תבנית נוף כתיבתם

נגה הראובני ז"ל - חתן פרס ישראל, הגה וייסד את נאות קדומים לפני 45 שנה, מתוך מטרה מוצהרת לשמר במקום את החקלאות שהתקיימה בארץ מימי התנ"ך. בשנים האחרונות, נוסף למקום הייחודי הזה פסטיבל "תרבוטבע", שמקיים מפגשים עם סופרים בכירים מול קהל מגוון של חילונים וחובשי כיפות שבאים לשאוב השראה ממקום שבו לאף צד אין בעלות על התכנים

בתוך מדורת ההבלים שמשתלטת על התודעה הציבורית אפשר ואולי אף חובה לציין מקומות שמזכירים לנו כי עדיין, הרחק ממסכי הטלוויזיה, צומחים כאן איים של תרבות שאפשר להתהדר בהם. נא הכירו את נאות קדומים - מקום שמייצר חיבור חד-פעמי ומיוחד בין תרבות (ספרות, שירה, מוזיקה) לנוף, להיסטוריה, ולמקרא.

על הכביש למודיעין שלט חום קטן וצנוע מכוון לנאות קדומים, שמורת טבע שכולה חורש ישראלי ממש כפי שהתקיים כאן עוד בימי התנ"ך, והיא חרושה שבילי הליכה בעקבות החקלאות הקדומה, החי והצומח המקראיים. ובשמורה הזאת מתקיימים זו השנה הרביעית, בתוך אמפיתיאטראות פתוחים וסגורים, סדרות של מפגשים עם סופרים ועם יוצרים. את התוכנית הקרויה "תרבוטבע" מפעילות גילי טופר-טייב ודליה צור שמכירות כל שיח, כל שביל, כל זוחל וכל מאגר מים במקום, ומדברות בעיניים נוצצות על נגה הראובני ז"ל שהגה וייסד את המקום וגם זכה בפרס ישראל תשנ"ד על מפעלו.

*איך עלה הרעיון לחבר בין עולם המקרא לספרות?

טופר-טייב: נאות קדומים פועל למעלה מ-40 שנה בקהלים מסויימים שמכירים את המקום ויודעים עליו. היה חשוב לנו להרחיב את היריעה, ולהגיע לקהלים נוספים שפחות מכירים אותנו. מבחינתנו, החיבור בין צבע וטבע ומקורות יהודים - לתרבות, ממש מתבקש. כי בעיסוק במקורות יש בעצם נגיעות כמעט בכל ענף של תרבות. אנחנו גם מנסים לייצר אקטואליזציה של הדברים, וגם להפיץ את התורה של נגה הראובני שהקים את נאות קדומים והלך מאיתנו ביוני 2007".

*איך הגעתם לתכנון של סדרת "תרבוטבע"?

"המבקרים אצלנו ממלאים משוב, וכך עלינו על צורך של אנשים מהאזור, שהוא אמנם לא פריפריה במובן המקובל, אבל עדיין מרוחק מהמרכז, שצמאים למפגשים בנושאי תרבות. היה לנו רצון להביא את הסופרים ואת היוצרים לכאן, כדי שאנשים לא יצטרכו לנסוע לתל-אביב או לירושלים".

הקהל שמגיע לנאות קדומים אינו רק קהל מקומי. טופר-טייב: "החיבור בין הנושא, הדובר והתוכנית שמסביב, מושכים אנשים גם ממקומות מרוחקים. יש לנו גם קהל נאמן של חבורות קטנות, זוגות ובודדים שמגיעים לכל המפגשים. מאיר שלו למשל, מגיע אלינו זו השנה השלישית. בכל פעם הוא מדבר על משהו אחר. ואנשים מגיעים בפעם השלישית לשמוע אותו".

