הנקראות ביותר

חוק שימור האנרגיה

הבלאק אייד פיז בחרו להפוך למפעל להיטים שפחות מחויב לאמירה, ומוקדש כולו להישגים מסחריים. "האנרגיה לעולם לא מתה", אלבומם החדש, הולך באותה הדרך ומסתמן כרב-מכר היסטרי. ומה עם חזרה להיפ-הופ איכותי? אולי בגלגול הבא

פופ. פופ דורסני, מתעלק, דביק ונטול עכבות, שמתמקד במוצהר במכנה המשותף הנמוך ביותר. פופ שיכול אמנם להיות גם חושני, בוהק, על ואל-זמני, עמוק וחד ומרטיט לבבות, אבל מעדיף לוותר על שמות התואר היפים הללו. לוותר על הנצח לעומת מאזני מכירות מנצחים בהווה. קל לשגר חיצי ביקורת ארסיים כלפי פופ שכזה, אבל קשה מאוד לייצר אותו. רק מעט אמנים מצליחים להפוך את עצמם למכונת להיטים עקבית ויעילה, כפי שמעטים מייצרים בעקביות אמנות נשגבת באמת.

הבלאק אייד פיז הם מסיפורי ההצלחה היותר מפתיעים או מקוממים בעשור הזה, תלוי בהשקפת המתבונן. המבקרים בזים להם על הרדידות, ההתמסחרות ואובדן השאיפות האמנותיות שהיו באלבומיהם הראשונים, שבהם הציגו היפ-הופ איכותי. אבל קשה שלא להסיר את הכובע בפני הצליפה שלהם לטעם הקהל, וביכולת להשתנות ולבנות לעצמם קטלוג להיטים מוצק.

האחרון שבהם, "בום בום פאו" נמצא תשעה שבועות בראש מצעד הסינגלים בארה"ב, ושבועיים בראש המצעד הבריטי. בינתיים הוא הלהיט הכי גדול של 2009, וסביר שאלבומם הטרי, The e.n.d - The energy never dies, שמכיל שורת להיטים, יהפוך לרב-מכר היסטרי.

סביר שאף אדם בוגר ותושב צפון-מערב כדור הארץ לא ייקח אלבום שלהם לאי בודד, אבל ספק אם יש באמריקה, באירופה ובמזרח הרחוק מי שאינו מכיר לפחות להיט אחד שלהם. לפחות כספקי להיטי מצעדים, הבלאק אייד פיז הם הרכב ההיפ-הופ הבינלאומי המצליח אי-פעם, אלא שרבים יערערו על תוקף הגדרתם כהרכב היפ-הופ בשש שנות ההצלחה המסחררת שלהם. אבל זו באה באיטיות, ביסודיות ואף בממזריות.

פחות תוכן, יותר ברק

מנהיג ההרכב, שנולד בשם וויליאם ג'יי אדמס, הוא מהמוחות החריפים בפופ העכשווי, גם אם שיריו תפלים בהרבה ועסיסיים פחות מהכישרון, מהחזון וממוסר העבודה הגבוה שמאפיינים אותו.

אדמס, או בשמו הציבורי "וויל.איי.אם", 34, למד עיצוב אופנה בטרם בחר בקריירה כמוזיקאי, ואף פתח לאחרונה ליין אופנה משלו והוא מעצב את בגדי ההרכב.

וויל.איי.אם אסף שני חברים והקים את ה"פיז" כשלישיית היפ-הופ מבטיחה ומוערכת, שמדי פעם צוותה לעצמה קולות נשיים. באלבומם השלישי, "אלפאנק" (2003) הם הכניסו בקביעות את הגברת פרגי - סטייסי אן פרגוסון, כקול והפנים והגוף הנשיים המזוהים עם ההרכב.

פרגי, ילדה שחקנית שכיכבה בקולנוע ובטלוויזיה, הביאה איכויות של מפעילת במות בידור במלונות זולים, פרחיות סופר-אנרגטית אותנטית ואמינה, וכישורי שירה מוגבלים שעד היום מפליאים בעיקר ביכולתה לצעוק ולהלהיב מיליוני בני נוער שטופי הורמונים ושטויות.

בלהיט הענק מהאלבום ההוא, "איפה האהבה", התארח ג'סטין טימברלייק, והיו שם עוד סינגלים חזקים, "שאט אפ" ו"לטס גט איט סטרטד", שסימנו את ה"פיז" כאחד מהרכבי ההיפ-הופ הספורים שמצליחים מחוץ לאמריקה לא פחות מאשר במולדת.

