באחד הימים ישבו עשרה אנשים סביב השולחן בביתו של אחד מאנשי העסקים בישראל. בין המוזמנים לארוחת הערב האינטימית היו עורך הדין רון גזית וגיא פינס. "עד לאותה ארוחה לא ידעתי מי זה גיא פינס", נזכר גזית. "שמעתי את שמו, אבל לא ראיתי אותו מעולם על המסך ולא קראתי עליו. בתחילת הארוחה גיא שאל אותי מה אני עושה, אמרתי לו שאני עורך דין ושאלתי מה הוא עושה. הוא אמר שהוא בטלוויזיה ואז הוספתי שגם אני בטלוויזיה, כי אני עו"ד של טלוויזיה. 'אבל מה אתה עושה בטלוויזיה'? שאלתי. חשבתי שהוא טכנאי או משהו כזה. פתאום השתררה סביב השולחן דממת מוות והבנתי שעשיתי מעשה חמור. רק בהמשך הערב הבנתי מי זה גיא פינס, ושהוא בעצם טאלנט גדול. כמה ימים לאחר מכן פגשתי את המארח, שהוא חבר משותף של שנינו, והוא אמר לי שלגיא לקח הרבה זמן להתאושש מההלם הזה. מהעובדה שלא ידעתי מי הוא".
הסיפור הזה יכול היה להישמע הגיוני ומשעשע לולא נשמע מפיו של מי שמקורב כל כך לתעשיית התקשורת ולטאלנטים עצמם. משונה שעורך דין, שעל לקוחותיו העיקריים נמנים שידורי קשת ואבי ניר, מנכ"ל הזכיינית, ורשות השידור, לא ידע מי זה פינס. "אני מודה שאני כמעט לא רואה טלוויזיה", הוא מספק סוג של התנצלות. "אבל זה לא האישיו של מה שקרה. בעיניי מה שקרה סביב השולחן בארוחה הזאת מהווה דוגמה לכמה הטאלנטים האלו לוקחים ללב כשלא יודעים מי הם. הם כל כך מרוכזים בעצמם וכל כך חשוב להם שיכירו בהם, שזה הופך להיות הקו שמנחה את החיים שלהם".
די טבעי שאת המסקנה הזו ישחרר גזית בשבוע שבו אישר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב את בקשתו, כפרקליטו של אבי ניר, לעקל זמנית סכום של חמישה מיליון שקל מחשבונו של דודו טופז, כשהטענה הייתה שטופז עלול להבריח את הכספים שלו.
יום לאחר ההחלטה הזו, הגיש גזית את מה שהוא מכנה "התביעה העיקרית כנגד טופז", הפעם הסכום הוא 9.2 מיליון שקל, בגין הנכות שנגרמה לניר כתוצאה מהתקיפה של הבריונים שנשלחו על ידי טופז. בזמן כתיבת שורות אלו טרם הוגש כתב הגנה.
אתה אמור לשמוח על החלטת בית המשפט, ומשום מה אתה נראה לי לא רגוע עם ההחלטה.
"נכון, אני עדיין תחת הרושם של ההפתעה מהתנהגותו של טופז. אני עדיין מופתע מכך שהוא בחר לנהל מאבק על הצד הכלכלי. בעיניי היה לו אינטרס מובהק להגיע למשפט הפלילי לאחר שהוא התפשר בתביעה הכלכלית. כשהתחלנו את התהליך אמרתי לעורך הדין שלו שכדאי שנשב ונגמור את זה בפשרה. מבחינת דודו אלו החיים שלו, והייתי בטוח שהוא יסכים".
מה האינטרס שלך להקל על הנאשם במקרה הזה?
"את רוב התיקים שאני מנהל, ואני לא נחשב לעורך דין רך, אני מסיים בפשרות. כל החלטה של שופט היא תמיד ליניארית, זכייה - הפסד, והיא עלולה להיות מלווה בטעות, מה גם שהיא מלווה בהמון אנרגיות שליליות בדרך. רק מישהו אחד מפסיד, אבל כולם נשארים שחוקים רגשית. לא רציתי שאבי ניר פעם אחר פעם ייאלץ לשחזר את הטראומה שעבר, הוא הרי מוגדר רפואית כמי שנמצא היום במצב של פוסט טראומה. אני מעריך שהתביעה שהגשנו עכשיו תתברר במשך שלוש עד חמש שנים ושאזכה בה. ברור לי גם שדודו כבר לא ישתחרר הביתה, במקרה הטוב הוא רק יצא לחופשות, כי הוא פשוט מסוכן".
