פנלופה קרוז, למרות יופיה הרב, יכולה להיראות סתמית למדי, כפי שיעידו סרטים כמו "אישה על הגובה" ו"ונילה סקיי". רק אצל אלמודובר היא לא נראית סתמית אף פעם. מה הפלא שקרוז חשה צורך להודות לאלמודובר גם כשזכתה באוסקר על תפקיד בסרט של וודי אלן?
ב"חיבוקים שבורים" אלמודובר הופך אותה לבלתי נשכחת: כשמתאו, גיבור הסרט, פוגש בה לראשונה, קלוז-אפ על פניה המחייכות חושף את האישה היפה ביותר בעולם.
פנלופה קרוז מהפנטת ב"חיבוקים שבורים", למרות שאין לה תפקיד אנושי. יש לה כביכול סיפור, והיסטוריה, ואהבות ומניעים, אבל היא אינה דמות אלא אייקון - לפעמים מרילין מונרו, לפעמים אודרי הפבורן, לפעמים כרמן מאורה. המוזה של אלמודובר משחקת כאן את המוזה הקולנועית.
לקרוז קוראים כאן לנה, והיא פילגשו של מיליונר קשיש בשם ארנסטו מרטל. הבמאי מתאו בלנקו מלהק אותה לככב בקומדיה החדשה שלו, "נערות ומזוודות", ומרטל מתנדב להפיק את הסרט, ואף שותל על הסט את בנו, שיעקוב אחר לנה במסווה של צילום סרט תיעודי. כשלנה ומתאו מתאהבים ובורחים יחד, חייהם בסכנה ובעקבותיהם גם חיי הסרט "נערות ומזוודות" שנמצא ברשות מרטל.
14 שנים לאחר מכן, מתאו, שהתעוור בעקבות תאונה חי תחת שם חדש - הארי קיין, ועובד כתסריטאי וכסופר. רק אז הוא מוכן לנסות ולחבר מחדש את שברי התמונה, להבין מי עומד מאחורי התאונה הגורלית ומי עומד מאחורי השחתת הסרט.
סיפור הטלנובלה הזה הוא רק תירוץ לדיון שאלמודובר מעוניין לנהל: כל דמות מייצגת רעיון הקשור בעולם הקולנוע - המוזה ששייכת לבמאי ונרמסת על-ידי המפיק, המתעד האובססיבי שחווה את העולם רק דרך המצלמה, המפיק שחייב לשלוט בכל, היוצר שהופך לחסר אונים ללא ההשראה שלו. ובין אלה שותל אלמודובר ציטוטים והפניות בלי סוף - לקלאסיקות קולנועיות (יש אפילו קטע מתוך "מסע באיטליה"), וגם ליצירתו שלו - "נערות ומזוודות", שהיא בעצם "נשים על סף התמוטטות עצבים", סרטו מ-1988.
"חיבוקים שבורים" לאלמודובר הוא קצת כמו "לקרוא ולשרוף" לאחים כהן: לא מסרטיו המצטיינים, אבל מספק את הסחורה למעריצים, עם כל סימני ההיכר האהובים של היוצר (למרות ש"חיבוקים שבורים" טוב בהרבה מ"לקרוא ולשרוף", ולו רק מפני שהוא מונע מאהבה ולא ממיזנתרופיה).
אולי אלמודובר, כמו מתאו הבמאי העיוור, החליט שסרט צריכים לסיים, גם אם זה נעשה בחשכה. לכן הוא תפר את אוסף המחשבות שלו על קולנוע בתוך רצף עלילתי חלש ודל ברגש, וסיים עם יצירה שהיא יותר מטא-סרט מאשר סרט. אבל המטא-סרט הזה משובץ בכל-כך הרבה רגעים משעשעים ודימויים יפהפיים, שקל לסלוח לו על זה. *
רוצו לראות גם את:
"קורליין"
עד ש"UP" יגיע לבתי הקולנוע בארץ, "קורליין" הוא סרט הילדים היחיד שממש לא צריך ילדים כדי לצפות בו. וכמו ש"קחי אותי לגיהינום" יגרום לכם לפחד ממטפחות רקומות, "קורליין" יגרום לכם לפחד מכפתורים.
הימנעו מ:
"רובוטריקים 2 - הנקמה"
בדיחות לא מצחיקות, קטעי אקשן מעיקים ועלילה שנמתחת לאורך כמעט שלוש שעות, מעוררים געגועים לסטארסקרים המקורי והמצויר מהאייטיז. אגב, "הנוכלים בלום" הוא סרט מבאס.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
