"אמריקה היא סתם טריטוריה"

רק השנה גילתה אמריקה באמת את לוק בסון, הבמאי הצרפתי שהפך למפיק מוביל באירופה, בעקבות שורת סרטים מצליחים. בסון, מצדו, שמתעתד לכבוש בקרוב את המסכים עם סרטים בכיכובם של ג'ון טרבולטה וג'ים קארי, חושף את דעתו הלא מחמיאה על השוק האמריקני. ראיון

לוק בסון מגיע למשרדו ברובע השמיני של פריז כשהוא מהדק לגופו קסדת קטנוע. בלבוש קז'ואל - טי שירט מכותנה - נראה איל הסרטים הצרפתי עייף במקצת, וקווצות עבות של שיער השיבה שלו, שאותו הוא מעצב לקוצים בעזרת ג'ל, דבוקות לראשו בגלל הנסיעה.

ייתכן שהוא עדיין נראה כמו איש סרטים בצילומי לילה, אבל בסון, 50, הבמאי שהפך למפיק, ושלזכותו נזקפים סרטי להיט הוליוודיים כמו "ליאון" ו"האלמנט החמישי", הוא גם איש עסקים ממולח. יכולתו להבין מה רוצה הקהל אפשרה לו לרשום בתעשיית הסרטים שורת הצלחות שעליה יכולים רבים רק לחלום. החברה שלו, יורופה-קורפ, הפכה לאחת ממפיקות הסרטים המובילה באירופה.

ארה"ב כבר לא המוקד

תעשיית הסרטים הצרפתית, שעליה חולשים יוצרים בעלי סגנון ייחודי, לא הייתה להוטה להכיר בבסון כחבר מן המניין, והאשימה אותו ביצירת סרטי פעולה ראוותניים בסגנון הוליווד, כמו "ניקיטה". האירוניה היא שכמייסד וכיו"ר יורופה-קורפ, ייתכן שבסון תורם תרומה רבה יותר מכל יוצר אחר בתעשייה לקידום מעמדה של צרפת בעולם הסרטים.

אשתקד זינק הרווח הנקי של יורופה-קורפ ב-35%, ל-9.4 מיליון אירו (13.4 מיליון דולר), על הכנסות של 128.4 מיליון אירו, והחברה הגדילה ב-52%, ל-145 מיליון אירו את השקעותיה בפרויקטים חדשים. מינואר גדל שווי המניה ביותר מ-100%, ל-8 אירו, וז'אן-בטיסט סרז'אן, אנליסט מניות בז'ילבר דופון, מעריך ש-2009-2010 תהיה השנה הטובה ביותר עד כה של יורופה-קורפ, הודות לכמה סרטים גדולים, כולל "מפריז באהבה", שבו יככב ג'ון טרבולטה, והקומדיה הייחודית "I Love You Philip Morris" של ג'ים קארי.

בסון הקים את החברה ב-2000 יחד עם השחקן-בימאי פייר-אנז'לה פוגאם. ב-2007 יצאה החברה לבורסה בהנפקה ראשונית, שבה גייסה 101.6 מיליון דולר. מאז מפיקה החברה עד 12 סרטים בשנה, אך נקודת המפנה - הרגע שבו הוליווד באמת התחילה לשים לב לחברה - נרשמה השנה. "חטופה", סרט מתח בכיכובו של ליאם ניסן, שאת תסריטו כתב בסון ושאותו הפיק בעצמו, הפך לסרט הצרפתי בעל ההכנסות הגבוהות ביותר שהוקרן בארצות-הברית - שבה הוא גרף 145 מיליון דולר - למרות שעלותו הסתכמה ב-25 מיליון דולר בלבד.

כתבי עת שמכסים את תעשיית הסרטים היו מלאים דברי שבח והלל. יורופה-קורפ הצליחה לחדור לשוק הסרטים החשוב ביותר בעולם, אבל בסון מתייחס בביטול לבאזז. "אמריקה היא סתם טריטוריה גדולה אחת", הוא מושך בכתפיו.

לא מדובר בצניעות. בסון מאמין שהלוחות הטקטוניים של תעשיית הסרטים זזים, ושארצות-הברית כבר חדלה מלהיות המוקד העולמי של הפקת הסרטים והפצתם.

