רבות דובר על המשבר הכלכלי והשפעתו על הפנסיה של הציבור, בישראל ובעולם הרחב. גם בסופה של מחצית שנה ראשונה מוצלחת, שהשכיחה במידה רבה את הפחדים שתקפו את הציבור בישראל ובמדינות המפותחות נוכח ההפסדים הגדולים בחסכונות שלהם לתקופת הגמלאות, או לחילופין את האתגרים ה'רגילים' העומדים בפני השוק הפנסיוני, כגון הזדקנות האוכלוסייה וכדומה - חשיבות הנושא לא איבדה עוצמה.
כך גורסים גם בארגון ה-OECD, שפרסם לאחרונה סקירה מעמיקה על מערכות הפנסיה הציבוריות והפרטיות במדינות המפותחות החברות בארגון. ה-OECD הינו הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ולפיתוח המאגד את 30 הכלכלות המפותחות בעולם, ובסקירתו הזהיר כי המשבר הפיננסי עלול להיהפך למשבר חברתי עמוק, שיעמיק את הפגיעות והעוני בקרב האוכלוסיות המבוגרות גם במדינות המפותחות.
בסקירה "Pensions at a Glance 2009" שפורסמה בשבוע שעבר, ובהתבטאויות של בכירי הארגון שנלוו לכך, הם קוראים לממשלות להמשיך ברפורמות על מנת להבטיח את תפקודן היעיל של מערכות הפנסיה - הציבוריות והפרטיות - כמספקות הכנסה הן בראייה סוציאלית והן בראיית היציבות הפיננסית. גם עתה, בעיצומה של התאוששות מהירה בשוקי ההון שהחזירה גם קצת אופטימיות, האתגר בעמידה ביעדים אלו גדול מאוד, שכן הירידה בהכנסות המדינות ממסים והגידול בשיעורי האבטלה גורמים לגירעונות תקציביים שעתידים להימשך.
תהליך זה, כך מתריעים ב-OECD, משאיר מרווח תמרון צר לפנסיות ממשלתיות נדיבות, באופן שעשוי להביא בעתיד להעלאת גיל הפרישה ואף להקטנת הקצבאות בחלק מהמדינות, ולסיוע למערכות הפנסיה הפרטיות. לא רק זאת, אלא שהקושי בפניו ניצבות הממשלות במדינות המפותחות אינו ייחודי רק להן ולתוכניות הפנסיה שהן ערבות להן באופן ישיר. בעקבות המשבר גם מערכות הפנסיה הפרטיות ספגו מכה, והחוסכים בהן נפגעו במידה רבה שטרם חלפה. ב-OECD מעריכים כי הפגיעה בנכסי כל מערכות הפנסיה במדינות הארגון הסתכמה בשנה שעברה בכ-20%, שהם כ-5.4 טריליון דולר.
לפיכך, אומרים ב-OECD (אמירות שמוכרות היטב גם במשק הישראלי), יש להמשיך ברפורמות שיכללו רגולציה טובה יותר (קרי, מעמיקה וחודרנית בהרבה), שיפור באדמיניסטרציה, שיפור ושקיפות רבה יותר בנוגע לרמות הסיכון, והקטנתו בהשקעות ככל שהחוסכים מתבגרים וקרבים לגיל הפרישה. כל זאת, גם אם הכלכלות נמצאות בעיצומה של תקופה מאתגרת באספקטים כלכליים אחרים ומיידיים יותר. כלומר, למרות המרכזיות של התחום הפנסיוני, הטיפול בו עשוי להידחק ולהידחות, בין היתר בשל האופי ארוך הטווח של המכשיר הפיננסי הזה (אופק של עשרות שנים).
כבר כיום, המצב במדינות ה-OECD רחוק מלהיות מושלם, ולמשל מנתוני הארגון עולה שכ-13.3% ממקבלי קצבאות הזקנה במדינותיו נמצאים מתחת לסף העוני שקבע (מחצית ההכנסה החציונית של משק בית). כלומר, הקצבאות לא מספיקות כשלעצמן לקיום רמת חיים נאותה. כמו כן, שיעור התחלופה במדינות ה-OECD (היחס שבין הכנסות הפנסיונר מקצבאות לבין הכנסתו מעבודה קודם שהגיע לגיל פרישה. בישראל מדובר על 70% כשיעור תחלופה ראוי) עומד על 59% לפרט ו-71.9% לפרט בעל רמות השתכרות נמוכות.
משקולת הפנסיה התקציבית
אז אם לרגע היה נדמה לכם שהצרה בשוק הפנסיוני הישראלי בסוף 2008 הייתה הגדולה ביותר, אתם טועים, וניתן לראות זאת בנתוני ה-OECD. בנוסף, יהיו שיגידו שמדינות ה-OECD מתאפיינות בנתח מרכזי יותר מאשר בישראל כיום במערכות פנסיה ציבוריות ומפעליות, בעוד שהמשק המקומי השכיל ושינה את כובד המשקל בשוק הפנסיוני לשוק הפרטי ולקרנות פנסיה צוברות, שאין בהן זכויות מוגדרות. כך, המדינה כבר גידרה את המעורבות העתידית שלה בכל הקשור לקרנות הפנסיה הוותיקות, והפסיקה להעמיק את הבור התקציבי בפנסיה התקציבית, כשמנגד העבירה את השוק הפנסיוני לשוק הפרטי, כך שהאחריות והסיכון בפנסיה עברו לכתפי החוסך בלבד.
