שוק המט"ח: מדריך למתחילים - מה זה פיפס ולמה מגדירים מסחר במט"ח כמשחק סכום אפס

בניגוד למדריכים דומים שפרסמנו בעבר, נחרוג ממנהגנו ונפתח באזהרה: ההשקעה והמסחר בשוק המט"ח כרוכים בסיכון לא מבוטל ומתאימים בעיקר למשקיעים מקצועיים או כאלו שמסוגלים - פיננסית ורגשית - לספוג הפסדים.

בשנים האחרונות עלתה מודעות המשקיעים לשוק המט"ח. פתיחת השווקים בחו"ל, הפיזור הגיאוגרפי וצמיחתם של אפיקי השקעה חדשים, הביאו את שוק המט"ח ללב הקונצנזוס של המשקיעים המקצועיים (מוסדיים ופרטיים).

אם בעבר שוק זה היה נחלתם של משקיעים מקצועיים בלבד, הרי שפתיחתם של קורסים שונים ללימוד המסחר במטבעות, בעידודן של חברות הפורקס, משך את תשומת הלב של משקיעים פרטיים, שקיוו לעשות את הבוננזה הגדולה בשוק זה.

לפני שאתם מתפתים להפוך לסוחרי מט"ח נלהבים, ששואפים לחבר פיפ לפיפ (מיד נסביר) ולא משנה באיזו שעה משעות היממה, חשוב להבין איך פועל שוק המט"ח. משה וסרמן, מנכ"ל איזי פורקס, וטל עבדה, סמנכ"ל השקעות בכלל פורקס, עושים סדר בשוק המטבעות.

למה הוא מכונה משחק סכום אפס?

בהגדרתו, המסחר במט"ח שונה ממסחר במניות או באיגרות חוב, מפני שהוא מסחר דו-צדדי. כלומר, כאשר מטבע אחד מתחזק, בהכרח מטבע מהצד השני נחלש, במה שמכונה לעיתים "משחק סכום אפס".

לדוגמה, כאשר משקיע רוכש דולר מול השקל הוא קונה את המטבע האמריקני ומנגד מוכר את המטבע הישראלי. המשקיעים ירצו למקסם את הרווחים ולשם כך ירצו לקנות את המטבע שיתחזק בשיעור הגבוה יותר, ולשלם תמורתו במטבע שיירד בשיעור הגבוה יותר.

לפיכך, בטרם פתיחת עסקה במט"ח המשקיע צריך לקבל מספר החלטות: מהם צמד המטבעות עליהם תבוצע העסקה, מה יהיה כיוון העסקה (איזה מטבע יירכש ואיזה יימכר), מהו סכום העסקה ומהו גובה הסיכון שטמון בה (נקבע על פי שיעור והיקף הביטחונות).

מה זה פיפס?

זירת המסחר היומי מאפשרת למשקיעים לסחור בשערי המטבעות במהלך יום המסחר, והיא מתאימה יותר לסוחרים קצרי טווח ולא למשקיעים לטווח הארוך. באמצעות כלי המסחר העומדים לרשותם, המשקיעים יכולים לנצל את התנודות של שערי החליפין במהלך יום המסחר. שוק המט"ח מתאפיין בתנודתיות רבה, שמאפשרת השגת רווחים - אך גם היווצרות הפסדים כבדים - בתוך שעות בודדות.

התנודתיות הגבוהה יכולה לבוא לידי ביטוי בטווח תנועה של 1.5%, ואף יותר במקרים חריגים. המשמעות היא שבאמצעות מינוף של 1:100 היא מניבה תשואה חיובית או שלילית של 150%. לכן, הניסיון לזהות מגמות ותנודות מסחר תוך-יומיות ולנצל אותם בניסיון להשיג רווחים, נחשב למרגש ומסוכן כאחד.

מדידת הביצועים מתבצעת על ידי פיפס (ברבים; פיפ ביחיד) - יחידות הבסיס של המסחר במט"ח, ששווה על פי רוב לספרה הרביעית לאחר הנקודה העשרונית (1 פיפ = 0.0001). הרווחים וההפסדים של הסוחרים בשוק המט"ח מחושבים בפיפס. השימוש בספרה הרביעית נדרש, כיוון שגם תנועות קטנות עשויות לייצר למשקיעים רווחים או הפסדים גבוהים.

איך נקבע המינוף?

נסביר באמצעות דוגמה: פתיחת פוזיציה של 10,000 דולר מול האירו בעסקה במינוף של 1:20, משמעה עסקה בנפח 200,000 אירו לדולר. תנועה של פיפ לכל כיוון שווה למשקיע 20 דולר. רווח של 50 פיפס שווה ערך לרווח של 1,000 דולר (20 דולר כפול 50 פיפס).

העסקאות במט"ח מבוצעות במינופים בטווח של עד 1:100 (המינוף המקסימלי המותר). לשם כך על המשקיע להעמיד ביטחונות, שהם למעשה הכסף אותו הוא מפקיד בחשבון המט"ח שלו או ערך החשבון הנוכחי, במידה וכבר קיים. הביטחונות במסחר הממונף קובעים את הגודל המקסימלי המותר לעסקה.

