סלקום החליטה לא לקפוץ למים

המפעילה הסלולרית לא ויתרה בינתיים על המכשיר, אלא העדיפה להמתין עד שיתברר מה הביקוש והאם היא באמת צריכה את המכשיר בארסנל המכשירים שלה, או שהיא יכולה להסתדר עם החלופות האחרות הקיימות בשוק.

אפל דורשת התחייבות לכמות של 100 אלף מכשירים לשנה לתקופה של 3 שנים. מפעיל שלא ימכור את הכמות יהיה חייב בכל מקרה לשלם בגינה. מכיוון שהשוק בארץ רווי - ומדובר בעיקר בשדרוגים ולא ברוכשים חדשים - צירוף של שלוש מפעילות שמחוייבות במכירה כוללת של 300 אלף מכשירי iPhone בשנה נראה בעייתי.

בנוסף, השיקול של סלקום הוא שה-iPhone אינו מכשיר חדש, המאמצים הראשונים כבר רכשו את המכשיר ויש כבר עשרות אלפים ממנו בישראל. שיקול נוסף של סלקום הוא הכניסה של מכשירים מתחרים לא פחות טובים מה-iPhone 3G s. סמסונג ו-LG כבר נמצאות בשוק עם סדרה של מכשירי מגע ונוקיה תצטרף בקרוב.

מחיר המכשיר לא ידוע בשלב הזה וגם לא רמת הסבסוד שלו, ונשאלת השאלה איך ניתן להרוויח ממנו? עבור פלאפון, הכנסת ה-iPhone החדש היא מהלך אסטרטגי שמתאים לרשת החדשה שלה. החברה מנסה לגייס לקוחות חדשים, והמכשיר הוא אמצעי שיווקי יעיל בשירות המטרה והבאזז שהיא רוצה לייצר סביבה.

עבור פרטנר, זהו מהלך שיווקי חשוב בעיקר מבחינה תדמיתית, והערך שתוכל לייצר ממנו מושפע בין היתר גם משיטת הדיווח החדשה שאותה אימצה בנוגע לרישום עלויות הרכשת מנוי, על-פיה החל מינואר 2009 במצב בו היא מוכרת מכשיר סלולרי ברווח, היא מכירה ברווח. אבל כשהיא מוכרת בהפסד, היא מהוונת אותו ופורסת אותו על-פני תקופת חיים של המנוי כפחת. סלקום, שמדווחת בשיטה הישנה, לא רצתה לפגוע בתוצאות שלה רק בשביל להכניס את הטלפון החדש.