החוליה החסרה

אחת הנקודות שמציינת טופר-טייב בהתלהבות הוא האקלקטיות של הקהל שמגיע לשם. "הקהל כאן מאוד מגוון מבחינת הרכב הגילאים, וגם נוצר חיבור מאוד יפה בין חובשי כיפה לחילוניים. עוזי דיין שהוא בדירקטוריון שלנו, קרא לנאות קדומים 'החוליה החסרה'. חסר החיבור בין עם ישראל שהיה בגלות למולדת החדשה. כלומר מהרגע שהגיעו לכאן העליות הראשונות והתחילו לבנות מחדש, פשוט מחקו לחלוטין את התקופה של המשנה והתלמוד כדי ליצור את הישראלי החדש. ואת החוליה החסרה הזו החיה נגה הראובני".

הראובני, חתן פרס ישראל תשנ"ד, הוא בנם של ראשוני העלייה השנייה, ד"ר אפרים וחנה הראובני, שהניחו את היסודות למחקר המדעי של טבע הארץ במקורות ישראל, והגו את הרעיון להקים גן בוטני שיושתת על צמחי הארץ, צמחי התנ"ך המשנה והתלמוד. כשותף מלא עוד מילדותו למחקרי הוריו, החל תוך כדי לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בהגשמת החלום. ב-1964, לאחר פגישה עם ראש הממשלה דוד בן גוריון, זכה להקצאה של 2,400 דונם באזור מודיעין ולהכרה בנאות קדומים כשמורה של טבע הארץ במקורות ישראל.

טופר-טייב: "כשאנחנו רואים את השמורה עם הנופים הקדומים של ארץ ישראל זה נראה מובן מאליו. ככה זה צריך להיראות עם הטרסות ועם המתקנים החקלאיים, אבל בעצם הכל מעשה ידי אדם. ידיו של הראובני ושל הצוות שליווה ומלווה את המקום. לחילוניים כמוני נוצר חיבור בין הטבע והמחסור במים שהניבו את הגידולים החקלאיים שגדלים פה באופן מסורתי, לבין התנ"ך והמשנה, כתבים שבאופן מסורתי יש עליהם מונופול לאנשי הדת. ".

סיורים מקדם

במפגשים שהתקיימו במקום, הופיעו לפני קהלים שנעו בין 80 ל-300 איש, הסופרים חיים באר, א.ב. יהושע, גבריאלה אביגור-רותם, אמיר גוטפרוינד, צבי ינאי, אשכול נבו, מאיר שלו ואחרים. ההרצאות תמיד מקשרות בין המקורות לבין נושאים ספרותיים, ותמיד מתקיים לפניהן סיור של כשעה וחצי, התפור לפי נושא ההרצאה. הקבוצות מטיילות בעקבות המדריכים בשעות הערב כשהמקום מואר בתאורה המוסוות מאחורי אבנים או גזעי עצים. השנה התוכנית מתחילה עם יוסי שריד - "כחול-לבן, איפה הירוק?" על הנושא הבוער - איכות הסביבה. ליום השואה, מתוכננת הרצאה של סביון ליברכט על הכתיבה של "דור שני", ובהמשך יופיעו אשכול נבו, גיל חובב, אמנון דנקנר, מאיר שלו ועמוס עוז.

כשאומרים תנ"ך ונוף והיסטוריה ארצישראלית - אומרים "רומן רוסי" ו"ביתו במדבר" ו"תנ"ך עכשיו" ובעצם אומרים מאיר שלו, שהמקום הזה הוא תבנית נוף כתיבתו, או כמו שהוא מסביר: "נאות קדומים הוא מקום עם קשר הדוק לתנ"ך כמו שאני למדתי אותו בבית הורי. עם היצמדות לטבע, לנוף, למציאות היומיומית של המקרא ולמציאות החקלאית. הכרתי את נגה הראובני שהקים וניהל את המקום הזה. אין לי, ומעולם לא היה לי היידע שלו, לא בתנ"ך, לא בטבע ולא בהיסטוריה. אני לא יכול להתהדר בסוג כזה של ידענות. לכן, לבוא להרצות במקום שלו היתה בעיני זכות גדולה...".

*מתי פגשת את הראובני?