הכרת את טופז לפני כן?
"כן. ניהלתי איתו לא פעם משא ומתן בשם קשת. ידעתי שהוא אדם קשה לניהול ולא צפוי, וגם ברמת ההנהלה ידענו שהוא אדם קשה לתחזוקה. ראיתי אצלו התפרצויות, אבל לא ראיתי אותו כקרימינל, ובוודאי לא חשבתי שהוא מחובר לעולם הפשע. לאורך הדרך דודו ראה את עצמו כאלוהים, הוא האמין שהוא יכול לשלוט בכול, ופשוט תירגם את זה למקומות הכי מסוכנים שאפשר.
"בהחלט הופתעתי מעוצמת הפשיעה שלו, כפי שאמרתי, וראי שוב מקרה גיא פינס. לכל טאלנט, כולל רבים שאני מכיר, יש מרכיב שחי ונושם מאהדת הציבור, אבל אני מאמין שאף טאלנט אחר לא היה לוקח פגיעה במרכיב הזה שלו למקום שאליו לקח דודו את הפגיעה הזו".
שים את האצבע על הסעיף הכי חמור מבחינתך בתקיפה של אבי ניר.
"דודו לא סתם הלך ונתן מכות, או ביקש שיעשו זאת. הוא פשוט שבר לגמרי את אבי. הוא פגע לו בראש, בידיים, ברגליים, פירק אותו. הנוירולוג שבדק את אבי אמר לי, שמזלו שהוא היה בצעירותו שחקן כדורסל. כי כשהבריונים התחילו להרביץ לו, הם הפתיעו אותו. בשקט אימתני שאלו אותו: 'אתה אבי ניר, מנכ"ל קשת'? וכשהשיב בחיוב, פשוט התחילו לפרק אותו עם האלה. למזלו, באינסטינקט של שחקן כדורסל, הוא התכווץ כמו כדור והגן על הראש שלו עם הידיים, ואז הם שברו לו את האצבעות של הידיים, והשחילו תוך כדי כמה מכות נוראיות בראש. הנוירולוג אמר שאם אבי לא היה מגן על הראש שלו עם הידיים, הוא היה מת. לדבריו, המכה בגולגולת נמצאת ס"מ אחד בלבד ממקום שאם בו הוא היה חוטף, הוא היה מת.
"צריך להבין את זה בצורה הכי פשוטה שיש: המרחק בין אבי ובין המוות היה ס"מ אחד בלבד. אחרי המכות, אבי קיבל שבעה מכתבים מאיימים נוספים, ואחרי שכבר הוצבה שמירה על הבית שלו, טופז מואשם בכך שביקש שיזרקו רימון רסס על הבית. למזלו של אבי, שליחיו של טופז סירבו לכך.
"למעשים כאלו יש רק פרשנות אחת, ולא צריך בשביל זה דמיון מפותח מדי: דודו באמת רצה להרוג את אבי, ולא דרגה קטנה אחת מתחת לרצח. אם הפושעים היו מסכימים לכל הדרישות האלו של טופז, יש סכנה שאבי ניר לא היה איתנו היום, ואולי גם שירה מרגלית לא הייתה. למזלו הגדול של אבי הוא אדם עם כוחות נפש עצומים, כי בן אנוש רגיל לא היה שורד את הפוסט טראומה שלו, ואני מעריץ אותו על כך".
עו"ד ברוריה לקנר, פרקליטתו של דודו טופז, מסרה בתגובה: "יש להתפלא על שחברי רון גזית בחר לשתף את הציבור בהליך המשא ומתן בינינו. תביעת אבי ניר מנותקת מהמציאות. ככל שניר ובאי כוחו ינקבו בסכומי פשרה הגיוניים, הם יגלו שיש להם פרטנר נפלא למשא ומתן".
יצחק תשובה בדרך לקשת
אגב אבי ניר וקשת. עד כמה אתה מעורב עכשיו בהתעניינות של יצחק תשובה ברכישת המניות של בנק לאומי בקשת?
