מה היה חסר לעו"ד דן כהן

מה היה חסר לו, לעו"ד דן כהן. מעמד מקצועי, הכנסה גבוהה, בית הומה בסביון, קשרים חברתיים, ייחוס משפחתי, הערכה בקרב עמיתיו, עבר על כס השיפוט, וצפי לעתיד מפנק ונוח. דבר לא חסר בפאזל שטווה לעצמו כהן, אם רק היה יודע לשמור על הגבולות. אבל על פי כתב האישום נגדו שהותר השבוע לפרסום לאחר שנעצר בפרו, כל זה לא הספיק לו.

בעלי הון החוצים את הקווים, הפועלים במקביל בגלוי ובמחשכים, בגבולות החוק והרחק מחוצה להם, הם מהמרים מטבעם. או שייתפסו או שיתעשרו. כהן הימר, וכמעט הצליח. בתחילת חקירת רשות ניירות ערך הוא נחשב עד תמים, משקיף מן הצד בעסקת רוגוזין-הראל. לרוע מזלו, עזרא הראל מצא את מותו בלב ים, והמוטיבציה והמשאבים של חוקרי הרשות הופנו נגדו. מעד הפך לחשוד.

כהן הימר בשנית, וברח ללימה שבפרו. בתחילה הצהירו חבריו בשמו שכלל לא ברח, אלא נסע לשנת שבתון. השנה התארכה לארבע, כהן השתקע ברובע יוקרתי בעיר, מתוך הימור שזרועו הארוכה של החוק לא תגיע אליו. גם ההימור הזה נכשל.

הליכי הסגרתו של כהן מפרו עדיין רחוקים מסיום, אבל מעצרו של כהן בידי שוטרים פרואנים מעיד שעד עתה לא התגלתה שום תקלה במסמכים שעליהם שקדו במחלקה הבינלאומית בפרקליטות המדינה. בקרב המוחות בין הפקידים בישראל לבין הפרקליט המבריק, המהמר הכפייתי, הוא בדרך להישאר בידיים ריקות מקלפים. *