טעות בפס רחב

האינטרס הציבורי, כך נהוג לחשוב, הוא שאחוזי החדירה של האינטרנט בכל מדינה יהיו גבוהים ושתשתיות התקשורת בפס רחב ייפרסו לכמה שיותר מקומות. האינטרנט הרי מסייע לקדם את החינוך, את הקישוריות בין חלקים נחשלים וחלקים מפותחים יותר של העולם, והוא גם הולך יד ביד עם ערכים כמו דמוקרטיה, חופש ביטוי וכלכלה מפותחת. זרימת מידע נחשבת לנכס שמשפר את התמודדות הפרט עם הסביבה.

מיליארד אנשים בעולם מחוברים היום לאינטרנט באמצעות המחשב האישי, וההנחה היא שכדי להגיע למיליארד השני והשלישי כבר לא נצטרך לחכות יותר מ-20 שנה, כפי שקרה עם המיליארד הראשון.

מאחר שהימים הם ימי משבר, לממשלו החדש של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, יש כוונה להירתם למען הכלכלה המקרטעת בארה"ב באמצעות תוכנית חילוץ שאפתנית בהיקף של 787 מיליארד דולר. הרבה חלקים יש לעוגה, אחד מהם, בהיקף 7.2 מיליארד דולר, מופנה לקידום אותו אינטרס ציבורי עליו דיברנו: השקעות באינטרנט מהיר, רחב פס, תוך הבטחה שההגעה לאזורים כפריים ומרוחקים ושיפור הכיסוי במדינה ייצור לא פחות מ-300 אלף משרות חדשות, חלק ניכר מהן של אנשי היי-טק ותשתיות תקשורת.

בינתיים, רב הנסתר על הגלוי. הנשיא עדיין לא פירט באיזו דרך זה יקרה, והאם מעבר ליצירת המשרות תהיה תרומה של ממש ליעילות כוח העבודה האמריקני. כיצד יחולק הכסף? כיצד יבוצעו המכרזים? מה יהיו הפרמטרים לפיהם יימדד הגידול במקומות העבודה? ומעל לכל - מדוע הממשל בארה"ב יוצא, גם אם בעקיפין, להגן על חברות התקשורת ומספק להם כסף ממשלתי למשהו שגם כך הן מתכננות לעשות, הרחבת הכיסוי?

את המסיבה של אובמה פוצצו בשבוע שעבר מספר כלכלנים מהאוניברסיטאות ג'ורג'טאון וקולומביה, שבכנס מיוחד בנושא התקשורת בפס רחב שפכו מים קרים על התוכנית הגרנדיוזית. בנייר עמדה שפרסם ד"ר ראול כץ, מביה"ס למנהל עסקים של אוניברסיטת קולומביה, הוא טוען שכל מספר שייזרק לחלל האוויר לגבי היקף המשרות יהיה טוב. קרי - אי אפשר לדעת כמה משרות באמת ייווצרו.

ובכלל, לא מן הנמנע שהקישוריות חסרת המעצורים אליה התוכנית שואפת תוביל בכלל לביטול משרות ולפיטורים המוניים. שהרי לא מן הנמנע שדווקא הפס הרחב והתקדמות הטכנולוגיה יובילו למיקור חוץ של פעילויות היי-טק ואחרות לכיוון מדינות אסיאתיות ובהן בעיקר סין והודו. הרי אם התשתיות ישופרו והמערכת תיהפך לאמינה יותר, אפשר יהיה לסמוך עליה יותר.

מי שייהנו מהתקציבים הניגרים הן חברות התקשורת הגדולות והפריפריאליות, שכן מישהו הרי צריך לבנות את הרשתות והתשתיות. מקומות נוספים בהם יהיו משרות חדשות הם לעובדים בתחום המסחר האלקטרוני.

קשה להבטיח שכל המשרות שייפתחו לצורך הבנייה והתכנון לא יתבררו בסופו של דבר כעבודות דחק. שלא יתברר בתום המשבר, שבעוד 4 שנים, כשתושלם הקמת תשתיות התקשורת וה-IT השאפתניות, לא ייזרקו למעגל האבטלה עשרות אלפי עובדים.

למרות שכץ יוצא נגד זריקת מספרים לחלל האוויר, הוא בכל זאת מוכן להמר: להערכתו, באופן ישיר ייווצרו 128 אלף מקומות עבודה בארה"ב, כתוצאה מבניית הרשת במשך 4 שנים, 32 אלף מקומות עבודה לשנה - לא טריוויאלי כלל לתחום ה-IT והתקשורת והתחומים הקשורים. עלותה של כל משרה כזו תהיה 50 אלף דולר. לשם השוואה, השקעה של סכום דומה בתשתיות - גשרים ודרכים, הייתה מייצרת 152 אלף משרות, בעלות של 42 אלף דולר לכל אחת.

אלא שאפקט מנוגד לשיפור שיעורי האבטחה יתרחש כאשר קצב האימוץ של הפס הרחב יהיה ברמות גבוהות במיוחד ואז האפקט הכלכלי שלו יהיה נמוך יותר. מצד שני, גם העובדה שחברות רבות ייפנו למיקור-חוץ תשחק את ההישג. ומצד שלישי, משרות נוספות עשויות להיווצר בתעשיות קשורות, שישרתו את כל העוסקים במלאכת הרחבת הכיסוי ובניית הרשתות - "בין 270 אלף משרות לאפס משרות, עם נטייה לרף הנמוך יותר", סבור כץ וטוען כי זה תלוי באזורים הגיאוגרפיים שתבחר ארה"ב לפתח.

קשה שלא לתהות: האם זו באמת הבעיה של הכלכלה האמריקנית או הסיבה לשיעור האבטלה ההולך וגדל? שאין חיבור פס רחב במדבר מוהאבי? לא בטוח שזה באמת שווה השקעה עצומה שכזו בהיקף כמעט בלתי נתפס, השקעה שהחברות העסקיות הללו אולי היו עושות בכל מקרה גם ללא סובסידיות. וזה עוד לפני שדיברנו על כך שערימות כאלה של כסף הן גם מקור לשחיתות, למכרזים מוטים, לאינטרסים וללובינג.

מעל לכל, צריך לזכור שלמפעילות התקשורת יהיו גם הוצאות תפעוליות עצומות והוצאות הוניות, ולכן כל העסק הזה גם צריך להיות רווחי. כלומר, אלא אם הממשל האמריקני מתכנן לסבסד אותן ולתמוך בהן למשך כל חייהן.