למה אין מיטות בעזה?

אין מספיק מיטות בבתי החולים בעזה, נאמר לנו. גם אין מספיק תרופות וניתוחים מתבצעים ללא הרדמה. ללא ספק מצב טרגי עבור הפלסטינים. טרגי ומוזר. כי הפלסטינים בעזה מכינים כבר חודשים, שנים, את המלחמה נגד ישראל.

הם יודעים שבשביל מלחמה צריך נשק כדי להרוג כמה שיותר אויבים. אבל סביר להניח שהם גם יודעים שלאויב, במקרה זה ישראל, יש נשק, ואפילו קטלני. כלומר, הם אמורים להסיק מכך שלא רק ישראלים ייפגעו במלחמה, אלא גם פלסטינים עזתים. אז מתבקשת התהייה: כמו שהמנהיגות החמאסית דאגה שיעמוד לרשותה נשק להרוג אויבים, למה היא לא דאגה גם לכך שיהיו יותר מיטות, יותר תרופות להצלה ולהקלת מכאובים של בני עמה?

בעצם, אנחנו יודעים את התשובה, כי מנהיגי החמאס אינם מסתירים אותה: חיי אדם, גם חיי אדם פלסטיני - זולים מבחינתם. הם רוצים להיות שאהידים, הם יודעים, כך הם אומרים, שהישראלים מאוד רגישים לחייהם וסבלם של אנשיהם, והם רואים יתרון גדול בכך שהם אינם מתרגשים במיוחד מכמה פלסטינים שייהרגו או ייפצעו או יסבלו. המנהיגות החמאסית רואה בחוסר רגישותם לחיי אדם את אחד מכלי הנשק החשובים במאבק נגד הישראלים הרגישים. רגישות כזו היא חולשה בעיניהם.

ומה יש לעזתים לומר על הסיבה למחסור במיטות ותרופות? זה "בגלל המצור הישראלי". שכן, אין זו דרכם של הפלסטינים לתהות: רגע אחד, איך זה שלמרות אותו מצור אין מחסור בקסאמים וטילים וכל השאר? ללמדך, שאם החמאס רוצה להכניס משהו לרצועה, הוא מוצא את הדרך, נכון? במקום להבריח במנהרות נשק, אפשר היה להבריח מדי פעם גם תרופות ומיטות, לא? בעצם, היינו נותנים להם להכניס את זה בגלוי, לאור היום.

אבל אלה שאלות שהפלסטינים אינם שואלים, כי יש להם תשובה מוכנה מדורי דורות: כולם אשמים במצבם, חוץ מאשר הם עצמם. *