"אני כמובן מודע למו"מ שמנהל תשובה, אבל אני עדיין לא מעורב בכך. כמובן שאהיה מעורב בזה אם וכאשר המו"מ יבשיל, כי אני מייצג את שידורי קשת, וכל הפרוצדורה הפנימית, כולל כל בעל מניות חדש, עוברת גם דרכי. אני חושב שזו בשורה טובה לקשת אם תשובה ירכוש את המניות של בנק לאומי. הוא יהיה שותף מצוין. הוא בעל הון, בעל יכולת ובעל ראייה עסקית טובה, וזה בהחלט יחזק את קשת".
ומה מוזי ורטהיים, בעל השליטה העיקרי בקשת, חושב על כך?
"את שואלת אם דיברנו על זה? כן. אם אני מוכן לומר מה הוא אמר לי על כך? לא. אל תביני מזה שמוזי נגד הרכישה של תשובה. את יכולה להניח שלא הייתי אומר מה שאני אומר, לו מוזי היה חושב הפוך ממני".
כמי שמייצג את שידורי קשת וניהל מלחמות עיקשות בעבר נגד הרגולציה בטענה להקלות מוגזמות לערוץ 10, מה לדעתך יקרה עכשיו עם הערוץ?
"ברור לי מעבר לכל ספק שאין יכולת הישרדות, אין די הכנסה ואין די יכולת כלכלית להחזיק את שלושת הגופים הכלכליים, ערוצים 1, 2 ו-10 (גזית מייצג גם את רשות השידור, י"ו). שלושת הזכיינים לקחו על עצמם במכרז התחייבויות גדולות מדי מתוך רצון לזכות בו, ועכשיו אומרים להם, לכו ותפסידו. האמת נמצאת אי שם באמצע, אבל עובדה שהעסק קורס. בערוץ 10 הפסידו עד היום מיליארד ו-300 מיליון שקל.
"גם רשת מפסידה וקשת היא היחידה שצפה, היא לא מרוויחה, אבל מאוזנת. סוד ההצלחה שלה הוא בניהול שלה על ידי אבי ניר וצוות האנשים הטובים שהוא בנה סביבו. ניר הוא טאלנט מבחינה זו שהוא ידע לקחת תוכניות ולהפוך אותן למובילות, וזה לא קרה ברשת או בערוץ 10.
"הפואנטה היא שאני עוקב אחרי הדיונים בכנסת ואחרי ההצהרות של יוסי מימן והצהרות המדינה. אולי אני טועה, אבל אני מעריך שמימן לא באמת רוצה פתרון, כי ערוץ 10 לא שורד בשוטף את עוגת הפרסום, ובהיעדר שותפים, למימן אין חשק יותר. כן, אני חושש שערוץ 10 הגיע לסוף דרכו, אבל אני מאמין שהוא לא יסגור את השאלטר לגמרי. יהיה מכרז, אבל ימשיכו שם בשידורים חוזרים".
גזית מדבר בשקט ובנינוחות, אבל כשהוא שומע משפטים כמו "קל לך לדבר ממקום שבתך", הוא מתרגז. והוא יודע להתרגז. "ספר הדקדוק הפנימי של דוד גרוסמן? זה נכתב עליי", הוא מסביר לאחר מבט חודר על השאלה. "הגעתי לאן שהגעתי בכוחות עצמי, וגם אם יש קשרים, אתה חייב להיות טוב בעצמך כדי להצליח. לא נולדתי עם כפית של זהב בפה.
"בדיעבד, כשאני מנתח את עצמי, אני מבין שהרקע לכל מה שאני עושה היום נמצא בילדות. גדלתי בבית של אימא שהייתה מורה לילדים מפגרים. הילדים הללו היו בני בית אצלנו. זה אומר שאתה לומד להכיר בשונה ממך כדבר נורמלי. אתה לא רואה בחריגות דבר חריג, ולכן הנגישות והאמפתיה שלי לשונה. אני פועל למענם".
גזית מהסס לרגע ואז מתרצה לספר על הצד הרוחני שלו, צד שפיתח בשנים האחרונות, ובין היתר בא לידי ביטוי במדיטציה יומיומית, נסיעה שנתית קבועה להודו ודרך חיים על פי תורת הזן. "תמיד רציתי להגן על חלשים והיה לי ברור שאהיה עורך דין שמייצג את הצד החלש כנגד כל הסיכויים. אבל כבר כילד התחברתי גם לצד השני שלי, לצד הרוחני. בשנות ילדותי, בין גיל חמש ל-17, הייתי רואה הילות על אנשים".
