בחירת העורך

הפרסומים על המעשים הקשים שנעשו במבצע עופרת יצוקה אינם נעימים, יהיו שיאמרו לא פטריוטיים. מדובר על עדויות של קצינים וחיילים שהשתתפו בלחימה בעזה. יש דברים שהם ללא ספק קשים ומזעזעים. אם אכן היו מעשים כאלה הציבור חייב לדעת זאת - גם אם אינו רוצה בכך.

אין ספק שהרבה יותר נעים לחיות באי-ידיעה, אבל בדרך זו עלולים להגיע למצב של דקדנציה מוסרית וערכית בלי להרגיש בכך. הייתי אומר שלא לפרסם מידע כזה, להתעלם ממנו - זה אקט לא פטריוטי, מכיוון שהוא גורם נזק לנפשה ומצפונה של המדינה.

צורת הפרסום

אבל לאחר שאמרנו את זה צריך לזכור שלצורת הפרסום יש לפעמים חשיבות לא פחותה מהעניין עצמו, לפעמים אפילו הרבה יותר גדולה. קחו את הדבר הנורא ביותר ופרסמו אותו בידיעה קטנה בעמוד נידח - ותראו איך שום דבר לא קורה. קחו, לעומת זאת, עניין זניח ופרסמו אותו עם כותרת גדולה בעמוד הראשון, ואותו עניין עצמו נעשה חשוב ומרכזי.

הרג אזרחים וחלשים בשום פנים ואופן אינו זניח. אבל גם נושא כאוב כזה יש לו הקונטקסט שלו, וגם הסאב-קונטקסט. מדובר פה במעשים שאם אכן נעשו, זה היה במצב של מלחמה. אפשר לקרוא לזה פשעי מלחמה, אבל אפשר להתייחס לכך גם כאל דברים מכוערים שקורים במהלכה של התרחשות מכוערת. עצם המלחמה היא פשע, בטח מצד מי שגרם לה. זה לא פלא, לכן, שבמהלך אירוע שהוא פשע נעשים מעשים שהם נפשעים.

כאשר מבליטים אירוע מסוים במלחמה, מופנה אור הזרקורים אליו, וכל השאר נשאר בצל. "כל השאר" זה הגורמים למלחמה, המעשים של הצד שכנגד, התנאים שבהם היו נתונים מבצעי המעשים האסורים. המון פרטים שהם חיוניים כדי לקבל את התמונה המלאה שצריכה לכלול לא רק את האירוע עצמו, אלא גם את הרקע שגרם לו.

כותרת עצומה

עיתון "הארץ" החליט לפרסם את הידיעה עם כותרת ראשית לכל רוחב העמוד הראשון (ב"מעריב", לעומת זאת, הידיעה מתפרסמת בעמוד 7). הכותרת העצומה ב"הארץ" אינה עניין עריכתי בלבד, אלא אמירה שמדובר בדבר חמור מאין כמותו. יותר מהמעשים המתוארים בידיעה, הרי המיקום שלה וגודל הכותרת הם שייתנו לה את התהודה שבוודאי תהיה עמוקה ורחבה. האם ההחלטה המערכתית הזאת היתה מוצדקת?

לצורך זה צריך לקרוא את הידיעה בעיתון, מול המקור שממנו נלקחה, כלומר, הפרסום בעלון המכינה הצבאית. כאשר עושים זאת מתברר שלגבי מעשים שהם נפשעים לכאורה, מדובר בעצם בשני מקרים. האחד של הרג אם ושני ילדיה והשני הרג אישה זקנה. כל שאר המקרים שתוארו בעלון, וגם בעיתון, הם של גירוש מבתים מטעמי ביטחון, הרג אנשים המזוהים כמחבלים וכיו"ב תיאורים שאינם חורגים ממה שמקובל במלחמות.

כלומר - שני מקרים קשים, טרגיים. גם שני מקרים זה שני מקרים יותר מדי - אבל זה לא דפוס התנהגות. זה בוודאי לא מתיישב עם הקביעה ש"עדויות החיילים מהשטח רחוקות מרחק רב מטענות צה"ל כאילו הכוחות הקפידו בכל הגזרות על מוסר לחימה גבוה במבצע". הקביעה הזאת היא של "הארץ", לא של עלון המכינה, שם מתפרסמות העדויות.

קביעה זאת של "הארץ", בצירוף הכותרת וההבלטה, יוצרת את הרושם שההיפך הוא הנכון, כלומר שכוחות צה"ל לא שמרו על מוסר לחימה גבוה. קביעה כזאת מכתימה את צה"ל מבלי שיהיה לה בסיס עובדתי ראוי. אבל היא גם מעוררת ספק אם השיקולים של "הארץ" היו מקצועיים או תואמים את האג'נדה הפוליטית של העיתון.

"הארץ" (לא) חושף

הידיעה ב"הארץ" מתחילה במילים "הארץ חושף". וזה פשוט לא נכון, כפי שהארץ עצמו מראה. מתחת לכותרת מתפרסמת תמונה עם הכיתוב הבא: "עלון המכינה הקדם צבאית בו מובאות העדויות". כלומר, "הארץ" למעשה "חושף" את מה שנחשף באותו עלון. מה גם שהפרסום הופיע גם ב"מעריב". לקחת קרדיט שלא מגיע זה לא יפה, שלא לומר לא הגון.

matigolan@globes.co.il