כה מטומטמים ונאיבים אנחנו

עד עכשיו לא הצלחנו להבין מדוע מימן מתעקש לשלם למנהלים ולטאלנטים של הערוץ משכורות מפוצצות רק בשביל להפסיד ערמות של כסף ולרשום נתוני רייטינג מצ'וקמקים. לא הבנו איך הכישלון העסקי הגדול ביותר בעשור האחרון בישראל ממשיך לסבסד משכורות ענק, כשברור לכל זאטוט שהערוץ לעולם לא יחזיר הפסדים של יותר ממיליארד שקל שצבר. לא הבנו איך עסק שלא הרוויח שקל אחד מאז שיצא לאוויר העולם לפני כשבע שנים, עסק שיתקשה להרוויח גם בשנים הבאות, אם לא באלף הבא, ממשיך להעניק לכוכביו, או אלה שנחשבים כך לפחות בעיני עצמם, משכורות מהחלל. לתומנו חשבנו שאם למימן ושותפיו יש אספירציות תקשורתיות, זו בעיה שלהם. אין בעיה, חשבנו, אם מימן מעוניין לשלם כאלה סכומים מכיסו, אלה ההחלטות הכלכליות שלו. התגמול אולי יבוא עמוק במאה הנוכחית, ואם לא - לא צריך. מימן נהנה לפחות מקירבה לטאלנטים שלו.

לא בדיוק הבנו גם את כל הג'אז היח"צני סביב הערוץ בעקבות ההחלטה הזמנית להוציא אותו למכרז. מימן, כרגיל, קונן על מר גורלו בעוד אחד מאותם הראיונות של 'נמאס לי' להוציא כסף ו'נמאס לי' מהרגולטורים של המדיה שמאיצים את פשיטת הרגל של הערוץ.

הטאלנטים שלו התגייסו למענו, למען הערוץ ולמען עצמם (הכי חשוב) באחד המופעים המבישים של הדמוקרטיה הישראלית. הם קיבלו במהירות האור פגישה עם שר התקשורת, וגייסו את חבריהם ושותפיהם העסקיים בערוצי התקשורת האחרים כדי להשמיע את דעתם נגד סגירת הערוץ. הם השתמשו באיומים שצעד כזה הוא "אסון" ו"מכה אנושה" לצרכן, לשוק הטלוויזיה המסחרית, לשוק הפרסום ולפלורליזם התקשורתי. הם הפכו את ערוץ 10 ממיזם שולי לכלכלה הישראלית לחזות הכול, בדיוק כמו שתקשורת יודעת להפוך זבוב לפיל.

לא הבנו אז איך הקפיטליסטים הגאים הפכו פתאום לחבורת צדקנים. כיצד קרה שאלו שמטיפים לנו על שוק חופשי, על דרוויניזם כלכלי, על חברות כושלות שאמורות להיעלם מן העולם לטובת שחקנים חדשים, על "שחיתות, שחיתות, שחיתות", פתאום מתחננים לממשלה להפסיק להציק לערוץ 10, למחול לו על חובותיו, והכול כביכול בשמו הקדוש של הצרכן.

הרי ברור לכולנו שאם ערוץ 10 יחשיך את מסכיו כבר מחר, שום נזק לא ייגרם למוחו של הצרכן (להיפך, יש שיאמרו שמוחו אפילו יתאוורר), שוק הטלוויזיה ימשיך לתפקד והאינטרס הציבורי ימשיך להתקיים - ולקבל מענה הולם. היחידים שיפסידו, כמובן, הם הטאלנטים והמנהלים, עם אגו בשמים ושכר מהחלל, שיאבדו את השפעתם.

השבוע, כאמור, הבנו סוף-סוף את מהומת מימן והטאלנטים של ערוץ 10. מתברר שלמימן יש סוג של ערוץ 10 בעסקים היותר רציניים, לא במדיה הזוהרת. לעסק הזה קוראים חברת "אמפל", חברת השקעות ששווה בבורסה כ-80 מיליון דולר. מה עושה חברת אמפל? קצת נדל"ן, אחזקה בגדות מיכליות ואחזקה ב-EMG, זכיינית הגז המצרי (שנרכשה בעסקת בעלי עניין).

ומה ה"רייטינג" של אמפל, כלומר מה ביצועיה העסקיים? ובכן, לא משהו, בכלל לא משהו. מימן רכש את השליטה לפני כשבע שנים (ממש באותו זמן שערוץ 10 עלה לאוויר) מהאחים רז ודניאל שטיינמץ לפי מחיר של כ-7.5 דולר למניה. היום נסחרת המניה לפי 1.35 דולר, נפילה של 80% ממחיר העסקה. נכון, שערי מניות רבות נפלו, אבל גם אמפל לא ממש עושה חיל, כפי שאתם מבינים. היא צוברת הפסדים וצברה חובות כוללים של כחצי מיליארד דולר, מעל 2 מיליארד שקל, לבעלי האג"ח ולבנקים (פועלים, דיסקונט ואגוד). איך משרתים חובות כאלה שחלקם נפרסו עד 2019? אלוהים גדול.

אבל יש מי שעושה חיל באמפל. ה"טאלנטים" שלה, כלומר מנהליה. לאחד מהם קוראים יוסי מימן, בכבודו ובעצמו, ולשנייה קוראים אירית אילוז, שהפכה השבוע לסמנכ"לית הכספים המתוגמלת ביותר בישראל. מימן הרוויח ב-2008 כ-750 אלף שקל בחודש, אילוז הסתפקה בכ-450 אלף שקל. במהלך 2002-2008 משך מימן כ-40 מיליון שקל בשכר, בונוסים ואופציות, ואילו אילוז הסתפקה בכ-25 מיליון שקל, וכל זה בשביל לנהל חברה קטנה ולא מורכבת יחסית.

בשביל מה ועבור מה, אנחנו שואלים? נו, איזה מטומטמים אנחנו. מה, עוד לא קלטנו את הקטע? הם טא-לנ-טים, בדיוק כמו הטאלנטים של ערוץ 10. מגיע להם כל גרוש. לא חשוב הרייטינג, ולא חשובים הביצועים, חשוב שהם טא-לנ-טים, ומכוח ההגדרה הזו הם יכולים לקבל כל מה שהם רוצים או מבקשים.

eli@globes.co.il