מדוע שבוע הספר הפך לחג היחצ"נים?

בשנים האחרונות, הנהירה לכיכרות בשבוע הספר מסתמנת כמיותרת: המבצעים הפרועים ששוטפים את מוחו של הקורא לאורך כל השנה וההצפה בכותרים חדשים שרבים מהם באיכות ירודה, מעידים כי חגיגה גדולה אין כאן

פעם (לא כל-כך מזמן), בשבוע שלאחר שבועות, הרחובות היו לובשים חג, ואנחנו היינו לובשים ממיטב מחלצותינו ויוצאים אל הכיכרות. שם, בין הדוכנים, היינו מסתובבים בהתרגשות גדולה, וחוזרים עם רון בלב ושלושה-ארבעה (לפעמים חמישה) ספרים ביד. על רשימת הספרים לקנייה היינו טורחים עוד הרבה לפני, ואת עונג הקריאה היינו פורשים לשבועות ולחודשים רבים אחרי, ומתחילים להתכונן לשבוע הספר של השנה הבאה.

בשנים האחרונות, היציאה לכיכר מסתמנת כמיותרת. כל חודש אנחנו מתבשרים על מבצע חדש ומדהים מקודמו: "ארבע במאה", "אחד אחד", והאחרון והמרגש מכולם "ספר שני בשקל".

ספר שני בשקל? יצירה תרבותית שהכותב הקדיש לה שנים מחייו, שההוצאה השקיעה בה חודשים של עבודה (לקטורה, עריכה, תרגום, הגהה, עיצוב, הדפסה), שהתובנות שבה יישארו בנפשו של הקורא לנצח - כל זה בשקל?

בראיון לקראת שבוע הספר דאשתקד, אמר אבי שומר מרשת צומת ספרים, שהוא גאה במהפכה שהביא לענף הספרים המנומנם; מעולם לא קנו רבים כל-כך, ספרים רבים כל-כך. אכן, קונים. על המשקל. אפשר לרהט ספרייה יפה מאוד בערימות שאיתן יוצאים הקונים המאושרים מהחנויות.

בשיחה לקראת שבוע הספר 2008 עם הממונה הקודם על ההגבלים העסקיים עו"ד דרור שטרום, והממונה הנוכחית רונית קן - הובעה התלהבות משוק הספרים ה"משגשג" כדבריהם. הטענה שההוצאות קורסות תחת עול המבצעים, נענתה בצמד המילים המקודש "כוחות השוק".

העובדה שאנחנו מתבשרים כל העת על מינויי עורכים שלא מגיעים מעולם הספרות, הכמות הגדולה של תרגומים לא מקצועיים, ההגהות הרשלניות, חוסר קו מנחה או קריטריונים להוצאה לאור של ספרים - לא משחקת תפקיד על המגרש הכלכלי. ומה לגבי מתווכי התרבות, כלומר ההוצאות עצמן? אלו שמכבשי הדפוס אצלן לא מפסיקים לעבוד? מסתבר שחוץ מכמה צדיקים, ההוצאות שכחו מזמן את תפקידן התרבותי.

בתשובה לשאלה למה להדפיס כל-כך הרבה, ענה לי אחד המו"לים - כל הוצאה מקווה להוציא את רב-מכר הבא, לכן אם יש שמץ של סיכוי, היא תמהר ותדפיס, ובלבד שרב-מכר לא יפול בחיקם של המתחרים".

ההוצאות תולות במבצעים ובמיזוג האנכי בין רשת צומת ספרים להוצאות כנרת-זמורה-ביתן ומודן את האשמה על הורדת שוק הספרים אל הכביש, אבל מה לגבי האחריות שלהן?

7,414 כותרים חדשים יצאו לאור השנה - 20.3 כותרים חדשים שמגיעים לחנויות מדי יום (כולל שבתות, ימים טובים ויום כיפור). בחנויות יש מקום נתון ומוגבל בגודלו, לכן כל ספר חדש שמגיע דוחק החוצה ספר שהיה חדש רק אתמול. התוצאה - אין חיי מדף. ברגע שספר נולד הוא נקבר תחת ערימות הצעירים ממנו. ומה לגבי הקלאסיקות (הבסיס התרבותי של עולמנו)? הן כבר מזמן נעלמו.

אז מה היה לנו? מבצעים שיוצרים תחרות פרועה בין ההוצאות, והתוצאה - קריסה כלכלית של המוקפדות שבהן, וגם של חנויות הספרים העצמאיות. פגיעה כלכלית משמעותית בעושים במלאכה (סופרים, עורכים, מתרגמים, מגיהים). ירידה באיכות הספרים. הצפה בכותרים חדשים שבעצם הוצאתם מוחקים מאות שנות תרבות.

בקיצור, חגיגה גדולה אין כאן, אבל יש מקום לצאת בקריאה להוצאות: זכרו, אתן לא רק עסק מסחרי. על כתפיכן אחריות תרבותית חשובה מאין כמוה. אל תשתפו פעולה עם המבצעים. ספר הוא נכס יקר והוא צריך להישאר כזה, לא ייתכן שהוא יימכר בשקל. ובעיקר קחו אחריות על התוצרים שלכן,

בעידן רווי אינפורמציה, עליכן לעזור לקוראים הנבוכים בהוצאת המוץ מתוך התבן. עליכן לבחור עבורנו את הנכסים התרבותיים הבאים. ועד אז, אין כל הצדקה כלכלית או תרבותית לקיומו של שבוע הספר.