נינט בטעם רוקפור

אנחנו יושבים בבית קפה חדש, ביהודה הלוי. אמצע הקיץ, תל-אביב. רבע שעה קודם לכן ארז גיטריסט צעיר את עצמו ויצא מבעד לדלת. הוא ניגן ושוחח עם האיש מעבר לדלפק, ואני האזנתי, על קריירה ומוזיקה וכל החלומות הללו, השבירים כל-כך. החלומות שעיצבו גם את הדרך של רוקפור במשך 20 שנה, עד שהם הגיעו.

כמה רגעים לפני האלבום עם נינט, לפני ההופעה החגיגית המשותפת ("אה, זה בבארבי?", מתעדכן ברוך), לפני דיסק חדש בעברית, תחת הלחות הזאת, המרסקת, איסר טננבאום, מרק לזר וברוך בן יצחק מתרפקים ומסובבים את הקשר המורכב, הבלתי צפוי, עם נינט, אבל בעיקר נאלצים לערוך חשבון נפש נוקב. עם עצמם.

"מבחינתה של נינט", ממשיך ברוך, "אין הנמכת ציפיות. גם אם זו לא הצלחה מסחרית, זה עדיין הדבר הכי טוב שעשתה בחיים".

"מבחינתה", עוקב מרק, "בתוך העשייה אין זהירות. רק לשחרר".

"זה לא אלבום קל", מבהיר איסר, "הקלטנו את מרינה (גם מקסימיליאן-בלומין שם - א'מ'). לפני כן, השמענו לה את השיר. היא עמדה על הקונסולה. 'אפשר עוד פעם?', שאלה, 'אני לא מבינה'. לקח לה כמה פעמים".

רואים כדורגל בנות

איסר הוא זה שפצח בקשר עם נינט. זה התחיל מאקסית צעירה ("הייתי עם מישהי שדלוקה על 'כוכב נולד'"), המשיך בהאזנה למייספייס של טייב ("ציפיתי לשמוע את האלבום הקודם, ומצאתי קאברים של ג'ול ושרה מקלאכלין - היא נשמעה לא פחות טוב"), והסתיים בהצעה שלא ניתן לסרב לה ("החברה שלי אמרה: 'אז בוא נכתוב לה', אמרתי: 'מה נכתוב לה?'").

ברוך מספר שבכלל לא ידע מי זו: "גרתי בארה"ב, ואין לי טלוויזיה. רק כדורגל אני רואה אצל חברים". "ואז", מוסיף איסר, "כשהכרנו, היא אמרה לברוך: אני רוצה לנגן כמוך".

*איך החיבור עם נינט השפיע עליכם כיוצרים?

"יותר להקשיב לעצמך", מנסה ברוך, "משהו נשי. מחובר לרגשות".

"ברוך, אתה מסכים שהיא יותר קיצונית מאיתנו?", יורה איסר, וגם עוקץ: "ברוך אוהב שהיא אומרת לו 'אני לא מסכימה איתך'. זה מדליק אותו".

"הכי מעניין", מחמיא ברוך, "שכולנו למדנו ממנה, בהרבה תחומים: ההקשבה הזאת. לא לפחד".

*ומה עם האגו? היא מקבלת את כל המצלמות, ואתם בצד.

"היינו מבינים את השאלה", אומר איסר, "אם לא היינו מבלים, בסיבובי הופעות, שמונה שעות באותו קרוואן. ואין כדורגל. מרוב שעמום, אני ומרק היינו רואים כדורגל בנות".

וברוך סוגר: "היינו מחזיקים מעמד 20 שנה עם אגו?".

*החזקתם יפה. אבל קשה לומר שהצלחתם כלכלית. אולי חששתם שההצלחה תוליך להתפשרות אמנותית? אולי כבר התרגלתם לא לצפות?

מרק: "היו אלבומים שלנו שציפיתי שיימכרו הרבה - ולא מכרו. והיו שלא ציפיתי - וגם לא מכרו".

"אבל 'בחזרה לשבלול'", מזכיר ברוך, "עבר את הזהב. והיינו ביאיר לפיד, בדן שילון. 'אבשלום' היה כזה להיט היסטרי, שהילדים חשבו שזה בכלל שיר שלנו".

*ודווקא אז חתכתם לאנגלית.

"כי זה שיעמם אותנו", פוסק ברוך, "אנגלית היה עניין מאתגר. והיו טורים. והופעת קאוורים".

*אז למה אתם חוזרים לעברית?

מרק: "עברית זה סטייט אוף מיינד. אנחנו גרים פה. זו השפה שלנו. המדינה שלנו. לי אישית קשה שלא לכתוב בעברית".