"הכרתי אותו פעמיים. גם בנעורי בבית הורי כשהוא אחד מהאורחים שבאו אלינו. לימים כשהתאוששתי מתוכנית הלימודים של התיכון והתחלתי להתעניין בתנ"ך באופן עצמאי, נתקלתי בספר שלו 'אור חדש על ספר ירמיהו' שבו הוא מנתח הרבה ציטוטים ונבואות של ירמיהו לפי הטבע והנוף של ענתות (הכפר של ירמיהו), ולפי הטופוגרפיה של האזור, וזה שבה את ליבי. למשל הוא מנתח את התיאור של ירמיהו את ירושלים כעיר שיושבת בעמק. בדרך-כלל התיאור הסטריאוטיפי הוא של עיר היושבת על ההר. הראובני מסביר את זה לפי התוואי של השביל שמוביל מענתות לירושלים. מהזווית שהוא רואה אותה כשהוא מגיע מענתות. ויותר מעניין הניתוח שלו שלפי ירמיהו קבר רחל בכלל לא נמצא במקום שאנחנו מכירים אותו היום, ושהוא נמצא ממזרח לרמאללה באיזה מקום".

*מה החשיבות של הקריאה הזו?

"אני חושב שפרשנות מסורתית שרובה נכתבה בגולה שלא הכירה לא את הארץ, לא את החקלאות שלה ולא את הטבע, נותקה מהמציאות שבה פעלו גיבורי התנ"ך. נגה הראובני החזיר בפרשנות שלו את גיבורי התנ"ך למקומות שבהם חיו ופעלו, ואחר כך הוא הקים את נאות קדומים שבה הוא משחזר חקלאות מקראית ואת עולם הצומח המקראי (גם הצומח של הבר וגם הצומח החקלאי). כל מי שמתעניין בתנ"ך ובהיסטוריה בארץ יכול למצוא במקום הזה עניין גדול".

אהבת נעוריו

הרצאתו הקרובה של שלו בנאות קדומים תתמקד בספרו האחרון 'ראשית' שמתאר פעמים ראשונות במקרא. "הנושא יהיה האהבה הראשונה והשנייה שמתוארות בתנ"ך. רוב ההרצאה תהיה על יצחק ורבקה, ויעקב ורחל, וגם קצת על אברהם ויצחק. כי האהבה הראשונה במקרא אינה אהבה בין גבר לאשה אלא אהבה בין אב לבנו. האהבה שאברהם רוחש ליצחק. והיא מופיעה במשפט שאומר אלוהים 'קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק והעלהו לי לעולה'. אז אני מתחיל משם כי זו הפעם הראשונה שהמילה אהבה נזכרת בתנ"ך. ומשם אני עובר לשני סיפורי האהבה הזוגית שהראשון בהם יצחק ורבקה והשני - יעקב ורחל, שזה גם שני דורות. וגם הורים ובן".

שלו מדבר על התנ"ך ועל גיבוריו ועל אהבה, וכבר מפליג למחוזות שמתרחקים מההרצאה הנוכחית אבל מחזיר אותנו לסיפורי האהבה הגדולים והטרגיים שעיצבו את חיי כולנו. "יש בתנ"ך הרבה גברים שאוהבים נשים אבל יש רק אשה אחת שאוהבת גבר וזו מיכל את דוד. היא האשה היחידה שהתנ"ך משתמש במילה אהבה כדי לתאר את היחס שלה לבן זוגה.

"אלא שדווקא האהבה שלה היתה אהבה טרגית שלא זכתה למענה הולם לדעתי. דוד הוא האדם שהמילה אהבה מופיעה הכי הרבה פעמים בהקשר שלו, אבל תמיד זה ממישהו אחר כלפיו. אף פעם לא ממנו כלפי מישהו אחר. דוד לא אהב אף אחד. כולם אהבו אותו והוא לא אהב איש. בגלל זה הוא אומר אחרי שיונתן נהרג בקרב 'נפלאתה אהבתך לי' ולא 'נפלאתה אהבתי לך' ואפילו לא 'נפלאתה אהבתנו'. כלומר גם הוא מודע לכך שהוא לא משיב אהבה, אבל זה כבר סיפור אחר". *