שירת המאהבת

"הוא עזב את אדמת גרמניה בעשרים ושמונה בפברואר 1933. בכל הרחובות היו אז דגלים וצלבי קרס... היום היה עשרים ושניים באוקטובר 1948. חמש עשרה שנים קשות עברו. היום מכוניות השרד נסעו במהירות ועקפו משאיות סובייטיות ועוברי אורח מעטים, לבושים רע".

ברטולד ברכט חוזר לברלין המזרחית מ"גלות המשוררים" שלו, מארצות-הברית שהעניקה לו מקלט בשנות שלטונו של "הצבע", אבל הקיאה והוקיעה את הקומוניסט בימי "ציד המכשפות" של הסנאטור מקארתי. המחזאי והמשורר הגדול מתקבל בהתרגשות על-ידי העם ועל-ידי השלטון, וגם על-ידי השטאזי שעדיין בחיתולים, אבל כבר מפגין יכולת מרשימה בהפיכת המקום לארץ של מלשינים. הוא מגייס את מריה אייך, שחקנית צעירה, שמקבלת את התפקיד להיות המאהבת של ברכט. היא לא מתאהבת בברכט וגם לא מעריצה את עבודתו - בניגוד למה שתספר אחרי שנים לאיש ה-CIA - שגם ממשלתו עוקבת אחרי היוצר הגדול.

ביד עדינה ומדויקת עד לפרט החמקמק ביותר, מעלה ז'אק-פייר אמט, זוכה פרס הגונקור 2003, את היחסים בין ברכט הגדול לשחקנית הזוטרה שתפקידה במיטתו ברור לה, לו, לאשתו, לסביבה. יחסים נעדרי אהבה או תשוקה או חמימות, ולא ברור מי המנצל ומי המנוצל, מי הטורף ומי הנטרף. טקסט נקי ורזה שמגלה דמויות בודדות הנעות במעגלים חסרי עניין וחסרי חיות.

המשורר הגדול זקן ועייף, אשתו משלימה עם הצורך שלו בנשים צעירות שלבשרן טעם של עתיד, והמאהבות עצמן מקבלות את התפקיד ללא התלהבות כצו גורל. אבל יותר מכל עולה המסך על גרמניה המזרחית של לאחר המלחמה. ארץ חסרת רחמים וחסרת עתיד שתושביה מגויסים כולם, ללא פקפוק או הסתייגות מוסרית, לרגל איש אחר רעהו.

מה שמתחיל כחובה הופך במשך הזמן לעונג ולנקמה: "היא חוותה את התענוג השחור של הסגרת סודות, של פגיעה בשמם הטוב של אנשים. הם התייחסו אליה כאל מריונטה? הם עוד יראו... רשימותיה - חותכות, מדויקות - גימדו את ברכט, את עבודותיו, את דבריו, להבלים של נהנתן זעיר בורגני...". ברכט, אגב, לא חושד לרגע. או שאולי הוא יודע ולא אכפת לו?

הדמות המרתקת ביותר, לטעמי, היא דווקא דמותו של איש השטאזי והמפעיל של מריה, הנס טרוב. גבר צעיר שמאמין בצורך העמוק שבמשימתו, אבל גם יודע שהיא בזויה. יש בו הערכה גדולה לברכט וליצירתו, אבל הוא משוכנע שיש לעקוב אחריו. הוא בקיא בתרבות ואוהב אמנות, אבל מאמין בחובה לפקח על האמנים עצמם. הוא מפעיל את מריה כמרגלת, אבל גונז את רוב הדו"חות שלה. והוא מתאהב. במריה. וכאן מגיע הקונפליקט המפתיע והמרתק ביותר בדמות המורכבת שלו: "אני אוהב את האישה הזאת. הדבר היחיד שאני יכול לעשות בשבילה, זה לעזור לה לעבור למערב".

ספר קטן ומינורי. כל מילה מדויקת להפליא, אין פרט מיותר, אין מלודרמות, אין מטאפורות חינניות, יש סיפור על עצב ועל בדידות, ועל אנשים קטנים שהם שמן על גלגלי המציאות שתמיד קשה. הצצה ראשונה בעברית ליצירתו של העיתונאי והסופר ז'אק-פייר אמט, שמעוררת ציפייה לתרגומים הבאים. *

"המאהבת של ברכט", ז'אק-פייר אמט, עם עובד, 200 עמ'