סוף-סוף דוקו איכותי

"מחכים לגודיק" (על משקל "מחכים לגודו") משרטט קווים לדמותו של מי שהיה המפיק האגדי של מחזות הזמר בשנות ה-60 בישראל. רק בישראל אתה יכול שיהיו לך ברקורד הפקות כמו "קזבלן" ו"כנר על הגג" ועדיין להישאר בלי שקל, או לירה - כפי שקראו למטבע המקומי בימים ההם.

אלמנתו וילדיו של גיורא גודיק משחזרים את הרגעים הקשים שליוו את בריחתו של גודיק לגרמניה (שם עסק במכירת נקניקיות בתחנה המרכזית בפרנקפורט), ויפה ירקוני, תיקי דיין ויהורם גאון, שהיו בין הכוכבים שהשתתפו בהפקותיו השונות, מספרים על האיש ופועלו.

מאחר שבזמן האחרון אנו מוצפים ב"דוקו זבל" עם סיפוריהם של אייל גולן ואילנית לוי, הדצים או רמי וריטה, טוב שיש מישהו שעדיין עושה סרטים על דמויות מרתקות וחשובות יותר בתרבות הישראלית לדורותיה. *

הפפראצי מת מצחוק

"נוטינג היל", ב' 24:00, הוט גולד

תכף נגיע לג'וליה רוברטס, יו גרנט וכל השאר, אבל קודם לכן כמה מילים על התופעה שמלווה את הקומדיה הזאת, שחוגגת כבר עשור להפקתה: תופעת הפפראצי. קשה מעט לזכור כי מקורה של המילה הזו בקולנוע, ועוד בזה של פליני הגדול, שדמותו של צלם העיתונות שרודף אחרי הכוכבת ההוליוודית ב"לה דולצ'ה ויטה" נקראת "פפראצו". מאז הפכה המילה שם נרדף לרדיפה אחר כוכבים במטרה לחשוף את חייהם הפרטיים.

המרדף הזה משמש כתפאורה לרומן בין ג'וליה רוברטס, בתפקיד עצמה, לבין יו גרנט, אחד שיכול לספר כמה דברים על כך שלפעמים קריירה שלמה עומדת על רגע אחד שבו טיימינג גרוע ופפראצי חוברים יחדיו.

אולי בגלל התקרית ההיא, לא זכה יו גרנט מעולם לכבוד שראוי לו. נכון שהוא טייפ-קאסט, נכון שהתקשה לשחזר את הופעת השיא שלו ב"ארבע חתונות ולוויה אחת" למעט כמה קטעים מוצלחים ב"יומנה של ברידג'ט ג'ונס", אבל גרנט היה ונשאר בעיניי אחד מהשחקנים הקומיים הטובים ביותר של הקולנוע הבריטי.

מעניין שהקריירות של רוברטס וגרנט הצטלבו דווקא ב"נוטינג היל". הפריצה הגדולה של שניהם הגיעה בערך באותו הזמן, כשמול אותן ארבע החתונות והלוויה האחת של גרנט, הפכה רוברטס לאישה היפה של הוליווד. אבל בעוד ש"נוטינג היל" סימן את חזרתו של גרנט לקונסנזוס, ניסתה דווקא רוברטס להפוך אחריה מכוכבת נוצצת לשחקנית רצינית יותר.

הסרט עצמו הוא בסך הכל עוד קומדיה רומנטית שמתחילה בסיפור בלתי אפשרי שהופך לסיפור אהבה מתוק, ממשיך בהסתבכות, התרסקות - וסוף מתקתק. אלו הם שני כוכביו שהופכים אותו מסרט שגרתי לאחת הקומדיות המוצלחות האחרונות שהופקו בסוף המילניום, כשאצלנו שלום היה עוד אופציה, ההיי-טק שגשג בבועת הדוט.קום, ובארה"ב עוד לא צפו מה יביאו איתן שמונה שנים של בוש. *