מחיאות כפיים
בראש ובראשונה, תרשו לנו להוריד את הכובע בפני זהר גושן, יו"ר רשות ני"ע על מאמציו - שהשתלמו - להכריח את החברות הציבוריות לפרט מעבר למה שהורגלו על האופן שבו הן מתגמלות את מנהליהן.
בניגוד לשנים עברו (15, כבר אמרנו), השנה פתחנו את הדו"חות התקופתיים והבנו ממה מורכבת חבילת השכר של המנכ"ל או מנהל בכיר כזה או אחר. מה היא משכורתו, מה הוא הבונוס במזומן שקיבל, מה היא ההטבה הגלומה באופציות שקיבל, ואף כמה אחוזים הוא מחזיק בהון החברה (אם בכלל). כן, נהנו מהשקיפות שנכפתה על החברות הציבוריות (ובעקיפין גם על מנהליהן), אך הבנו שאנו עדיין רחוקים מהמודל האמריקני.
גושן, למעשה, העתיק את המודל האמריקני אך משהו במודל הישראלי המועתק עדיין חסר - אופן הפירוט של החברות באשר לאופי האופציות שהעניקו למנהליהן. מתי הוענקו, לפי איזה מחיר מימוש, מה הם תאריכי ההבשלה שלהן ויותר חשוב, תסריטים שונים המציירים תמונה ממשית יותר באשר לשווי האופציות אם וכאשר מחיר המניה עולה או יורד, ולא משנה כרגע באיזה שיעור. אופציות, וכאן אנו לא מחדשים לכם דבר, הן הכלי שהפך מנכ"לים שכירים רבים למיליונרים כבדים - גם בארץ - והגיע הזמן שהחברות, בסיוע רשות ני"ע, יתייחסו אליהן ברצינות רבה יותר (שלא לדבר על הדילול שהן יוצרות עבור בעלי המניות האחרים).
לתת אופציה לשינוי
והנה עוד משהו שקשור באופציות. כזכור, וכפי שכתבנו כאן לפני כחודש, מזה שנתיים מחייבת המועצה הישראלית לתקינה בחשבונאות - בהתאם לתקן 24 - את החברות הבורסאיות לזקוף את ההטבה הגלומה באופציות שהן מחלקות כהוצאה. ההטבה מחושבת לפי מודל בלאק אנד שולס או המודל הבינומי, ונפרסת בחלוקה שנתית לכל אורך תקופת ההבשלה של האופציות.
כך הופכות האופציות לעלות לכל דבר, גם אם בחישוב נאיבי הן מצויות "מחוץ לכסף". תקן זה יצר עיוות לא מבוטל כי גם כשהאופציות נמצאות "מחוץ לכסף" בחישוב נאיבי, החברה ממשיכה להפריש את עלותן (כפי שחושבה ביום ההקצאה) ואילו כשהן עמוק "בתוך הכסף" ומגלמות הטבה גבוהה מזו שהכירה בה החברה, לא נאלצת האחרונה להגדיל את ההפרשה. לעניות דעתנו, תקן זה דרוש תיקון, ויסכימו איתנו לא מעט מנכ"לים.
בין השכיר לבעל השליטה
ואם כבר באופציות עסקינן (צר לנו, הן פשוט לא עוזבות אותנו), המשבר הכלכלי חידד את ההבדל בין עלויות השכר של בעלי שליטה לאלו של מנכ"לים שכירים. בעלי שליטה, מתוקף היותם כאלו, אינם מקבלים אופציות למניות אך מקפידים למשוך בונוסים נאים המבוססים על ביצועי החברות שבבעלותם. בימים קשים אלו, הביצועים מידרדרים, הבונוסים מצטמקים אך האופציות של המנהלים השכירים בעינן נותרו. זו אולי הסיבה בגינה בעל השליטה היחיד שכלול בין עשרים השכירים הבכירים הוא חיים כצמן, יו"ר גזית גלוב, שאף הגדרתו כבעל שליטה (לפחות לפי חוק החברות הישראלי) מוטלת בספק.
הספירה לאחור החלה
בבדיקת "גלובס" נמצא שעלות השכר הממוצעת ירדה אשתקד בשיעור ריאלי של 7.8%, אך שנת המבחן הראשונה בה ייבחן הקשר בין ביצועי החברות לבין שכר המנהלים, היא השנה הנוכחית - 2009. חברות רבות הודיעו על קיצוצי שכר סמליים אך ביצועיהן, ומצב המשק בכללותו, הם אלו שיקבעו לאן ינשבו הרוחות - לירידה נוספת בעלות או לעלייה.
תלונות תמיד יהיו. עלייה או ירידה, עבור רובנו וגם עבור גברת כהן מחדרה, מנכ"ל כזה או אחר תמיד משתכר יותר מכפי שהוא צריך. ככה זה. הדשא אצל השכן תמיד ירוק יותר (וגבוה יותר).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