"אני לא מייחס לארצות-הברית ערך רב יותר מאשר לשווקים אחרים", אומר בסון. "אם תיקחו לדוגמה את 'ארתור והמומינים', השוק הטוב ביותר היה צרפת והשוק הגרוע ביותר היה ארצות-הברית. אבל 'ארתור' היה הצלחה אדירה ברחבי העולם".

"ארתור והמומינים" הוא סרט אנימציה בצורה חלקית, ובפסקול שלו משתתפים רוברט דה-נירו והראפר סנופ דוג. הסרט, שאותו כתב, ביים והפיק בסון, נכשל בארצות-הברית, שבה הסתכמו הכנסותיו ב-15 מיליון דולר בלבד - פחות מ-20% מעלות הפקתו, אך גרף 113 מיליון דולר ממכירת כרטיסים ברחבי העולם - רווח של 31% על תקציבו המקורי, שהיה 86 מיליון דולר. בדצמבר ייצא סרט המשך.

הצלחת הסרט נבעה לא רק מהפופולריות שלו במדינות דוברות הצרפתית, שבהן הסתכמו ההכנסות ב-46 מיליון דולר, אלא גם מהביקוש ב-45 שווקים נוספים. הכנסות הסרט ביפן הגיעו ל-4 מיליון דולר, ברוסיה ל-1.7 מיליון דולר ובסין ל-1.6 מיליון דולר.

"אני זהיר בנוגע לכסף"

ז'אן-ז'וליין בארונה, מנכ"ל יורופה-קורפ, שאת שירותיו שכרה החברה בנובמבר שעבר כדי שבסון יוכל להתמקד בצד היצירתי של הפעילות, אומר שההשפעה המצטברת של ביקוש בשווקים המתעוררים משנה את תחום הפצת הסרטים. הגידול בהכנסות משקי הבית מגדיל את ההכנסות ממכירת כרטיסים, וקהל הצופים, שהשכלתו נמצאת במגמת עלייה, דורש סרטים בעלי איכות גבוהה יותר מהסרט ה"סטנדרטי" בסגנון הוליווד.

"השווקים המתעוררים מספקים שיעור גדל והולך מהכנסות המכירה שלנו", אומר בארונה. "יש תיאבון גובר לסרטים זרים - לא רק לסרטים אמריקניים, אלא לסרטים בעלי ניחוח בינלאומי, בעיקר בסגנון אירופי".

התפתחות זו הפכה לבסיס האסטרטגיה של יורופה-קורפ, שמתמקדת בסרטים שכוח המשיכה שלהם חוצה גבולות. יורופה-קורפ מכנה סרטים אלה "סרטי כור היתוך", כיוון שהם משלבים שחקנים ממדינות שונות והתייחסויות לתרבויות מגוונות.

בסון שכר גם את סטיב רובין, לשעבר מנהל וורנר ברודרס צרפת, לעמוד בראש יחידת השיווק הבינלאומי - תפקיד חדש ביורופה-קורפ. בסון מודה שהשפל העולמי פגע בשווקים המתעוררים, אך מציין שהשפעתו תהיה זמנית בלבד.

במאי סרטים בעלי חוש עסקי ממולח הם מצרך נדיר. בסון אומר כי למד לקח בשלב מוקדם. "כשהתחלתי את הסרט הראשון שלי בגיל 20, לא היה לי כסף", הוא מספר. "הייתי צריך ללוות 700 אלף אירו כדי לעשות את 'הקרב האחרון', אז אני יודע כמה עולה מטר פילם. אני יודע את מחיר המסילה שאותה צריך לשכור לצורך צילום עוקב. אני זהיר בכל הנוגע לכסף בגלל שלמדתי לקח".

בסון זוקף לזכותו של בארונה את ניהולה הטוב של החברה. "הוא מנהל טוב מאוד. ניהול אולפן סרטים מורכב משני חלקים, כמו המוח. האנשים שבחרתי לצוות העסקי שלי מסוגלים לכבד את הצד היצירתי".

בתשובה לשאלה אם הוא מנסה להביס את אולפני הוליווד במשחק שלהם, הוא משיב: "לא! אני בכלל לא במשחק הזה. אני לא מנסה לתקוף אף אחד. כל מה שאני מנסה זה לעשות סרטים טובים". *