שוכר הדירה לא רוצה להתפנות - תיקון חדש מסייע למשכיר

אין זה סוד כי שוכרי דירות המפרים את הסכמי השכירות, לא משלמים דמי שכירות, ומסרבים לפנות את הדירות אותן שכרו, נהנים מהגנת הדין הקיים בישראל. המשכיר שרוצה לפנותם אינו יכול לפנות למשטרה, ואם יפעל לפנותם בעצמו, יכולים השוכרים להגיש נגדו תלונה במשטרה. הדרך החוקית היחידה העומדת בפני משכיר היא הגשת תביעה לבית המשפט, בהליך אזרחי, בד"כ בסדר דין מקוצר, קבלת פסק דין ופנייה להוצאה לפועל כדי לממשו ולפנות את השוכר.

הליכים אלו לוקחים בממוצע כשנה עד שנה וחצי, כאשר בינתיים המשכיר בד"כ לא מקבל דמי שכירות, נאלץ לממן הליכים יקרים, ואין כל בטוחה שהוא יזכה להחזר מלא של הכספים שהוציא. המחוקק ער למצב אבסורדי זה, ומנסה להתמודד עם התופעה ולהקנות למשכיר כלים שונים לפינוי מהיר ויעיל של השוכרים.

ביום 28/12/08 פורסם תיקון מס' 2 לתקנות סדר הדין האזרחי, שתוקנו על-ידי שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן. התיקון לתקנות מאפשר למשכיר אפשרות חלופית נוספת לניהול ההליך כנגד השוכרים, וזאת באמצעות הגשת תביעה לפינוי המושכר בלבד (ללא הפיצוי הכספי, דמי השכירות שלא שולמו, נזקים שנגרמו לדירה וכד', לגביהם ניתנת רשות אוטומטית להגשת תביעה נפרדת).

בהליך זה צריך המשכיר לצרף לכתב התביעה את כל המסמכים עליהם נשענת עילת תביעתו, תצהירי עדות ראשית חוות דעת מומחה (אם ישנה), ואסמכתאות משפטיות. השוכר צריך לצרף לכתב ההגנה שיגיש את אותם המסמכים התומכים בטענותיו, כאשר הדיון בתובענה יתקיים לא יאוחר מ-30 יום מהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה האחרון בתיק.

לדעתנו, התיקון לתקנות, הגם שהתברך בכוונות טובות, אינו מספיק ואינו נותן מענה אופרטיבי לפינוי השוכר (הגם שמקצר את הזמן עד למועד הדיון). במצב הנתון היום יגישו רוב המשכירים תביעה לפינוי בהליך של סדר דין מקוצר, ויכללו בה גם את הרכיב הכספי של אובדן דמי השכירות והפיצוי המוסכם (יחד עם בקשה לפיצול סעדים בגין הנזק שעלול להיגרם לדירה), כאשר השוכר לא יקבל רשות אוטומטית להגיש כתב הגנה אלא יידרש להגיש בקשת רשות להגן שנתמכת בתצהיר.

לרוב, באם השוכר התגונן (שאחרת ניתן לקבל פסק דין בהעדר הגנה), יקבע דיון (תוך 3-4 חודשים מיום הגשת התובענה) ובדיון תותנה בקשת הרשות להגן של השוכר בפינוי הדירה, או שינתן פסק דין חלקי לפינוי.

הבעיה העיקרית היא במקרה בו ניתן פסק דין והשוכר מסרב לקיימו - מערכת ההוצאה לפועל היא "המכשול" העיקרי בדרכו של המשכיר, והתיקון לתקנות אינו נותן לה מענה. בעיה נוספת שיוצר התיקון לתקנות, היא ההוצאות הנוספות שכרוכות בהגשת תביעה כספית נפרדת ובניהולה.

ח"כ אסתרינה טרטמן מנסה לפתור את הנושא מזווית הראייה הביצועית. בהצעת חוק השכירות והשאילה (תיקון - פינוי שוכר), התשס"ז - 2007 (ה"ח פ/2871/17) שהוגשה על-ידיה, מוצע כי הדיון בתביעה לפינוי מושכר (בהליך "הרגיל" כפי שמתקיים כיום), יהיה לא יאוחר מ-30 ימים ממועד הגשת התובענה, כאשר באם ניתן על-ידי בית המשפט צו לפינוי, והשוכר מסרב לקיימו, רשאי המשכיר להגיש במשטרה תלונה, ושוטר יוכל לסייע בפינוי השוכר תוך שימוש בכוח סביר.

ח"כ טרטמן אף מעוניינת לאפשר למשכיר לנתק את החשמל, המים, הגז, הטלפון והכבלים לדירה המושכרת, וזאת במקרה של הפרת הצו השיפוטי, או במקרה של שוכר שלא פינה את הדירה בתום תקופת השכירות.

לדעתנו, הצעת החוק של ח"כ טרטמן מהווה את המהלך המשלים לתיקון לתקנות, ומהווה הצעה ראויה אשר תחזק את בתי המשפט ותגן על זכויותיהם של המשכירים והשוכרים. לשוכרים תהיה הרשות להתגונן, אך המשכירים ידעו כי במידה והם יזכו במשפט פינוי הדירה מובטח.

יחד עם זאת, ההצעה לניתוק השירותים החיוניים (מים, חשמל, גז, וכד') לדירה, הינה צעד דראקוני אשר יש להימנע ממנו כאפשרות של סעד עצמי, ולאפשר אותו רק לאחר קבלת פסק הדין לפינוי הדירה.