הפייסבוק הציוני

כמאתיים אנשי עסקים צעירים - סליחה, "מנהיגים עסקיים" - התכנסו באולם האירועים של כפר המכביה ביום ראשון השבוע, להשיק את "הפורום העסקי של מכבי", או בקיצור: MBF. אני נכנס פנימה. מתוך הרגל אני ניגש ישר לבר, אבל הערב לא בא לי לשתות. קולה בבקשה, אני אומר למוזג. כולם עושים נטוורקינג במרץ רב. אין פה אף אחד מוכר, לבד מעידן עופר, הנואם המרכזי הערב.

עופר, בג'ינס, במגפיים, בחולצה חומה ובז'קט חום, עומד ומדבר עם אנשים. או יותר נכון, הם מדברים איתו. הוא עומד עם ידיים בכיסים, על פרצופו הבעה שקשה להגדיר; הוא לא נראה משתעמם, הוא לא נראה מתעניין, הוא לא נראה דרוך, הוא לא נראה רפוי; הוא נראה כאילו היה מעדיף להיות במקום אחר, אבל גם פה זה די בסדר; הוא משתתף בשיחה, אבל לא מתאמץ ליזום אותה. הוא לא מאלה שמכינים בבית רשימת נושאים או משנן בדיחות למקרה שהשיחה תיתקע. מבחינתו שתיתקע. סוג של כוח שקט נודף ממנו. אם הייתי צריך לבחור חיה שהוא דומה לה הייתי הולך על אריה שבע. אני מחליט לאזור קצת אומץ לפני שאגש לדבר איתו. הבעיה היא שהערב אני לא שותה ואין לי שום מושג על דרכים אחרות לאזור אומץ, אז אני מחכה.

אריק שטיינברג, יו"ר פסגות, גם הוא פה, כך גם שמעון אלקבץ, מנכ"ל הראל פיננסים, ובן המבורגר, יו"ר הראל פיננסים. עורכים לי היכרות עם אייל טיברגר, מנכ"ל מכבי העולמית, שיחד עם אודי רקנאטי - גם הוא פה, בחולצה צהובה, שזוף וספורטיבי - יזם את הקמת הפורום. טיברגר, בחולצת פסים, אוכל תוך כדי שהוא מספר לי על הפורום החדש, שמטרתו להביא צעירים להיות מעורבים בתנועת מכבי, שרובה המוחלט צעירים, מיעוטה זקנים, ויש לה חור לא קטן (אני מסיק) בקבוצת הגיל של 30 עד 50, וכמובן: לחזק את הקשר של היהודים לישראל דרך הביזנס, כי ספורט זה כבר לא מספיק. אם אתה רוצה להשפיע, לך דרך הביזנס. זה מעניין בערך כמו שזה נשמע, אבל מאחר שהכול נעשה בכוונה טובה, קשה להיות מרושע. אבל להשתעמם אפשר.

עופר לא זז ממקומו ולא משנה את הבעתו. מעגל נוצר סביבו, אבל אני שם לב שאנשים שומרים ממנו דיסטנס. הוא לא חבקן וצ'פחן כמו נוחי דנקנר, למשל. הוא בקושי מוציא את הידיים מהכיסים.

אנשים ניגשים אליי, שולפים סלולריים משוכללים, מתחברים לאינטרנט, ומבקשים ממני חברות בפייסבוק. עובר כמה זמן, ואז אני ניגש אל עידן עופר. מה הכי גרוע שיכול להיות, אני שואל את עצמי. מקסימום הוא יעשה עליי סרט.

אני מציג את עצמי, אנחנו לוחצים ידיים. יש לו זמן אליי, הוא אומר, אבל הוא לא רוצה להתראיין. אני מנסה בכל זאת. מה דעתו על ההקרנה של "שיטת השקשוקה", מה הוא אומר על החזית החדשה שנפתחה נגדם, חזית ההפלרה של המים, נושא מרתק. עזוב, אומר עופר, זה מעצבן אותי ואני לא רוצה להתעצבן הערב.

הוא לא חבר במכבי, הוא רק בא לנאום, לספר על החזרה לארץ אחרי שנים בחו"ל, אבל בכל זאת קצת קשה לו שלא להתעצבן על עניין ההפלרה. זה שטויות, הוא אומר, השמצות פרועות, אבל לפני שהוא מתחיל להתחמם באמת - הוא הוציא את הידיים מהכיסים, ממש כך! - הוא מרגיע. עזוב, הוא אומר, לא בא לי להתעצבן. בשביל להתעודד הוא שולף מכיסו את המודו, הטלפון הסלולרי הזעיר של דב מורן (הוא משקיע שם), ומשוויץ בו. על פניו עולה פתאום חיוך מתלהב, הוא מפשיט את הז'קט של המכשיר ומושיט לי אותו. אני עומד שם ומשחק עם המכשיר הקטן של עידן עופר, שממש גאה בגאדג'ט שלו.