סליחה?
"לא ראיתי על האנשים הילה בצורה של עיגול, אלא בצורה של אור שקפקף ירקרק או תכלכל. גם על צמחים הייתי רואה הילות. ולא ידעתי שאחרים לא רואים את זה, כי לא דיברתי על זה וזה לא נראה לי אישיו. כבר אז זיהיתי אנשים עם אנרגיות חיוביות אם ההילה הייתה גבוהה וגדולה סביבם, ואנשים שלא הבנתי מה הם, לא הייתה להם הילה, והעסק הזה נראה לי אז טבעי לגמרי".
ואולי זה נראה לו טבעי, כי אחד החברים של גזית, מהתקופה ההיא ועד היום, הוא אורי גלר. "הכרתי את אורי בגיל 16", הוא נזכר. "גרתי בשדרות ח"ן ולמדתי בעירוני א', אורי גר ליד שינקין, אבל נהגנו לשחק ביחד כדורסל במגרש של התיכון שלי. כבר אז היו לו כוחות מדהימים. הפעם הראשונה שהבנתי את זה הייתה כשבסוף אחד ממשחקי הכדורסל הורדנו את השעונים, הוא פרס את עשרת השעונים שלנו הפוכים על המגרש, עשה תנועה בידיים שלו וכשהרמנו את השעונים, כל אחד מהם הראה שעה אחרת.
"כנער הוא היה מרמה חופשי בכדורסל בזכות הכוחות שלו, למרות שהיה שחקן לא רע בכלל. כמובן שאף אחד מהמשתתפים לא מחה על הרמאות הזו, כי הוא פשוט הפנט את כולם וכך היה מצליח לרמות".
גזית וגלר נמצאים מאז בקשר יומיומי. "אורי הוא איש מדהים", מסכם גזית. "הוא לא מנבא עתידות, הוא רק קורא מחשבות ויכול לדעת שמישהו חולה ולא טועה בזה".
במה הכי שונה רון גזית של היום מרון גזית של אז?
"מה זאת אומרת? אני הפוך לגמרי. המסע הרוחני שאני עושה ב-15 השנים האחרונות והילדים הקטנים שיש לי שינו אותי לגמרי. היום אני מפויס, חי לפי היסודות של תורת הזן, מה שאומר בפשטות: 'להיות מסופק עכשיו'. לכולנו יש צרות ואני לא משווה צרות, אבל יש בעיות לכל אדם. היכולת לקבל את החיים בצורה מסופקת ולהיות מרוצה ממה שיש, זה החשוב בעיניי.
"היכולת שלי להבין את האינטרס של האחר היא התכונה שמובילה אותי היום. למשל, כרגע אני מסתכל עלייך, מנסה לעניין אותך, ואת אותו הדבר אני עושה עם השופט שאני מופיע מולו. לעורכי דין שטוענים את הטענות הכי רלוונטיות לא יעזור אם לא ינהגו כך. אל תגיד לשופט 'אדוני טועה', אף אחד לא אוהב לשמוע שהוא טועה. תגיד לו 'אדוני צודק, אבל'... תנסה להבין את האינטרס שלו ואז תביא את האינטרס שלך, זה לא על חשבון פראייריות.
"רוצה להשיג מטרה אמיתית? תקשיב לאחר. אני בא הביתה עייף ואלונה אשתי מגיעה לספר לי על איזו בעיה בעסק שלה של זרי פירות. ובא לי להגיד לה שתעזוב אותי, אבל מספיק שאני מקשיב באמת. לא קורא את העיתון בזמן שאני שומע אותה, אלא מקשיב ואומר לה, יודעת מה, אחשוב על זה ונדבר על זה בבוקר. אלו דברים קטנים של החיים שמביאים אותך להיות יותר אפקטיבי, וזה סוד ההצלחה.
"לכן, לפני שאני הורג לקוח בעוצמה המשפטית שיש לי, אני קודם כל מנסה לבחון ולברור אם אפשר באנרגיות חיוביות ובהקשבה לפתור את הבעיה".
