אריסון צדקה - זה מקרתיזם

רוני חזקיהו החליק, נפל. האיש המאופק, השקט, השקדן ומדוד-המילים הזה אפשר ליצריו להתפרץ ולהוביל אותו. בניגוד לכוונות, בניגוד להכנות שעשה לקראת נאומו אתמול, בניגוד לדעתו שלו עצמו, ועוד כשבידיו היו תשובות מוכנות סבירות וקורקטיות (זה שוב מוכיח שאם מתאפקים הרבה מדי זמן, בסוף הפיוז נשרף ומוציאים את הזבל במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון).

חזקיהו לא רק אמר אתמול אמירה מיותרת, נמוכה ולא נבונה, הוא גם חשף מעשה לא ראוי שעשו יחדיו הוא עצמו ונגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, יחד עמו. חזקיהו חשף את מה שפישר, המתוחכם הגלובלי, יודע לא לחשוף - את היוהרה העצומה והקלוקלת בה נוהג בנק ישראל.

"הפעלנו צנזורה במידע שמסרנו לשרי אריסון באשר להדחת דני דנקנר. היא קיבלה מאיתנו מידע אבל לא את כל המידע. אמרנו רק מה שצריך להגיד ואנחנו מפעילים צנזורה מסוימת לגבי מה שחשפנו".

1. מי אתה המפקח, הנגיד, שתפעילו שירות ביטחון כללי מול בעל שליטה בבנק? גרעין השליטה בפועלים הוא נכס ששולם עליו כסף רב, זה שלה. זו זכותה לדעת הכל ובדיוק למה מחליט הרגולטור לדרוש ממנה להדיח את המנכ"ל צבי זיו ואת היו"ר דני דנקנר. זכותה לדעת למה מחליט הצמד להוציא לה שם רע של חסרת יכולת שליטה, או בעלת שליטה מוטה או לא אחראית.

2. לא רק זכותה, זו גם חובתה לדעת. בעלת שליטה חייבת לדעת במדויק ובאופן מלא מה המעשים הרעים שעשו לבנק, אם בכלל עשו, המנכ"ל והיו"ר, עד כדי כך שלנגיד ולמפקח היה צורך דחוף ועז לצאת להצלת המפקידים, להצלת בעלי המניות, להצלתה, להצלת הבנק. היא חייבת לדעת כדי להגיב בהתאם.

אם יש שלדים בארונות של היו"ר, היא חייבת לדעת, וחובתה להגיב. זה לא אירועים אינטימיים בין דני דנקנר לבין עצמו. אלה אירועים, לכאורה, שבין יו"ר בנק לבין בנק בו היא מחזיקה בשליטה. היא חייבת לדעת הכל כדי שהקשר שלה עם הבנק יהיה בעתיד אחר. כדי שתדע למה לשים לב, כדי שתדע על איזה אנשים, נציגים שלה, לא לסמוך עוד. הוא חייבת לדעת הכל כדי להבין איפה טעתה כדי שתוכל לתקן את טעויותיה. וחובתו, כן זו חובה!, של הרגולטור להאיר את עיניה.

3. ובכן, מר חזקיהו ואדון פישר, מסתבר כי אחרי ככלות הכל אריסון לא כזו אשה הזויה שפועלת רק מהלב, לא כמוכם מהראש וההיגיון המחושב והקר. חודשים ארוכים היא חזרה ואמרה שלא קיבלה מידע ברור למה היא צריכה להעיף את היו"ר. עכשיו, מודה המפקח באופן גלוי ורשמי שהיא אכן לא קיבלה מידע מלא.

4. "מקרתיזם", אמרה אריסון. כולנו גיחכנו בתגובה. עכשיו נכון לבלוע את הכובעים. זה מקרתיזם.

5. "האירוע הסתיים עם פרישת דנקנר והחוק אינו דורש ששיקול הדעת שלי יעמוד לדיון ציבורי", אמר חזקיהו.

באמת? איזו אמירה אומללה.

אם האירוע הסתיים עם פרישת דנקנר, למה המפקח מוציא עכשיו כל כך הרבה זבל החוצה? אם הסתיים אז הסתיים. אולי לא הסתיים?

והעיקר, חזקיהו כמו פישר, הם פקידי ציבור, שליחים של הציבור למען הציבור. שיקול הדעת שלהם (אולי יותר נכון "שיקול הדעת") הוא בהחלט עניינו של הציבור. בעיקר כאשר מדובר באחד משני הבנקים הגדולים והמובילים, וכאשר לפחות 30% מהציבור קשור לבנק הפועלים, בין בפיקדונות, הלוואות, מניות, ייעוץ.

6. "הנושא בטיפול מבקר המדינה", כך היה אמור חזקיהו להגיב על כל שאלה בעניין הפועלים, אריסון או דנקנר. כל כך קל, כל כך פוליטיקלי קורקט. כל כך נכון, כל כך מתאים לחזקיהו. אבל אתמול, הוא הגיש את עצמו מונח על מגש של כסף למבקר המדינה. המבקר כזכור קיבל תלונה מאריסון, דרש וקיבל ממנה חומר, וכבר פנה וקיבל תגובה מבנק ישראל. אחרי האמירות של אתמול יהיה למבקר קשה מאוד להחליט לא להיכנס לעניין.

7. "אלמלא פעלנו, היציבות של בנק הפועלים היתה בסכנה". עוד אמירה אומללה. אם התאפקתם, כפי שאתם אומרים, אם פעלתם "בדיסקרטיות ובתרבותיות" כדבריכם, אז לשם מה האמירה הזו? כדי לזעזע את הבנק שוב? כדי להבריח מפקידים? להוציא מחזיקי מניות? אולי רק להרים את האגו הטעון טיפוח?

8. מרוב בליל הברברת הזו, נעלמה ונמוגה האמירה הכי חשובה: "במינוי מנכ"ל בנק הפועלים נפרצו כל חוקי הממשל התאגידי כשהדירקטוריון דן כמה דקות בלבד בפיטורי מנכ"ל". אגב, ב"כמה דקות" הללו הספיק אז הדירקטוריון המהולל של הפועלים לא רק לדון בפיטורי המנכ"ל אלא גם לדון באי הצורך להקים ועדת איתור וגם במינוי המנכ"ל הבא.

דירקטוריון הפועלים מורכב בעיקר מנהנתנים. אלה הם מרכיבי הבסיס של מרבית הדירקטורים בבנקאות. כבוד גדול, נגישות בעלת ערך ותמורה נאה על חוסר אחריות. המפקח יכול היה לחסל את התסמונת הזו במעשה אחד: להודיע באופן רשמי שהוא אינו שבע נחת מהתנהלותם של הדחצ"ים, אלו שאמורים לשבת שם לטובת הציבור המחזיק, במישרין ובעקיפין, במעל 80% מהבנק, ולהטיל עליהם אחריות אישית על מחדלים בדיוני הדירקטוריון. הפחד מתביעות ייצוגיות ונגזרות היה מבריח אותם מהר מאוד מהדירקטוריון, והלקח היה נלמד בכל הבנקים ובכל החברות הציבוריות". *