בגד לילה ולילה

למוני מדניק, מעצב התלבושות של ההצגה, יש תרומה נכבדת להצלחת המחזה. מדניק, שהרכיב לדמויות מערכת לבוש שיצאה מתוך שנות ה-30 של המאה הקודמת, הקפיד לחרוג מגבולותיה המדויקים של התקופה רק בניואנסים קטנים כדי לחזק במקצת את אפיוני הדמויות. מדניק: "הוספתי רצועות עור לדמות של אורסינו כדי לשוות לו ממד נוסף של כוח וגבריות מתריסה, והוספתי מחוך מעל החולצה הגברית והעניבה בדמות של פסטה השוטה, מחוך שמקצין אותו עוד יותר, ומוסיף לדמות עוד שכבה של הומור ויזואלי מענג".

בחזרה לשנות ה-30

המחזה מתרחש ברובו על חוף הים או בקרבת הים, והאווירה היא של עיירת נופש קיצית, מה שגורם לגיבורי העלילה לדגמן על הבמה בגדי ים שלמים ולנו - לפרץ נוסטלגיה היסטורי. בגלל העובדה שמדובר בעיירת קיט, רוב המלתחה בהצגה מורכבת מבגדי פשתן וכותנה בצבעים בהירים ופסטליים עם משחקי שקיפויות שונים.

מעבר לצבעוניות הקיצית, מדניק אף חילק לקבוצות של צבעים את דמויות השחקנים. הקבוצה הקומית מתהדרת בצבעים בהירים, וקבוצת הדוכס מתאפיינת בצבעים אפורים יותר. גם השימוש באביזרים נעשה באופן מדוד ולא מוגזם, כפי שנוהגים לחטוא בשאר ההצגות. מדניק: "בדמות של אוליביה השתמשנו בהרבה אביזרים, כמו פאה בצבע פלטינה, כפפות, סיגריה עם פומית ארוכה וכובע דרמטי, כשהרפרנס הוא הכוכבות ההוליוודיות של שנות ה-30".

מדניק עבד במשך חודשים ארוכים על עיצוב התלבושות להצגה. החודשים הראשונים הוקדשו למחקר וניתוח אופנתי של שנות ה-30. לאחר מכן הגיע השלב של עיצוב ואפיון הדמויות, ורק אחר-כך הגיע שלב הייצור והביצוע של התלבושות, שארך כחודשיים.

גם עבור השחקנים, עיצוב התלבושות הוא אחד המרכיבים החשובים בהרכבת הדמות שאותה הם משחקים. מיקי לאון, שמשחק את הדוכס אורסינו: "לבגדים ולאבזור יש חלק מכריע מבחינת השחקן. כשאני לובש את הבגדים של הדמות בפעם הראשונה, אני נכנס אליה גם ברמה הפיזית, לא רק ברמה השכלתנית. אני מבלה שעות ארוכות מול המראה עם הבגדים והאביזרים, ומנכס לעצמי יציבה ושפת גוף בהתאם לבגדים. הם מוסיפים לי עוד זוויות ראייה לדמות, עוד נדבך מסוים, עוד תוכן ויזואלי. אם אני נועל נעלי בד או מגפיים שטוחים או נעלי עקב, זה מיידית משפיע על כל האחיזה של הגוף, של הדמות.

קורמים עור ובגדים

"בדרך-כלל", מוסיף לאון, "אנחנו מקבלים את התלבושות המוגמרות כשבוע וחצי לפני שההצגה עולה, וזה מאוד מרגש לראות איך הסקיצות של המעצבים קורמות עור וגידים, ואיך זה סוגר לנו את הדמויות על הבמה".

*איזה חלק יש לך כשחקן בעיצוב התלבושות לדמות שאתה משחק? עד כמה אתה יכול להתערב בעיצוב?

"זה תלוי במעצבי התלבושות. יש מעצבים שיותר קשובים לשחקנים ויש כאלה שפחות, אבל אנחנו מעורבים מאוד בעיצוב התלבושות וקיים דיאלוג חשוב בין המעצב לשחקן, שמתחיל כבר בשלב הסקיצות של התלבושות. מעבר למאפייני הדמות, חשוב גם שהתלבושות יהיו נוחות ברמה הפרקטית, שלא יגבילו אותנו בתנועה, שלא נצטרך להתעסק איתן על הבמה".

*קרה לך שסירבת ללבוש משהו מסוים? הרי יכול להיות שהמעצב והשחקן מפרשים באופן שונה את אותה הדמות.

"קרה מספר פעמים. במקרים כאלה של חוסר הסכמה, הבמאי מחליט, הוא בעל הדעה בסופו של דבר, הוא זה שרואה את התמונה הכוללת. מעבר לזה, הרבה פעמים גם מה שנראה לא טוב בסקיצה נראה נפלא על הבמה, ולהיפך".

"הלילה ה-12" מספר על התאומים, ויולה וסבסטיאן, שניצלים מטביעת ספינה ונסחפים לחופים שונים של אותו אי. כל אחד מהם חושש שהאחר נהרג בסערה, ובינתיים נאלץ להתחיל חיים חדשים באי המוזר איליריה. אי מוטרף שבו חיים רוזנת יפהפייה, דוכס שמאוהב באהבה, שוטה חריף ואצילים חצופים.

ויליאם שייקספיר כתב. השירים של אירווינג ברלין. תרגום מצוין של דורי פרנס ובימוי מרגש של רפי ניב. *