ומה הלאה?
"העתיד ברור לי. שבוע העבודה שלי, שכולל 180 שעות, מחולק היום ל-60 שעות של פעילות התנדבותית בכל מיני גופים, והשאר לעבודה במשרד. בעוד 10 שנים אגדיל את היחס לטובת ההתנדבות ואני רוצה להיות יו"ר אלוט. למזג את העמותות של האוטיסטים ולעמוד בראשן. יש לי מספיק כסף וכדי להגיע לסיפוק עוד יותר גדול, לאחר שעשיתי לביתי ולאחר שנים שבהן הייתי אגואיסט מוחלט, אעשה לאחרים".
בעוד עשר שנים תהיה בן 68. הגיל מפחיד אותך?
"לא".
בטוח?
"לגמרי. אני בכלל לא רואה את הגיל והוא לא מעניין אותי. אני מסופק עכשיו לא בגלל מה שהגעתי אליו, אלא בגלל העכשיו. נעים לי ברגע זה, ולכן אני לא חושב על פריז, אליה אני נוסע בעוד שבוע. כשאהיה בפריז, לא אחשוב על הודו, לשם אני נוסע חודש אחרי. אז למה לחשוב על הגיל בעוד עשר שנים ולפחד ממנו?
"שני הדברים היחידים שבאמת מפחידים אותי הם ברמה האישית, שחלילה שמישהו מהילדים שלי יהיה חולה. לזה אני חרד באמת וזה יכול לרסק אותי; וברמה הלאומית, באמת מפחיד אותי מה שקורה במדינה, ואני חושב שהמדינה הולכת לכיוון לא טוב. מפחידה אותי הפצצה האיראנית, כי אני מתקשה להשתחרר מהסיפורים של אימא שלי שכל משפחתה נספתה בשואה, ואני חרד משואה נוספת".
מוזי ורטהיים, דרורית ואני
גזית (58), מייצג, כאמור, את שידורי קשת וככזה כמובן שומר על האינטרסים של ורטהיים, בעל השליטה בקוקה קולה ישראל, מבעלי השליטה בבנק מזרחי טפחות ובעל המניות העיקרי בקשת. חוץ מזה, ורטהיים הוא אביה של דרורית, שהייתה אשתו הראשונה של גזית במשך עשר שנים. גם לאחר הגירושים המשיך גזית להיות עורך הדין של ורטהיים ומייצגו בחברות שבהן הוא שולט. גזית נשוי היום בשנית לאלונה, אב לשני ילדים קטנים (6, 8) ומתגורר באחת מהדירות היפות והמטופחות בסי.אן.סאן בתל אביב. ועדיין, למרות השנים הרבות שחלפו מאז, זיכרון הפגישה בינו לבין דרורית מעלה חיוך על שפתיו.
"הייתי אז עורך דין צעיר, והייתה לי לקוחה שיום אחד נכנסה למשרד ואמרה לי בדרך אגב, שהיא ראתה מתמחה יפה במיוחד אצל השופטת אבנור, שקוראים לה יהודית, ושאני חייב להכיר אותה", הוא נזכר. "באותה תקופה אם היו אומרים לי את המונח 'בחורה יפה', הייתי הופך טיל מונחה ולא מחכה למחר. בכלל, אני אדם יצרי. חיכיתי לשעת הצהריים והלכתי לבית המשפט מתוך ידיעה שאני הולך לחפש את יהודית. דפקתי בדלת של מי שהייתה אז נשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב, הדלת נפתחת ומציץ אליי ראש של בחורה. 'את יהודית'? שאלתי. 'לא, אני דרורית, יהודית הלכה כבר הביתה', היא ענתה והסבירה ששתיהן מתמחות אצל השופטת אבנור. הסתכלתי עליה ואמרתי לה, 'ומה את עושה הערב?'. היא הייתה יפה ועודנה יפה. 'סליחה? אמרת שאתה מחפש את יהודית, לא באת בשבילי. אני לא מסוג הנשים האלו', היא אמרה, שאלה איך קוראים לי, אמרה שתמסור את הפרטים ליהודית וסגרה את הדלת.
