בישראל האינפלציה יותר מסובכת

הכותב הוא מנהל יחידת ההשקעות והאסטרטגיה בבנק מזרחי טפחות

בנק ישראל נקט השנה מדיניות הפחתת ריבית אגרסיבית שהובילה אותה לשפל שלא היה כדוגמתו בתולדות משק מדינת ישראל - 0.5%. הבנק נקט במדיניות זאת בשל חששו שהמשק ייקלע להאטה חריפה. בכך פעל בדומה למדינות אחרות, שעם החרפת המשבר, הופחתו בהן הריביות במהירות והגיעו לשיעורים נמוכים באופן חסר תקדים.

ריבית נמוכה, השוררת כיום כמעט בכול מדינות העולם, לא יכולה להיות מונהגת לאורך זמן. אחרת, אפשר שתוליך לאינפלציה - סכנה מאיימת בכלל, ובפרט במיתון, שהשילוב שלו בעליית מחירים מהירה, הוא צרה צרורה.

בהקשר זה, מצבה של ישראל מסובך ובעייתי בהשוואה למשקים מפותחים, שברובם האינפלציה נמוכה משלה, אך אני טוען שגם בהשוואה למשקים מתפתחים, למרות שברובם האינפלציה גבוהה מבמשק שלנו.

בישראל האינפלציה נמשכת כלפי מעלה באמצעות מוצרים ושירותים שמחירם נקבע על פי ביקוש והיצע במשק (ליבת המדד), ולא על ידי מחירם של מוצרים, שמושפעים מתנועות כלכליות בחוץ לארץ (אנרגיה ומזון). בשנה החולפת, למשל, עלה מדד המחירים לצרכן ב-3.1 אחוז, בעוד שללא אנרגיה ומזון, הוא עלה בשיעור גבוה יותר, 4.1 אחוז.

מצב דברים זה, אם יימשך, יאלץ את בנק ישראל לשקול העלאות ריבית, כדרך להדוף את האינפלציה המסתמנת.

ברוב המדינות המתפתחות האינפלציה אמנם גבוהה מאשר בישראל, אך ברובן, מוצרים ושירותים שמחירם נקבע על פי ביקוש והיצע מקומיים מושכים את המדד הכללי כלפי מטה. לכן, אפשר לצפות שקצב האינפלציה יואט, והבנקים המרכזיים שלהן יכולים לשקול הפחתות ריבית נוספות.

לפיכך, ככל שיסתמן קצב אינפלציה גובר, יהיה לבנק ישראל קשה להתמיד במדיניות הריבית הנמוכה. העלייה המהירה בכמות הכסף במשק מגדילה את הסיכוי לתרחיש כזה.