ואולם, בהקשר זה נציין כי בעוד שבישראל טופלה הבעיה בקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר, שהולאמו כשהמדינה התחייבה להזרים להן עשרות מיליארדי שקלים והסדירה אותן מבחינה אקטוארית, עדיין קיימת המשקולת התקציבית האדירה של כ-500 מיליארד שקל (לפי ההערכות) של הפנסיה התקציבית - משקולת שהמשק הישראלי טרם החל לחוש במלוא כובדה, אך הרגע הזה בוא יבוא.
נציין שקרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר הודיעו רק בשבוע שעבר על גידול בגירעון האקטוארי שלהן ב-2008 לפני הסיוע מהמדינה, לסך של כ-119.5 מיליארד שקל. מדובר בגידול של כ-27% ביחס לגירעון האקטוארי שנרשם בסוף 2007, בסך כ-94.1 מיליארד שקל. ב-2006, נציין, עמד הגירעון האקטוארי של שמונה קרנות הפנסיה הוותיקות שבהסדר על כ-98.8 מיליארד שקל. עם זאת, יש להדגיש, הקרנות הוותיקות שבהסדר זוכות לסיוע מהמדינה, שבשקלולו הן נהנות מאיזון אקטוארי מלא.
מכאן, שהקושי המימוני של תוכניות הפנסיה - הן הציבוריות והתקציביות, והן הפרטיות שהוכיחו פגיעות במחצית השנייה אשתקד - קיבל משנה תוקף במדינות המפותחות החברות ב-OECD ובישראל. אין זה משום גילוי חדש, אלא המחשה נוספת לפגיעות, שבישראל אגב הכירו בה ופעלו להגבילה מהר יחסית ולפני מדינות אחרות. ונזכיר, כי כל זה מתרחש במשקים שמתאפיינים בהתבגרות האוכלוסייה.
תוחלת חיים מאתגרת
כך, גם לאחר חצי שנה טובה ב-2009, שלפחות בישראל השיבה את מרבית הפסדי המשבר, יש לזכור ולהיערך לכך שהאתגרים בתחום הפנסיוני לא פחתו או איבדו מעוקצם. מחד, ישנו קושי גובר מצד הממשלות במשקים המפותחים לתמוך באופן ראוי בפנסיה, ומאידך ישנה תלות רבה מדי של שוק הפנסיה הפרטי בשוקי ההון. בהקשר של הקרנות הפרטיות והעברת האחריות והסיכון לכתפי החוסך, נראה שבישראל התמודדו עם מרבית הבעיות הפוגעות בעולם, בוודאי טוב יותר מאשר במדינות אחרות. אך אין זה אומר שפתרו פה את הסוגיות המאיימות (פוטנציאלית) המרכזיות: גם אם מבחינת המדינה היא לכאורה מסודרת - הסכנה על כתפי החוסך והיא אינה חייבת לו דבר, הרי שמבחינת החוסך רמת הביטחון היא אחרת לגמרי ורחוקה מוודאית.
מה גם, שראינו בשלהי 2008 מה קורה כשיש נפילות ונוצרת זעקה ציבורית בציפייה לרשת ביטחון (כשהתנגדות האוצר לרשת ביטחון ממשלתית לפנסיה בעיצומה של 2008, שנפרשה לבסוף למרות התנגדותו, נראית כיום מוצדקת). וכל זאת, כאמור, כשחלק גדול יותר מהאוכלוסייה מגיע לגיל הפרישה וחי יותר שנים בגמלאות - אתגר אדיר לשוק הפנסיוני הציבורי והפרטי כאחד, לעשורים הבאים.
לסיום, לצד האתגרים המיידיים וארוכי הטווח העומדים בפני המערכות הפנסיוניות בארץ ובמדינות אחרות, ישנה בעיה אקוטית נוספת בשוק הפנסיה, הגם שאינה בלעדית לו: עובדים רבים אינם עובדים ומשתכרים (ומכאן שאינם חוסכים באופן ראוי, ואף נזקקים לחסכונותיהם במהלך תקופת העבודה והחיסכון) שנים רבות קודם לגיל הפרישה. לא אחת אנו שומעים על כך שבני 45-50 ומעלה מתקשים למצוא עבודה מכיוון שהם מבוגרים מדי עבור שוק העבודה. צריך למצוא להם פיתרון גם בהיבט הפנסיוני, אך לא רק. מדובר בבעיה של המשק בכללותו, ויש להתייחס אליה - מה שלא נעשה עדיין - שאם לא כן, היא תכה ביתר שאת בעתיד. *
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