"זה לא אומר שלא נחזור לאנגלית", מזדרז ברוך להבהיר.

*אולי הסטייט אוף מיינד שלך זה להיות מוערך ולא מוכר?

ברוך: "אני חושב על זה לפעמים. רק שרוקפור הוחתמה בחברת תקליטים אמריקנית. לא ליד. לא בערך. הם הכניסו יד לכיס, והשקיעו הרבה כסף. זה לא קרה לאף להקה. היה צריך להיות פה רעש גדול. היסטריה".

*וזה לא קרה.

"זה לא בשליטה שלנו".

*בואו נחזור לאותו צומת גורלי, רגע אחרי "בחזרה לשבלול".

"היה לי ברור שתבוא מכה של כסף (מושך בידו סלוט משין דמיונית). 'האיש שראה הכל' הביא הערכה, 'בחזרה לשבלול' חשיפה, ובפעם השלישית ידענו שזה הנכון. למזלנו, אלי חיון, המנהל שלנו ב'אוזן השלישית', ראה את העייפות".

מרק: "זוכר שישבנו ב'מנזר'? שבלול, 96', אחרי ההופעה. חיכינו לה חצי שנה. חזרות. פרומו".

"גרתי במיאמי", מתערב איסר, "ואני שומע את ההופעה ברדיו בשידור ישיר".

"וברוך מסתכל עלי", מתעצב מרק, "ואומר לי: 'מה, ולפעמים החגיגה נגמרת'".

*ובאמריקה, כשנראה היה שאתם מתחילים להצליח - חזרתם לכאן.

"הרחנו הצלחה", מתוודה מרק, "הופענו על במות מאוד מכובדות. ערב אחד היינו עם בלונדי. פעמיים עם בי-52. דייב מתיוס. אבל אנחנו גרים רחוק".

"אני אישית", מבהיר ברוך, "בפעמיים האחרונות בארה"ב התחלתי להשתעמם. כשמופיעים עם עוד הרכבים, אתה מביט בהם ומיד יודע: מי הולך להתפרק, מי הולך לשחק אותה. לא האמנתי שנחזיק. היו פעמים שאמרנו: טור אחרון - וזה נמשך חמש שנים. ואז חזרנו לארץ. זה טוב. מאוד".

*למה?

ברוך: "אספר לך סיפור קצת עצוב. לפני כל טור שלנו בארה"ב היינו מקבלים מהבוקינג את התפירה, סדר ההופעות. ואני זוכר שכתוב לי: 'הרוקסי באל.איי'. אתה מבין? ניל יאנג הופיע שם. הביצ' בויז. בוב מארלי. 'לייב אט דה רוקסי'.

"וכשהגיע היום, שמו שם שלט, כמו ב'היר ווי אר' - 'רוקפור'. והייתי בחדר ההלבשה למעלה".

איסר: "הוא סיפר שדיוויד בואי ישב על הספה הזאת".

"וניל יאנג עמד פה", ממשיך ברוך.

"ואז המופע נגמר. וזהו. כאילו: נו, עשינו וי".

*וזהו?

"אם היו אומרים לי בגיל 16 שאני אראה את דבי הארי מאחורי הקלעים, על אותה במה, וגם אאחל לה 'ברייק א לג'. והיינו באבי רואד. בסדר, נו. זה דלק. אנחנו תמיד צריכים דלק כדי לשרוד לקראת הפרויקט הבא".

פשוט ונגיש

בשולחן לידינו תוהה עכשיו הבחורה מי אלה. "רוקפור? די, לא יכול להיות".

"למה?", תוהה ברוך.

"אתם נראים שונה".

"אה", מסכם ברוך, "אותם פנים, רק הפרצוף שונה".

*איך הדיסק החדש? שונה?

איסר: "בעיני, ההמשך של 'האיש שראה הכל'. טקסטים מדהימים".

ברוך: "להגיד דברים בפרצוף".

איסר: "ישירים. פחות לחשוב מערבולות, הזיות".

מרק: "בגובה העיניים. משתדל שזה יהיה מאוד אישי. פשוט ונגיש. שאנשים יוכלו להזדהות. בספטמבר אנחנו נכנסים להקליט".

*והצלחה?

ברוך: "בטח שאני רוצה. אני יודע שזה נשמע קצת פלצני. וגם לי קשה עם הסיזיפיות. ואולי זה מה שתקע אותנו בחיים".

"מה שמניע אותנו", מחדד מרק, "זה המשפט 'אולי מחר יקרה משהו טוב'. אפלטון אמר: 'מה שמניע זה השאיפה לאידיאה, ולא בהכרח להשיג את האידיאה'". *