רמי פורטיס: "כעיקרון, אני לא עושה תקליטים לרדיו"

החלק הראשון באלבום, "חימושניגיגי" (דמות ותיקה שפורטיס נוהג להגג עליה בהופעותיו), הוא מיני אופרת-רוק בת 17 דקות. החלק השני, "יער ישראלי", כולל שירים עם ניחוח פופי עכשווי שמעניקים פרספקטיבה חדשה על הזמן והמקום. החלק השלישי, "חזל"ש" (ראשי תיבות של חזרה לשגרה), הוא על טהרת הרוקנ'רול הפורטיסי המוכר והאהוב.

לפני כשלושה חודשים נחנך הסינגל הראשון מהאלבום "בלונדיניות על אוטוביאנקי", שנכתב במהלך ביקורו של פורטיס באיטליה כחלק מסיבוב הופעות, וכבש במהרה את תחנות הרדיו.

"יש לי סנטימנטים מאוד גדולים לפורמט הזה שנקרא דיסק", מסביר פורטיס, 54, את הלהט שעמד מאחורי הוצאת אלבום משולש. "אני מרגיש שאנחנו נמצאים ברגעים האחרונים שבהם יש עדיין משהו שאפשר להחזיק ביד. כחלק מהמהפכה הטכנולוגית שאנחנו חיים בתוכה - הדברים רצים מאוד מהר, להכל יש תאריך תפוגה קצרצר. ידעתי שאם אני רוצה ליצור פרויקט עם נפח גדול - זה הזמן, כי לא נראה לי שבשנים הקרובות ימשיכו להוציא דיסקים. רציתי להוציא אלבום משולש כמו שסופר רוצה לכתוב ספר עבה".

לא יכול אחרת

ב"חזל"ש", קל מאוד לזהות את פורטיס. בשני החלקים האחרים, מדובר במשימה פחות פשוטה, בטח עבור מי שאינו נוהג לפקוד את ההופעות שלו באופן קבוע ומכיר את נטייתו להיסחף עם המנגינה אל הבלתי צפוי.

*ייתכן שההצלחה המוכחת שלך מאפשרת לך לבחור בכיוונים מוזיקליים מאתגרים יותר, עבורך ועבור המאזינים?

"הרעיון לעשות דברים שעשיתי כבר, בכלל לא מגרה אותי. אני לא רוצה לצייר עוד פעם את אותו ציור. ככל שחולפות השנים מתעצם אצלי הצורך לחקור ולחפש דברים חדשים. התחלתי את הקריירה המוזיקלית שלי בתור רוקיסט, והיום אני נמצא במקומות שבחיים שלי לא חלמתי שאני אגיע אליהם. אני יודע שאני לוקח סיכון וייתכן שאני עושה את הדרך שלי יותר ארוכה ומסובכת, אבל אני לא יכול אחרת".

*איך העושר של החומרים והסגנונות באלבום יצליחו לבוא לידי ביטוי בהופעה?

"בהופעות האחרונות כבר התחלנו לגשש מה התגובות של הקהל לחומרים החדשים; ובינתיים, הן די מעודדות. אנשים מקבלים את החומרים בצורה טובה וזה עושה חשק לעוד. בארץ נורא קשה להרגיל את הקהל לחומרים חדשים. אנשים נצמדים לחומרים ישנים ולא פשוט לשכנע אותם להיפתח לסגנונות חדשים".

רדיו בלה-בלה

פרט לעבודה האינטנסיבית על האלבום המשולש, פורטיס עמל במהלך התקופה האחרונה על לא מעט פרויקטים נוספים, ביניהם: כתיבת היצירה המוזיקלית "התדר" - פסקול למופע של להקת מחול גרמנית אלטרנטיבית; חבירה לחבריו מלהקת "מינימל קומפקט" לסיבוב הופעות קצר; הופעה בשני ערבי מחווה ל"פלונטר" ושיתופי-פעולה עם אמנים שונים, כמו ג'וני הקטן וכנסיית השכל. לפני כחודשיים הוא אף קיבל תואר עמית כבוד של בית-הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. סיבת הענקת התואר: "על אנרגיה עוצמתית, מוזיקלית ובימתית, ששינתה את פני הרוק הישראלי; על התעוזה והעיקשות להפוך את השוליים למגדלור; ועל ההשראה שהעניק למוזיקאים ולאמנים, באישיותו הבלתי מתפשרת וביצירתו המהפכנית, משנות ה-70 ועד היום".

*אין ספק שמדובר באחת התקופות הפוריות שלך, אם לא הפורייה ביותר. אתה יכול לקשור את זה במקורות השראה מסוימים? למשל, במעבר שעשית מהעיר למושב?

"זה קצת מהכל. לפני תקופה של כחמש שנים החלטתי לעבור עם המשפחה שלי מתל-אביב למושב בית יצחק. לא עזבתי את העיר מתוך איזושהי מחשבה שאני הולך להיות בן אדם כפרי או רוחני, אלא משיקולים ענייניים לחלוטין. בדיעבד, כנראה יש משהו במקום הזה, בחיבור לטבע שמוכיח את עצמו. אני מאמין שארגז הכלים שלי, שצברתי במשך השנים, נמצא עכשיו במצב שאני יכול בעזרתו ליצור דברים שלא יכולתי לפני כן. פתאום זה תפס את המקום הנכון שלו. אני מרגיש שבמשך שנים מה שעשיתי זה בעצם ניסיונות לעשות 'פיין טיונינג', אבל ללא הצלחה.

