מלכודת החוטים החדשה

משרד התקשורת פרסם לאחרונה שימוע שלא זכה לתשומת-לב רבה מצד התקשורת, אולי משום שהנושא לא נשמע מספיק מעניין או בומבסטי כמו התחרות בין המפעילות הסלולריות, הכנסת מפעיל נוסף וכו'. השימוע היה בנושא החיווט בבתי המנויים בבניינים חדשים, וראוי שיקבל את תשומת הלב הראויה לו משום שמדובר בפעם הראשונה מזה זמן רב, שמשרד התקשורת מנסה לעשות צעד משמעותי לכיוון הסדרת הנושא.

תזכורת: אחד הנושאים המרים במאבק בין חברות הכבלים (טרם המיזוג) לבין חברת הלוויין yes בעת שנכנסה לשוק היה הזכויות על הכבלים (קואקס) שהניחו חברות הכבלים בבתי המנויים כדי לאפשר חיבור לרשת שלהם. המכשול המרכזי שעמד בפני yes היה התנגדות חברות הכבלים לאפשר להם שימוש בתיול שהן הניחו. חברות הכבלים דרשו ש-yes תשלם עבור המעבר, אך היא התנגדה בטענה שמדובר בתיול ששייך לבעל הנכס, שקנה אותו במסגרת התקנת השירות מחברות הכבלים, ולכן הוא זכאי להקצותו למי שהוא רוצה.

העניין הגיע לבית המשפט ופגע קשות ב-yes ובכבלים כאחד (מה היתה החלטת בית המשפט?). ב-yes, משום שהיא נדרשה להוצאה כבדה שלא חשבה שתידרש לה, ובחברות הכבלים, שראו שהשקעתן בכבלים לבתי המנויים מסייעת למתחרה חדש שספק אם תראה ממנו תמורה.

תוצאת המאבק הייתה שאף אחד מן הצדדים לא ממש (?) שילם על העברת התשתית מיד ליד. סביר להניח של-yes יש עדיין חובות לחברות הכבלים ושהן לא יראו את הכסף (זו עדיין סוגיה משפטית?).

בתקופתו של שר התקשורת ראובן ריבלין נעשה ניסיון להסדיר את העניין ולקבוע הסדר שימנע פגיעה בלקוחות ושימנע מהכבלים לעכב נטישה של לקוחות ולערוך פעולות שימור אגרסיביות לפני שהם מסכימים על הניתוק. במקרים רבים כאשר אנשי הכבלים לא פירקו ציוד בזמן, הם מצאו אותו זרוק בחדר המדרגות והלקוח מחובר ל-yes.

למרבה האירוניה, בזק בעלת השליטה ב-yes, התנגדה באותה תקופה לכך שתשתית הנחושת בבתי המנויים תופקע גם היא לטובת השימוש של חברות הכבלים או הלוויין. בזק עמדה על הרגליים האחוריות והתנגדה לכך שייעשה שימוש בתשתית שלה לטובת שידורים, ופניותיה של החברה הבת שלה yes לסייע בעניין לא התקבלה בחיוב. בזק העדיפה ש-yes תזיק לכבלים.

האחריות עוברת ללקוח

השימוע שפרסם משרד התקשורת לא היה אמור להיות שימוע. המשרד נאלץ לפרסמו כשימוע לאחר שהוציא את המכתבים לכל המפעילים (איזה מכתבים? איזה מפעילים?) ובעקבות ביקורות שקיבל, העלה את נייר העמדה שלו לאתר והפך אותו לשימוע.

השימוע בא להסדיר שני נושאים מרכזיים: ראשית, כאמור את הבעלות על התיול שבבית הלקוח, ושנית, הכנה של התשתיות בבתי הלקוחות לקראת העידן שבו הסיבים האופטיים יתפסו את מקומם של חוטי הנחושת.

במסגרת התיקון לתקנות התכנון ובניה, הכין משרד התקשורת מסמך מפורט שמסביר איך ייראה החיווט בבניינים חדשים. התקן החדש מתיימר לתת פיתרון ארוך טווח לנושא החיווט, כאשר הוא מגדיר כיצד ייראה ארון התקשורת החדש בבניינים ובדירות, איזה סוג של חיווט יונח והיכן, מהן נקודות החשמל וכו'.

התיקון שמציע המשרד מטיל את האחריות לחיווט בדירה על בעל הנכס ופוטר למעשה את המפעילה ואת חברות התשתית מהחובה לפרוס תשתית בבית, כפי שהמצב היום.

המשמעות היא שלקוח שיבקש ממפעילה להתקין לו שירות חיבור לכבלים או ללוויין למשל, עלול להיתקל בדרישה מצד המפעילה שיכולה לדרוש ממנו להסדיר את התשתית בצורה עצמאית בתמורה לחיבור. לכאורה גם, תוכל המפעילה להגיד ללקוח שאם הוא רוצה לקבל ממנה שירות הוא צריך להשקיע בחיווט מחדש על-פי התקן של המשרד. כאן מתעוררת כבר בעיה צרכנית, שהלקוחות עלולים לשלם עליה ביוקר.

לטענת המשרד, הוא מכיר בבעיה, אך הוא סבור שהחיווט החדש לא יוטל על הלקוח. לדברי בכירים במשרד, סביר להניח שכתוצאה מהתחרות בין חברות התשתית, הן יקחו על עצמם את החיווט כדי לגייס מנויים.

גם אם יש צדק בטענה הזו, הרי שהעובדה שהמשרד לא סוגר את הפירצה הזו מבחינה חוקית, ולא מטיל את החובה הזו על המפעילים, מעוררת תמיהה.

אין זה מופרך לשער שכתוצאה מהתחרות, יקרה דווקא מצב הפוך והכבלים או yes לא ירצו להתקין תשתיות ללא התחייבות של הלקוח או רק אחרי שיוודאו שמדובר בהסכם לאורך זמן, שיכסה את עלות ההשקעה בו.

השוק רווי, המפעילות לא במצב טוב, ולחפור בקירות דירות או להשחיל סיבים חדשים זו טרחה גם עבור מפעילות שרוצות לגייס עוד לקוחות. העובדה שהמשרד הסכים לפרסם את ההוראה כשימוע מראה שהמשרד מבין שיכול להיות שהלך צעד רחוק מדי.