדי חדל ורק אחר כך טרף".

שהשמאל יציע פתרון אחר

ארגונים ישראליים קיצוניים מפגינים עכשיו תחת הסיסמא "הרג תושבי עזה לא יגן על תושבי הנגב". היה להם סיכוי לשכנע אילו היו מגלים את אוזנינו מה כן ואיך אפשר להגן על תושבי הנגב. כפי שוועדת המעקב של ערביי ישראל היתה מקנה אמינות לעצרותיה, אילו הרימה בשנים האחרונות עצרת אחת קטנה בגנות התאכזרות חמאס לתושבי עזה עצמם ואם מותר לבקש גם בגנות ההתעמרות בתושבי שדרות.

ממשלת ישראל, בהובלת שר הביטחון אהוד ברק, הלכה להסכם רגיעה בעייתי, מלאכותי וקרוץ-עין. עד מהרה התגלה ההסכם הזה כהסכם מדומה ולא אמיתי. בחסות ההסכם הבריח חמאס לעזה נשק התקפי מובהק וארגן ואימן את צבאו להתקפה ולא למגננה.

מקרקס את הצבא ומטרטר את התושבים

חמאס הוא ארגון גזעני בעל אמנה ותפישת עולם מצמררת, או אמורה לצמרר כל אדם, גם ואולי בעיקר כל מוסלמי וערבי חילוני. הוא השתלט ושולט על רצועת עזה באמצעי דיכוי ברוטאליים. עד כאן בעיה שלהם. הבעיה שלנו היא שלאורך שנים הוא עושה צחוק מהריבונות הישראלית בדרום, מקרקס את כוח ההרתעה ומטרטר את תושבי הנגב על בסיס יומי ולילי.

מבצע "עופרת יצוקה", שהחל בשבת בבוקר, אינו אמור לשנות סדרי עולם ולא לברוא סדר חדש או מציאות אחרת. הוא צריך להיות צנוע, מגודר ומוגדר בקפידה: להשיב את השקט לדרום הארץ. כל הסתנוורות, התלהמות והתבלבלות - תסב את "העופרת היצוקה" ל"סביבון סוב וסוב", תהפוך מבצע למלחמה, ותעלה את המלחמה על נתיב הדמים והבוץ המוכר לעייפה, ממלחמת לבנון הראשונה והשנייה.

משימה יומרנית

על פי הערכות ביטחוניות אפשר לעקר את כוחו הצבאי של חמאס בעזה באמצעות מלחמה רבתי, אווירית, קרקעית וימית, שתימשך כשלושה שבועות. לעקר את חמאס מכוחו הצבאי, בוודאי למוטט את שלטונו, היא מטרה יומרנית ומרחיקת לכת, רצויה כשלעצמה, אך כבדת דמים, שם וכאן.

סדרת פעולות גמול כוחניות, שנעשו בשנים האחרונות, הניבו שקט יחסי לחודשים בודדים. מבצע "גשם ראשון" בספטמבר 2005. מבצע "ימי תשובה" שבמהלכו חוסל מהנדס הקסאם, עדנאן אל-רול. מבצע "גשמי קיץ" בנובמבר 2006, שבסופו מנה חמאס כ-200 הרוגים ובעקבותיו שקט הנגב עד אפריל 2007.

לקחי החורף

לפני כתשעה חודשים פעל צה"ל בעזה במשך שלושה ימים ולילות, מה שנקרא אז מבצע "חורף חם". במהלך המבצע נהרגו כ-140 פלסטינים, רובם, לא כולם, אוחזי נשק. המבצע כלל גם כניסה קרקעית לפאתי ג'בליה וסג'עייה ועימות עם לוחמי חמאס, שהתגלו כירודים ופחדנים בהשוואה ללוחמי חיזבאללה.

בימי הפעולה צרחו הפלסטינים "שואה" ו"טבח". לאחר סיומו התגאו בהצלחות צבאיות ובמיעוט נפגעים.

המבצע הנוכחי, כקודמיו בצפון ובדרום, יסתיים, עדיף מוקדם מאשר מאוחר, בהסכם או בהבנות. יהיה אז מקום לשקול בחיוב את דרישת חמאס להסיר את המצור ולפתוח מעברים, אם תיענה דרישת ישראל לשקט מוחלט והפסקת ההתחמשות ההתקפית. *

אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2