"היום אני יכול להגיד שהגעתי לסוג של בגרות, ביני לבין עצמי. אני לא יודע אם אני יותר בוגר, אבל בעבודה הסתדרו לי הרבה דברים. אני מצליח להגשים כל מיני חלומות שרציתי לעשות ולא ידעתי איך. הניסיון, היכולת, ההזדמנות, חופש הפעולה שניתן לי. יש לי מזל גדול שאני יכול לטייל במחוזות שמוזיקאים אחרים לא יכולים להרשות לעצמם כל-כך. זה עושה לי טוב".

פוריות אינסופית

במציאות של תעשיית המוזיקה הישראלית, שבה מסחריות וחדירה לפלייליסט הן מהות הכל, מוזיקאים רבים נמנעים מלהנפיק אלבומים חדשים; ואלה שכבר לוקחים את הסיכוי מעדיפים להיצמד לאופציות הבטוחות, כמו הוצאת אוספים או קאברים לשירים מוכרים. אך לא כך אצל פורטיס.

*כבר במהלך העבודה על האלבום החדש, הגדרת אותו כ"לא מסחרי בעליל". מאיפה שאבת את המוטיבציה והכוח בכל זאת להוציא את התקליט? בימינו, לא מדובר בהימור מסוכן?

"כל פעם שאני בודק את עצמי, אני מגלה שאני אף פעם לא עושה תקליטים מסחריים; כך שזה נראה לי שיגרתי וטבעי להתנהל מהמקום הזה. לשמחתי, המנהל האישי שלי והנגנים שמנגנים איתי מרגישים כמוני. ברגע שקיבלתי את האישור הכלכלי לעבוד על היצירה, השיקולים האחרים כבר לא מעניינים אותי. אולי זה לא פופוליסטי מצידי להגיד את זה, אבל כעיקרון, אני לא עושה תקליטים לרדיו. אם השירים שלי מצליחים ברדיו זה מאוד משמח אותי כמובן, אבל המוזיקה שלי מיועדת בראש ובראשונה לאנשים שקונים תקליטים ומקשיבים להם. זאת המהות".

שוקי וייס, מנהלו האישי של פורטיס והמפיק המוזיקלי של האלבום מבקש להוסיף בעניין. וייס: "עם כל המסחריות והמסחור שמסביב, אנחנו מתעסקים קודם כל באמנות ובאדם יוצר. איך אפשר לעצור אמן ביצירתו? החומרים הרבים משקפים את הפוריות האינסופית של רמי, שהצליח ליצור דברים כל-כך מעניינים ומרתקים מוזיקלית, בכזה שצף קצף, מתוך הגודש הזה של הבינוניות, שלצערי, אני חווה כבר כמה שנים טובות בסצנה המוזיקלית בארץ. מעטים מאוד המוזיקאים שמעיזים ליצור ולהוציא חומרים חדשים. הכי קל והכי בטוח זה לעשות קאבר שכבר הצליח. רמי הוא אמן שהאש לא מפסיקה לבעור בו, הוא יוצר שחייב להוציא מעצמו".

*השיקול שהסיכוי של יצירת אופרה שאורכה 17 דקות להיכנס לפלייליסט של תחנות הרדיו הוא קלוש לא עמד לנגד עינכם בשום שלב?

וייס: "תקליטים לא מוציאים כדי שישמעו אותם ברדיו. 'פורטיס 123' הוא חדש, אחר, לא צפוי; והוא לא נעשה מתוך רצון להרשים אף אחד, בטח לא עורכים ברדיו. האלבום החדש הוא הזמנה למאזין לקנות אותו ולשמוע אותו בזמנו, להנאתו. אנחנו מזמינים את המאזינים לשעתיים של האזנה לעבודה מוזיקלית של אמן בוגר ושלם כמו פורטיס. לקחת חלק מפורטיס הביתה".

*אפשר לעשות את זה דרך האינטרנט, בחינם.

"כשמורידים אלבום מהאינטרנט אין לו אישיות, אין לו זהות. הוא יושב בתוך מחשב או על דיסק צרוב, בלי שאפשר לראות מי כתב, מי ניגן, מי השתתף ביצירה. אולי אני נאיבי אבל אני מאמין שעדיין יש אנשים שמעריכים אמנות. איכות סופה לנצח. ואם לא בעוד חודש - כמו שכולם רוצים לקבל הצלחה אינסטנט, אז בעוד 10 שנים. לא תמיד צריך לחפש את הגרוש מתחת לפנס. וזו הסיבה העיקרית שבגללה החלטנו לתמחר את האלבום המשולש במחיר אלבום רגיל (79.9 שקל). לא רצינו שיהיה מחסום של מחיר בין המאזינים ליצירה".

*זו הסיבה שבגללה בחרתם להוציא את האלבום בהוצאה עצמאית ולא בשיתוף עם חברת תקליטים? לא רציתם להיכנע למסחריות?

"לא רצינו שיתערבו לנו ויכפו עלינו ויכתיבו לנו. אנחנו אוהבים את הדברים כמו שאנחנו אוהבים. גם אם קשה לפרסם ולשווק אותם בסיסטמה הרגילה. בשביל להצליח ליצור באיכויות של פורטיס, צריך את מרב חופש המחייה האמנותי. אני יכול להגיד לך שהרבה חברות תקליטים ביקשו להפיץ את האלבום, אבל בחרנו ב'תו השמיני', כי ראינו שלפני ההיבט המסחרי, החבר'ה שם באמת אהבו והתחברו לחומרים".

*כבר חושבים על האלבום הבא?

פורטיס: "הלהקה שלי שונאת אותי. כל יום אני מגיע עם רעיונות חדשים לאלבומים".

וייס: "לי יש הרגשה שהשלב הבא הוא כתיבת חלק ב' של 'חימושניגיגי', האופרה".

פורטיס: "הוא צודק. אפילו כבר התחלתי לעבוד על זה. את רואה? דווקא על החלק הכי לא צפוי ומסחרי באלבום". *