אנחנו נפרדים, לא כידידים אבל גם לא כלא-ידידים. לפני פרידתנו הלא מרגשת הוא עורך לי היכרות עם אשתו לעתיד, בתיה פרי. הם עומדים להתחתן בקרוב. היא נראית מאוד נחמדה. היא גם יפה. אני מאחל להם ערב נעים. הוא מכיר לי גם את מייק גרנוף שמשקיע בבטר פלייס, מיזם המכונית החשמלית הידוע. הייתי רוצה לחשוב שהוקל לו כשהלכתי, אבל לא נראה שזה הזיז לו.

ותודה לאינטרנט הסלולרי

אני פוגש את רקנאטי. איזה איש נחמד! מה שלומך מר רקנאטי, אני שואל. אודי, הוא אומר, ומספר לי על הפורום, אבל בלי הפומפוזיות. זה בשביל הנטוורקינג, הוא אומר, בעצם זוהי רשת חברתית.

שלב המינגלינג סלאש נטוורקינג מסתיים, והאירוע עומד להתחיל. יש שורה של נאומים. ראשון: רקנאטי. הוא גאה להיות פה הערב. ציונות, הוא אומר, זו מכירה קשה, ובמיוחד בישראל. פה נקים את מנהיגות העתיד של מכבי. נאום טוב בסך-הכול, מלא התלהבות.

אחריו עולה יאיר שניר, מנהיג צעיר ואסטרטג בכיר ברותם אסטרטגיה. הוא מציג את מבנה הארגון בלהט רב. מכבי היא נכס, הוא אומר, ואת הנכס צריך למנף. אצל שניר הכול נכסים ואת הכול צריך למנף ואז הדברים מקבלים שיפט. הוא אומר שצריך לזהות את מנועי הצמיחה של הארגון. היתרון העיקרי של הארגון, כפי שהצלחתי לחלץ מדבריו, הוא שאם אתה - מנהיג עסקי, כן? - בחו"ל, ויש לך כמה שעות פנויות, יש מצב שיסדרו לך להיפגש עם גורו עסקי וזה ימנף אותך משהו טוב.

אחריו אריק שטיינברג, נואם מלא כריזמה וקסם, אבל הנאום לא מתרומם מעבר לאנקדוטות. העיקרית שבהן: פעם הוא עזר לעולה חדש, ואחרי כמה זמן ההוא מאוד עזר לו לקנות את פסגות מלאומי, כי העולה לא היה סתם עולה, הוא היה כריש שוק הון.

אחריו עולה עידן עופר, נואם באנגלית אפילו שמתוך המאתיים רק שניים לא מבינים עברית. "בגלל שאנחנו בישראל כל-כך מכבדים מיעוטים", הוא מתבדח, "אני אדבר באנגלית". דווקא מצחיק. הוא לא מדבר על מה שאמר שידבר עליו. הוא מתחיל בלהטיף לטובת שילוב של אנשי עסקים ערבים בקהילה העסקית, כמה שזה חשוב, וכמה שזה יעזור לפתוח דלתות לעסקים בעולם הערבי. הוא מספר על נסיעה לרמאללה ועל הקהילה העסקית השוקקת שמצא שם. אותי זה הפתיע.

אחר-כך הוא מספר באריכות על עצמו, מהילדות ועד להיום בבוקר. שום דבר שלא ידענו. אחר כך הוא מספר באריכות על קבוצת עופר, כולל מצגת פאואר פוינט; גם שום דבר שלא ידענו. מתייחס לרגע לשיטת השקשוקה, אבל לא אומר שום דבר מעניין. ואז עובר לחלק הארוך באמת של ההרצאה שלו: בטר פלייס.

אנשים מתחילים להתייאש, חלק גולשים ברשת, חלק מסמסים, חלק פשוט קמים ויוצאים, אבל עופר לא גומר: עוד סרטון ועוד אחד - כך נחליף בטרייה, כך בנוי הגריד - ועוד שקף ועוד אנקדוטה, וכמה שי אגסי גאון וכמה העולם יהיה מקום טוב יותר; ולקראת סיום לא שוכח להשוויץ שוב במודו שלו.

הנאום מתארך כל-כך, עד שהמארגנים מבטלים את הנואם שהיה אמור לעלות אחריו. אני מודה להם בלבי ונמלט מהמקום.