נס לא קרה לנו

ארגון בשם "עולם הקבלה" הריץ במהלך השבוע האחרון באינטרנט בתפוצת נאט"ו סרטון המוכיח, לדעתו, את "קיום האלוהים" וזאת לפי עדויות, עלק, של קצינים וחיילים שהשתתפו במבצע "עופרת יצוקה".

הסרטון הוא, כמובן, גבב של דברי הבל ושקר וטמטום הדעת, אבל אני מציע לכל מי שאיכשהו בטעות לא קיבל אותו במייל, או השליך אותו בהיסח הדעת לפח האשפה, בכל זאת לצפות בו (הכתובת http://kabalasite.org) וזאת לפחות משני טעמים:

ראשית, משום שאין ספק שהסרטון, עם כל היותו שטותיותו ושוליותו, מייצג בהחלט מגמה אמיתית המתרחשת בצבא ובחברה הישראלים, של התעטפות בציציות הדת במובן הפגאני ביותר של המילה, וחשוב לראות ולהבין את זה.

כי כשרואים בסרטון הזה את הרב הצבאי הראשי, ואולי זה רק רב או קצין בכיר אחר בצבא, מברך את החיילים היוצאים למבצע במילות עידוד ללוחמים וקללה לאויבים, כמו שמסופר על המלחמות השבטיות בתנ"ך או כפי שהיה נהוג בימי הביניים, זה אומר דברים קשים ומפחידים מאוד על הצבא והחברה שלנו, דברים שאולי לא היינו רוצים לראות, אבל כדאי בהחלט שנדע.

גם העובדה שכל כך הרבה חיילים, נגדים וקצינים, חובשי כיפות וגלויי ראש כאחד, מאמינים כי לבישת ציצית או הכנסת ספר תהילים קטן לכיס יחלצו אותם מכל פגע, או שמאמינים באמת שהעובדה שהם לא נפגעו במקרה, או בקרב זה או אחר, היא אכן נס מן השמיים - כלומר, פרי קסמיו של סבא אורי גלר היושב במרומים - מדאיגה ומפחידה.

הדבר השני שכדאי היה שנלמד מן הסרטון הזה, הוא שיש לעקור מן השורש את השימוש היומיומי והטיפשי שאנחנו, בתקשורת, עושים במונחים דתיים, ובכך מניחים עוד לבנים בחומת הטמטום הנבנית בין עם ישראל לבין המציאות.

למשל, השימוש במילה "נס". לכאורה, בדיבור היומיומי של כל אחד מאיתנו, החילוניים, אין יותר למונח הזה משמעות דתית, אלא הכוונה היא יותר לצירוף מקרים מוזר. כלומר, אם אני אומר "קרה לי נס, באתי לשתות קפה, אבל נגמר לי הנס, ובדיוק ריקי חזרה מהסופר והביאה נס", אין כוונתי לומר שאלוהים הוא ששלח אלי - באמצעות ריקי הקדושה, שהיא גלגול של רחל אמנו - את הנס-קפה, אלא שקרה לי מקרה משעשע, ותו לא.

יפה. אבל כשהתקשורת עושה שימוש במילה "נס", אז זה גם נאמר או נכתב, וגם מתקבל ומתפרש בציבור, אכן, כמעשה האלוהים. כלומר, כשאומרים בטלוויזיה או כותבים בעיתון "נס בשדרות. קסאם פגע בחדר השינה, אבל הסבתא בדיוק צחצחה שיניים ולא נפגעה", אי אפשר אלא להבין זאת כהתערבות אלוהית. כלומר - כל כתב, עורך, מגיש וקריין המשתמש במונח הזה, "נס", בהקשרים הללו של הינצלות מפגיעה, בין אם זה מקסאם או מתאונה או מהשד יודע מה, מאשש ומחזק בכך את כוחות הדת הפגאניים הפועלים בקרבנו, והקמים עלינו לכלות את שכלנו.

וכך יכולים לעמוד בסרטון הקבליסטי-פגאני הלזה, עשרות בני אדם, אזרחים וחיילים, ולתאר ברצינות גמורה ומתוך אמונה שלמה את העובדה שהם - להבדיל מאחרים, ותכף נגיע גם אליהם - לא נפגעו, במקרה הזה מידי האויב, כנס מן השמיים ביד האלוקים, מה שרק מוכיח שיש לחדול לאלתר מהשימוש במילה "נס" בתקשורת, לפחות בזו המחשיבה עצמה חילונית.

אין אלוהים

או, במקרה שבו כן נפגעים יהודים, בוודאי דתיים, והרי גם זה קורה, יש לכתוב בעיתון או לומר בחדשות: "אין אלוהים. משפחה דתית שלמה, הורים ושלושה ילדים קטנים, נספתה בתאונה".

וכי, כמאמר איוב לאשתו, "את הטוב נקבל מיד ה' ואת הרע לא נקבל"?