"אחר הצהריים היא התקשרה. 'תשמע', היא אמרה לי. 'קצת הפתעת אותי. אמנם יש לי חבר ואנחנו יוצאים בערב, אבל אני יכולה לשתות איתך קפה אחר הצהריים'. אמרתי שאני עובד אחר הצהריים, ואם היא לא יכולה בערב, אז יש לנו בעיה בזמנים".
ידעת כבר שהיא הבת של מוזי ורטהיים?
"לא ידעתי וזה לא שינה לי. הייתי ילד בן 26, ודרורית הייתה בת 24. בסוף סיכמנו שניפגש למחרת בחמש וחצי בבוקר בבריכת גורדון. דרורית הגיעה, נכנסנו למים, זו הייתה הפעם הראשונה שלי בבריכת גורדון, וקפאתי. זה היה ביזארי לחלוטין. אחרי חמש דקות יצאנו מהמים הקפואים, שתינו קפה ותוך חצי שנה היינו נשואים".
לימים קיבלת בזכות זה את הייצוג של קוקה קולה.
"לא אכחיש שאחרי שהתחתנו נלחמתי מאוד קשה כדי לקבל את הייצוג של קוקה קולה. מוזי עבד אז עם משרדים גדולים כמו ש. הורוביץ ואמנון גולדנברג. הוא איש טוב, אבל קודם כל הוא איש עסקים, וזה שבתו התחתנה עם עו"ד צעיר לא נתן לי שום יתרון. רק שאני כבר רציתי לקוח גדול, לאחר שתקופה ארוכה לא הצלחתי לקבל כזה. אז בהתחלה קיבלתי מקוקה קולה תיקים קטנים כמו ג'וקים שהתגלו בתוך הקולה, ומוזי, שבחן אותי כל הזמן, ראה שאני מוציא זיכוי אחרי זיכוי בתיקים שנראו אבודים מראש ושאני עו"ד טוב. גם דרורית לחצה, והתחילו להגיע תיקים משמעותיים עד שקיבלתי את הייצוג של קבוצת קוקה קולה כולה. כשדרורית ואני החלטנו להיפרד פניתי למוזי, והיה ברור לי בסבירות גבוהה שאני גם נפרד מקוקה קולה. דרורית תמכה שאשאר ומוזי אמר לי, 'תסלח לי, אתה עו"ד מצוין, אין סיבה שאפסיד אותך, אתה נשאר', ואני יודע שהיה צר לו מאוד על הגירושים שלנו. אני מייצג היום את מוזי, את דודי, אח של דרורית, אני מאוד אוהב את חסיה, אימא של דרורית, וכולנו בקשר כל הזמן".
גם עם דרורית?
"כמובן. היא בחורה מדהימה, ישרה כסרגל, בחיים לא תפסתי אותה בשקר ואפילו לא במניפולציה, ותכונה של יושר פנימי מוחלט היא תכונה שאני חייב לראות אצל אנשים שקרובים לי, ובוודאי אצל בנות זוגי. לצערי, בתקופת נישואינו ראינו את הדברים אחרת ולא הסתדרנו. היום דרורית השתנתה, גם אני השתניתי. נדמה לי שהיינו אז יהירים מדי, מה שהיום אני מתקן".
מה זה אומר, שאם היו לכם אז את התובנות שיש לכם היום לא הייתם מתגרשים?
"אני לא יודע ולא יכול להשיב על השאלה הזאת, היא קשה מדי. אז לא ידעתי לקבל את השונה ממני ודרורית שונה ממני. חשבתי שאני יכול לשנות אותה כך שהיא תראה את הדברים כמו שאני רואה אותם. על פי תפיסת עולמי, אם לא טוב לך בזוגיות, קום ולך. אמנם גירושים זה רע לילדים, אבל אדם צריך קודם כל לכבד את האושר הפרטי שלו, כי אחרת כל הסביבה שלו סובלת.
"את זה יישמתי בנישואים הנוכחיים, ואני חושב שזו הסיבה שהם יציבים. בנישואיי עם דרורית הייתי מאוד שתלטן, הבאתי הביתה חלק מה'קילינג אינסטינקט' שלפעמים טוב שיש לעורך דין. זה לא נכון לעשות את זה. היום אני עושה הפרדה מוחלטת. כשאני צריך להרוג, אני הורג, וכשאני צריך לחבק את האישה ולשחק עם הילדים, אני עושה את זה".
כתבות
ני"ע
