פנוי להיסחפות

בינתיים, אני מהקולות הצפים, בטור השבועי אסביר הפעם מי יכול לסחוף אותי אחריו

אפתח ואומר: אני "קול צף". מזה שנים רבות אני טוען בשיחות עם חברים שהבחירות לכנסת בישראל דומות למשחק כדורגל. לא משנה מה עשתה הקבוצה ומה התוצאות שהשיגה - קבוצה לא מחליפים.

אף פעם לא הבנתי את זה, אבל תסכימו עימי שכך נוהגים רב מצביעי ישראל. גם אני הייתי כזה עד שהבנתי שלא מדובר במשחק כדורגל אלא בקביעת עתידי כאזרח ומי שהענקתי לו מנדט על סמך המצע שלו ונכשל, צריך ללכת.

הבעיה העיקרית של כולנו לטעמי, היא שלדור הנפילים : בגין, שרון, רבין ופרס לא קמו יורשים ראויים באף אחת מהמפלגות. האג'נדה הכלכלית שמציעות המפלגות המובילות מבליטה את חוסר התכנון והמעש יותר מכל.



ציפי לבני

קדימה מציעה מתווה לא ברור, שידרוג מסוים של האג'נדה הכלכלית שבה נקטה המפלגה עד כה, אולם לא משהו שנושא בשורה כלשהי לה אנו מצפים בעידן של משבר כלכלי כה חמור.

בנימין נתניהו

הליכוד מציע בשורה שנראית כמו חלום - הפחתה דרמטית במיסים לחברות ויחידים. יש שיאמרו פופוליזם זול ושקוף, יש שיאמרו חלומות באספמיה.
אני שואל ראשית - מהיכן הכסף, ושנית- האם נתניהו זונח לחלוטין את הבסיס הרחב ביותר של מצביעיו, זה שהפחתת המיסים כלל אינה מדברת אליו, מתוך ידיעה שמדובר בקולות בטוחים.
טעות כזו כבר עשה בעבר והמחיר אותו שילם הליכוד היה גבוה.

אהוד ברק

העבודה מציעה את האג'נדה הכלכלית המסוכנת ביותר. יציאה מהמיתון על ידי הרחבה בלתי מרוסנת של הגרעון. חלום בלהות של כל כלכלה במדינה מפותחת. כל עוד התוצר המקומי לא עולה משמעותית, עולה יחס הגרעון לתוצר , סוכנויות הדירוג יורידו את דירוג האשראי ומכאן עלול להתגלגל כדור שלג אותו יהיה קשה מאד לעצור.
זאת ועוד, אישור תכנית שכזו יעלה את נגיד בנק ישראל סטנלי פישר על המטוס הראשון בחזרה לארה"ב.

בתקופה כה קשה בה משמש פישר כמאזן, שומר ושוטר תהיה זו מכה קשה מאין כמוה למנהיגות הכלכלית.

את קולי אתן

לזה שיבטיח פתיחה כוללת של התקציב וארגונו מחדש. משכורות מנופחות (מדוע רק הבכירים במגזר הפרטי מוותרים על אחוזים משכרם?), תוספות, תנאים והמצאות שונות לניפוח שכר שאילו היו ניתנים בחברה ציבורית כבר היו צולבים את בעליה. תקציבים מנופחים, מנגנונים מיותרים ורשימה אינסופית של בזבוזים העולים מיליארדים למדינה.

מיליארדים אלו יש להפנות לצמיחה ואז יש סיכוי שהמשק יעלה על דרך המלך.