בסיבוב ההופעות של האלבום הבא, "מאנקי ביזנס" עם הלהיטים "מיי האמפס" ו"פאמפ איט", הם הגיעו גם להופעה באצטדיון בלומפילד. באותה שנה, 2005, הם שכללו את נוסחת ה"כמה שפחות תוכן מילולי ומלודי וכמה שיותר ברק הפקתי" במוזיקה שלהם.

ב-2006 פרגי הוציאה אלבום סולו עם הלהיט המזעזע "גשר לונדון". ב-2007 וויל.אי.אם הוציא אלבום סולו שלישי משלו, ראשון מאז הזינוק המסחרי המטאורי שלהם, שנקרא "שירים על בנות". נראה שהכישלון המסחרי הצורב באותו פרויקט שתל את הזרעים להסתערות המסחרית הנמרצת באלבום הנוכחי.

את המוטו שלו, ושל הלהקה בכלל, ניתן למצוא בציטוט מהלהיט העתידי "לחגוג כל הלילה": "אם יכולנו לחגוג כל הלילה ולישון כל היום ולשכוח מהצרות שלנו, החיים היו קלים". והמוזיקה? הפסקול ההולם למסר כזה.

ראפ מסטול וחייזרי

וויל.איי.אם הפך למפיק מוזיקלי זיקיתי. אם ידידו קאניה ווסט לקח השפעות של המוזיקה האלקטרונית האירופית לדורותיה ותרגם אותן באלבומו האחרון לאמירה אישית נוקבת, נוגעת וייחודית, וויל.איי.אם מלקט את אותן השפעות, מהניו-ווייב של שנות ה-80 ועד לדאפט פאנק של שנות ה-90, ומייצר מהן ג'ינגלים למסיבות עם תוחלת חיים של קיץ אחד - אבל קיץ שיכניס המון כסף.

הוא גם מעתיק ב"אימה בי" את נוסחת הראפ האיטי, המסטול והחוצני של ל'יל ווין, ובשאר האלבום מתכתב עם נוסחאות הפופ הכי שחוקות מהשנים האחרונות, ובדייקנות מוחלטת.

מעניין שלצד התמחותו הנחרצת בפופ נטול ערך, הוא גם מקפיד על פרויקטים יפים לנפש. ב-2005 הוא הפיק ללהקתו חידוש מכובד ל"כוח להמונים" של ג'ון לנון. לקראת הבחירות בארה"ב הוא הפיק את הסינגל והקליפ "יס ווי קן", ושתל בו ציטוטים מנאומיו של ברק אובמה. אחרי הבחירות הוא עשה קליפ נוסף, "זה יום חדש", עם השתתפות של, בין היתר, קאניה ווסט, קווין בייקון וקירה סדג'וויק, והקליט את "שיר אמריקני" עם תרומה בקולות של בונו ומרי ג'יי בלייג'.

לא מזמן הוא השתתף בערב התרמה למען קרנות צדקה שמנהל ביל קלינטון. הקשר שלו עם נשיאים בהווה ובעבר מייצג את העוצמה של וויל.איי.אם כאחד האנשים המקושרים, המחוזרים והמשפיעים בתעשיית המוזיקה העולמית.

ההרכב ייצא בקיץ למסע הופעות שחלקו ייערך כחימום בסיבוב האמריקני של יו 2. הקהל של הבלק אייד פיז קשה לאפיון כיום, ונדמה שאחת המטרות של וויל.איי.אם, שהושגה תחילה בחבירה לדמות הייצוגית של פרגי ואחר-כך על-ידי הרידוד העקבי בתכני שיריהם, היא להפוך למפעל להיטים שפחות מחויב לסגנון או לאמירה, ומוקדש כולו להישגים המסחריים.

בראיון שנתן לא מזמן, הוא הסביר את שם האלבום החדש, "האנרגיה לעולם לא מתה", כך: "אני שואף להמציא נוסחה חדשה של חבילת מוצר מוזיקלית. כזו שהצרכן יוכל לשחק איתה, להחליף את תכולתה ולהשפיע עליה. חבילה שתכיל אנרגיה בלתי מתכלה ורב-שימושית. כי מה המשמעות היום של אלבום, אם אתה שם 12 שירים באיי-טיונז ואנשים יכולים לבחור מתוכם? האלבום מת". *

עקבו אחרינו ברשתות
רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
היי טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
גלובס TV
פרויקט מיוחד
✓ הרישום בוצע בהצלחה!