כריזמה אירופית מאופקת

נטופיל, 34, התגלה כמנצח אלגנטי ומהוקצע. שפת הגוף שלו ברורה מאוד, והוא משדר הרבה מוזיקליות ואנרגיה. זו לא האנרגיה הלטינית המחשמלת של גוסטבו דודאמל, אלא כריזמה אירופית מאופקת יותר. מבחינת סגנון ניצוח נטופיל מזכיר קצת את כריסטיאן טילמן, ואם מתעקשים - גם קצת את קלאודיו אבאדו.

למרבה הצער, יצא שנטופיל מנצח בפילהרמונית על תוכנית לא מלהיבה במיוחד. התוכנית התחילה עם "טראס בולבה" (Taras Bulba) של ינאצ'ק, יצירה מודרנית יחסית עם בסיס תוכניתי מובהק. התוכנית שלה מבוססת על סיפור מזעזע של גוגול, על קוזאק אוקראיני שהוא ושני בניו מתים במלחמה מול הפולנים. ליצירה יש בסיס טונאלי מסוים וחלקים ממנה די מעניינים, אבל זו ממש לא מוזיקה גדולה. זהו ביצוע ראשון של היצירה הזו בפילהרמונית, ובואו נגיד שלא אצטער יותר מדי אם לא יהיו עוד הרבה כאלו בעתיד.

היצירה השנייה בתוכנית הייתה הקונצ'רטו לצ'לו של אלגר, הזכור לטוב מביצועי מופת כמו זה של ז'קלין דה-פרה המנוחה. הצ'לן הפעם היה היינריך שיף, שהציג ביצוע יפה אך לא מלהיב. בנגינה שלו היה משהו מופנם, וחסרה לו נוכחות בימתית מהסוג שכובש את הקהל. לא פלא שהקהל לא התעקש על הדרן, ובאמת לא קיבל אותו.

שיאו הברור של הערב נרשם בחלק השני, עם הסימפוניה מס' 8 של דבוז'אק (גם הוא, כמו המנצח, צ'כי). זו יצירה מהנה וזורמת, עם מנגינות סלאביות מקסימות לכל אורכה. באופן לא מפתיע, נטופיל הרגיש בה הכי משוחרר והכי בבית. פה ושם התזמורת נשמעה לטעמי קצת חזקה מדי, אבל בסך הכל זה היה ביצוע מבריק ומהנה. בהחלט יהיה נחמד לראות אותו בפילהרמונית שוב גם בעונות הבאות.

בלי חשמל וכריזמה

הקונצ'רטי הברנדנבורגיים של באך הם פלא מוזיקלי. זהו מחזור של שישה "קונצ'רטי גרוסי", כלומר קונצ'רטי שבהם יש מול התזמורת לא סולן אחד אלא קבוצת סולנים שלמה (קונצ'רטי היא צורת הרבים של "קונצ'רטו", שהיא יצירה לסולן ותזמורת המנגנים יחד). באך כתב את המחזור כך שבכל אחד מששת הקונצ'רטי יש קבוצת סולנים שונה, ובכך השיג גיוון מקסימלי של צבעים וכלים.

כעת הגיע לארץ ביצוע די.וי.די יפה של מחזור הקונצ'רטי האלו, עם תזמורת הבארוק מפרייבורג (גרמניה). הכנר הראשי, גוטפריד פון דר גולץ, הוא גם מדריך ההרכב ומוביל את הביצוע תוך כדי נגינה בכינור. הביצוע צולם ב"אולם המראות" בארמון בעיר קת'ן (Coethen), שם שירת באך כמלחין החצר בעת הלחנת היצירה.

הביצוע הוא בכלי תקופה מקוריים ובגישה ביצוע אותנטית, כפי שמקובל לבצע באך בעולם כבר למעלה מ-20 שנה. ההקלטה נעשתה בשנת 2000,

ואיכות הצילום וההקלטה מעולות.

לטובת ההפקה הזו משחקת גם העובדה שאין לה מתחרים: למיטב ידיעתי, זהו הביצוע המצולם היחיד של הברנדנבורגיים בכלי תקופה שיצא בצורה מסחרית. וזה דווקא חבל, כי זה לא ביצוע מושלם. הכל יפה, צבעוני וזורם, אבל לטעמי קצת דידקטי וצפוי מדי. למרות יתרונותיו הברורים, חסרים בו חשמל וכריזמה, שיהפכו אותו לגדול באמת. *

באך - הקונצ'רטי הברנדנבורגיים, תזמורת הבארוק של פרייבורג, די.וי.די יורוארטס