לפני כמה ימים כתבתי כאן שצריך לעשות הפרדה בין ליברמן האיש, לבין דעותיו. הסברתי כי בעוד שאיווט אדם מפחיד, אין לי בעיה של ממש עם עמדותיו,
עכשיו ניצתה אש חדשה סביב אמירתו של ליברמן "אין אזרחות ללא נאמנות". ושוב אנחנו עדים לאותה התופעה: מתנגדיו ומבקריו של ליברמן אינם מבחינים בין האדם לבין הדעות, הם מערבבים אותם אלה באלה, ויוצאת דייסה של צעקות וגידופים מתוכם קשה להגיע אל העיקר.
לדבר הזה תרם ליברמן עצמו בכך שבחר באמירה לא מוצלחת. נאמנות היא מושג מאד סובייקטיבי, אין אמת מידה שניתן לשפוט על פיה. שמעתי שחיים יבין תהה היום בראיון רדיופוני כמה דגלי ישראל צריך להניף כדי להיחשב לנאמן. התהייה הזאת מבטאת את הבלבול. לא על נאמנות למדינה צריך לדבר, אלא על שלילת קיומה. כלומר, לא כמה דגלים צריך אדם להניף כדי להיחשב נאמן למדינה, אלא כמה דגלים הוא צריך לשרוף כדי להיחשב לשולל קיומה. שריפת הדגלים היא כמובן מטאפורה לכל מה שנכלל בכך - אמירות, פעולות וכיו"ב.
זה לא עניין פשוט לקבוע מה מבטא את שלילת המדינה. זה קל כאשר אדם אומר שצריך לזרוק את כל היהודים לים. אבל התבטאויות כאלה אינן מרובות. הבעיה היותר גדולה ונפוצה היא הסתרת הכוונות האמיתיות מאחורי סיסמאות הנשמעות הגיוניות ומתונות, כביכול. כלומר: הסיסמה של "ישראל כמדינת כל אזרחיה". בהצהרת העצמאות נקבע שהמדינה תהיה יהודית, שלשם כך היא קמה. המטיפים ל"כל אזרחיה" אומרים שזה לא דמוקרטי.
אין טעם וצורך להתווכח עם הטיעון הדמוקרטי, מכיוון שהדמוקרטיה מעולם לא נאלצה להתמודד עם מצב כמו שלנו - כלומר מדינה שבה המשמעות המעשית והאמיתית של "כל אזרחיה" היא "כל האזרחים - פרט ליהודים". לכן, חשוב ביותר שיש פוליטיקאי שמתריע ואינו מאפשר לשכוח. זה חשוב לעצמנו, וחשוב גם מאוד שיש מי שמבהיר לערבים הישראלים הקיצוניים שאנחנו יודעים למה ולאן הם באמת חותרים, ושלא נאפשר זאת. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
