בג"ץ: המשטרה רשאית לציין אם לדעתה יש ראיות להעמיד נחקר לדין

באופן פורמלי, מאז 2003 המשטרה אינה ממליצה עוד אם להעמיד לדין נחקר או לא, וזאת בשל הנחיית השר לביטחון פנים דאז, עוזי לנדאו, שניתנה למורת רוחה של המשטרה. אלא שבפועל דבר לא השתנה. מאז המשטרה רק "מחווה דעה" האם לדעתה התגבשה תשתית ראייתית מספקת לשם העמדת הנחקר לדין, אך המהות נותרה בעינה.

היועץ מזוז ידוע כמי שמייחס חשיבות רבה להתרשמות חוקרי המשטרה מהעדים, במיוחד בתיקים המבוססים על מהימנות עדים. מזוז הודיע כי "קיים גם ערך מקצועי למשטרה עצמה מבחינת טיוב החקירות המשטרתיות וזאת מעבר לצורך של רשויות התביעה בקבלת הסיכום המשטרתי של התיק".

בעקבות הוראת השר לנדאו, גיבש מזוז הנחיות שלפיהן סיכום תיק החקירה שמעבירה המשטרה יכלול ניתוח של הראיות בתיק; תמצית התייחסות לראיות לכאורה בעבירות הרלוונטיות; התייחסות לשאלות משפטיות רלוונטיות, כגון שאלת התיישנות; וכן פרטים נוספים שעשויה להיות להם רלוונטיות לצורך הכרעה בנושא קיומו של עניין לציבור בהעמדה לדין.

איזון סביר

היועץ הבהיר כי אין לכלול בתיק החקירה המלצה של המשטרה האם להעמיד את החשוד לדין אם לאו, משום שזו תפקידה של התביעה. בעקבות הנחיותיו נערך טופס "סיכום תיק חקירה" חדש, בו נאמר ש"יש לפרט בקצרה... נגד מי מהחשודים יש ראיות מספיקות להוכחת האשמה ובאיזה עבירה/ות, לגבי מי אין ראיות; התמלאותם של תבחינים לקיומו או להיעדרו של עניין ציבורי; האם קיימת עילה אחרת הנוגעת לעניין וכו'. אין לכלול המלצה".

השופט אליעזר ריבלין, בהסכמת סלים ג'ובראן ויורם דנציגר, קבע כי בהנחיות לא נפל פגם של חוסר חוקיות או חוסר סבירות. "כמובן, לא ניתן להתעלם מן הגבול הדק שעשוי להיות במקרים מסוימים בין חוות דעת לגבי תשתית הראיות לבין המלצה ממש, אולם נראה כי האיזון שעשה היועץ (כגורם המוסמך) הוא סביר", קבע.

כן אושרו הנחיות היועמ"ש האוסרות לפרסם בציבור סיכום תיק חקירה, למעט "במקרים בעלי עניין ציבורי מיוחד" ובהסכמת היועץ. "חובה על כל הרשויות הנוגעות בדבר להקפיד על ביצוע ההנחיה, ככתבה וכלשונה", ציין ריבלין.

השופטים דחו עתירה של ארגון "שורת הדין", שיוצג על-ידי עוה"ד ניצנה דרשן-לייטנר ורועי כוכבי, לבטל את המלצת המשטרה להעמיד לדין את שר האוצר דאז, אברהם הירשזון, ואת בכירי רשות המסים. העתירה נדחתה מטעמים טכניים, אך השופטים דנו בסוגיות העולות ממנה. (בג"ץ 5039/07).