כך, למשל, אם אדם הפקיד בחשבונו 10,000 דולר, הוא יכול למנף אותם עד למקסימום של 1,000,000 דולר בעסקה אחת. אם ירוויח 5,000 דולר, יגדלו הביטחונות שלו ל-15,000, והוא יוכל להגדיל את המינוף שלו בהתאם עד 1,500,000 דולר.

איך מגבילים הפסד?

כיצד קובעים את הביטחונות המינימליים? לכך נדרשים המשקיעים לבחון שלושה גורמים: גודל הלוט (יחידת הבסיס למסחר), דרישת הביטחונות ללוט וסכום העסקה. חישוב היקף ההון הנדרש כביטחונות יחושב על פי הנוסחה הבאה: סכום העסקה חלקי גודל הלוט והכפלת התוצאה בדרישת הביטחונות.

הביטחונות של המשקיע קובעים גם את שער הגבלת ההפסד (Stop Loss) שלו, כדי שלא יפסיד מעבר ליכולת ההחזר שלו. שער הגבלת ההפסד מאפשר למשקיע לנהל את הסיכונים שהוא לוקח על עצמו. בכל רגע נתון המשקיע יודע מהו הסכום המקסימלי אותו הוא יכול להפסיד, והוא יכול לשנות אותו באמצעות הגדלת או הקטנת הביטחונות, בהתאם לתנודות בשוק.

ירידת ערך בעסקה בעקבות שינוי בגובה הביטחונות יביא עימו אוטומטית סגירה של הפוזיציה, והפסד אוטומטי של סכום ההשקעה הראשוני בעסקה - גם אם הירידה של המטבע הנרכש היא רגעית בלבד.

איך מקבעים רווח?

לא רק את ההפסד בעסקאות המט"ח ניתן להגביל, באופן אוטומטי או ידני (פקודת ה-Stop Loss שנותן המשקיע), אלא גם את פוטנציאל העליות ניתן לחתוך. זאת, במטרה לגרוף רווחים ברגע שהמטבעות מגיעים לשער הרצוי.

הדרך לעשות זאת היא לקבוע שער הגבלת רווח (Take Profit). במצב זה המשקיע מחליט באיזה שער הוא מעוניין למכור את המטבע שרכש, כחלק מאסטרטגיית ההשקעה שלו.

מהן עסקאות פורוורד?

המסחר היומי במט"ח מתאים, כאמור, לסוחרי יום בעיקר. אך מה באשר למשקיעים לטווח ארוך יותר? עבורם קיים המסחר בעסקאות Forward. עסקת הפורוורד היא עסקת חליפין בין שני מטבעות למסירה מאוחרת, על פי שער ותאריך מוסכמים מראש. השער בו מתבצעת העסקה נקבע בעת ביצוע ההסכם והוא מכונה גם שער פורוורד.

שער הפורוורד נקבע על סמך מחיר ה-Spot (הנוכחי) של המטבע ומהפרש הריביות בין צמד המטבעות לתקופת הזמן המוסכמת. עסקת הפורוורד היא חוזה שמחייב את שני הצדדים, על אף שבפועל לא מתבצעת העברת סחורה, אלא חיוב או זיכוי של ההפרשים.

בזמן ביצוע העסקה אין כל תשלום מצד המשקיע, פרט להצגת הביטחונות הנדרשים כדי להבטיח את העמידה בתנאי העסקה. עסקת פורוורד ניתן לבצע על כל סכום ולטווח זמן של עד שנה.

עסקת הפורוורד משולה ללקיחת הלוואה בריבית שנתית במטבע אחד (הנמכר), והפקדת הסכום, לאחר המרתו, לפיקדון בריבית שנתית של המטבע השני (הנרכש). על מנת להרוויח מעסקאות אלו על המשקיע לדעת לצפות מתי הפרש הריביות יהיה לטובתו, ועליו להחליט מהי התקופה האטרקטיבית ביותר להשקעה עבורו. כלומר, מהי התקופה בה הפרש הריביות הוא הגבוה ביותר.

עסקאות פורוורד משמשות את המשקיעים בעיקר על מנת לגדר חשיפות קיימות לתנודות במחירי מטבעות, או להשקעה שמבוססת על צפי לתנודתיוות בשערים. שוק זה אינו מנותק מהכלכלה הריאלית, ולכן המשקיעים צריכים להיות ערניים לאירועים מאקרו-כלכליים, שעשויים להשפיע על שערי המטבעות והריביות במדינות בהן הם סוחרים.

גורמים מאקרו-כלכליים כאלה יכולים להיות אינפלציה, נתוני צמיחה, גירעון, הציפיות לשנים הקרובות וכדומה. הסוחר היומי, לעומת זאת, יתעלם מהאינדיקטורים האלה כמעט לחלוטין, ויתרכז במגמות בשוק בימים האחרונים, נתונים חשובים שיתפרסמו באותו יום ובניתוח הטכני של השוק. זאת, בניסיון לזהות איתותי כניסה אליו ויציאה וממנו.