החרם הערבי טוב ליהודים

בנאומו ההיסטורי בבר-אילן לפני שבוע התייחס ראש הממשלה בנימין נתניהו לתמורות הכלכליות שיביא עימו השלום עבור ישראל ומדינות ערב. בצל המהומות המתחוללות באיראן והתקווה להרגעת המתח הביטחוני באזור, שוב חוזרים פרשנים ומזכירים את התרומה הכלכלית שעשויה להיות לשלום אזורי.

כמובן שאיני מתנגד לקידום תוכנית שלום אזורית, ועם זאת אני מצטער להרוס את המסיבה: תמורות כלכליות משמעותיות לא תתרחשנה בעקבותיו. גידול כלכלי מסוים כתוצאה משיתוף פעולה אזורי וסחר מקומי ישפיעו באופן מוגבל על הכלכלה הישראלית.

הסיבה טמונה בכך שבאופן פרדוכסאלי דווקא בידודה הכלכלי-פוליטי של ישראל במזרח התיכון הוא שהיווה את הדלק להתפתחות הכלכלית המרשימה שלה ביחס למדינות האזור.

להלן מספר נקודות ציון שתרמו לצמיחת הכלכלה הישראלית נוכח מצבה הגיאו-פוליטי:

1. החרם הערבי והבידוד גיאוגרפי

מטרתו של החרם הערבי שהוכרז לפני קום המדינה היתה חיסול ישראל על ידי דיכוי התפתחותה הכלכלית ובכלל זה באמצעות החרמת מוצרים מתוצרתה המיועדים לייצוא.

החרם, שלא אחת היה יעיל, מנע השקעות הון זר בתעשיות הישראליות, אך פעל לטובת הכלכלה הישראלית. הנתונים מציגים פערים גדולים בין כלכלת ישראל לבין הכלכלות של מדינות האזור: ירדן, לבנון, סוריה, מצרים והכלכלה הפלסטינאית.

התפוקה לנפש בכלכלות האזור נעה בין 5% ל-25% מבישראל. נתונים אלה מעידים על התפתחותה העצומה של ישראל בהשוואה לשכנותיה. מצב תיאורטי של שלום היה מלווה באפשרות להעביר בין מדינות האזור סחורות, השקעות ועובדים, דבר שהיה דוחף לסימטריה בין הכלכלות.

החרם וההפרדה הגיאוגרפית הכפויה של ישראל מהכלכלות הערביות הנחשלות אילצו אותה לפתח קשרי מסחר עם אירופה וארצות הברית וחייבו אותה להתאים את עצמה לדרישות שווקים חזקים ומפותחים אלה ולפתח רמה טכנולוגית גבוהה במחיר תחרותי כנגד יצרנים מתקדמים מקבילים בעולם המערבי.

2. מצב מלחמה מתמשך

תעשיית הביטחון הישראלית נמנית עם התעשיות המתקדמות בעולם ומיקומה כיצואנית הרביעית בגודלה בעולם עם היקף מכירות של כ-4.5 מיליארד דולר בשנת 2008 מעיד על הצלחתה.

התפתחות התעשייה הביטחונית היה לאורך השנים כורח קיומי עבור ישראל וזאת כדי לספק את צורכי מערכות הביטחון וליצור יתרון טכנולוגי מובהק מול עדיפות מספרית של מדינות ערב.

באמצע שנות ה-80 נרשמה ירידה משמעותית ביצוא נשק ישראלי, ובעקבותיה פקד משבר חמור את התעשייה הביטחונית. רבים מהעובדים, שנאלצו לעזוב את מקום עבודתם, הקימו תעשיות אזרחיות שהתבססו על הידע והניסיון שרכשו במסגרת הביטחונית.

בכך שימשו התעשיות הצבאיות בסיס להקמת מפעלי הייטק אזרחיים שהביאו בעקבותיהם השקעות הון זר. המעבר של ישראל מכלכלה שנסמכת על תעשיות מסורתיות, חקלאות, טקסטיל ואחרות לכלכלה שנסמכת על הייטק, הפחיתה את פגיעותה לחרם הכלכלי הערבי ומיצבו אותה בעמדה מרכזית בתחום כלכלי מתפתח בכל העולם.

תרומת השלום עם ירדן ומצרים

היקף הסחר עם מצרים בשנת 2008 הסתכם ב-270 מיליון דולר, עם ירדן הסתכם ב-400 מיליון דולר. אלה סכומים סכומים נמוכים למדי. כדי לסבר את האוזן - היקף הסחר של ישראל עם איטליה הסתכם בכ-4.2 מיליארד דולר.

נוכח נתוני הסחר עם ירדן ומצרים, לאחר תקופה ארוכה של יחסים דיפלומטים, אני ספקן באשר לשיתוף פעולה שיביא עימו שלום כלכלי והצלחת פרוייקטי תשתית משותפים ומכירה מאסיבית של טכנולוגיות ומוצרים ישראל בשווקים המתפתחים במפרץ הפרס.

ישראל מצפה לבוא השלום - וכשיגיע מדינת ישראל תהיה איתנה כלכלית ביחס למדינות האזור ועל כן מדינות ערב יפיקו רבות משיתוף פעולה כלכלי איתה. עם זאת היא עצמה תצטרך להמשיך ולבסס את עיקר כוחה הכלכלי על היתרון הטכנולוגי שדורשים השווקים שמעבר לים.

אורי שרון עוסק בפיתוח עסקי וגיוס הון לתגובות: ecotec.isr@gmail.com