עשרת הכללים לצרכנות פיננסית נבונה

כל אנשי הביטוח מספרים לנו אותו סיפור: "אני יושב מול אדם משכיל ובכיר, שמכהן כסמנכ"ל כספים בחברה שבה הוא עובד, ואיך שאני מתחיל לדבר על מרכיב הביטוח בפנסיה, העיניים שלו מזדגגות והוא אומר לי 'אני לא מבין בזה, תחליט אתה'".

כן, אנשים מפחדים ממספרים. אפילו עורכי דין, מנהלים, אנשי שיווק ומכירות - כולם מוצלחים מאוד בלנהל את הכסף שהם אחראים עליו - מקדישים הרבה פחות מחשבה ותשומת לב לכסף הפרטי שלהם, בעיקר לזה שמנהלים עבורם גופים אחרים, כמו קרנות פנסיה, קופות גמל או חברות ביטוח.

ההרגלים של הצרכנים הישראלים השתנו לטובה בשנים האחרונות. למדנו לשים לב לשירות, להשוות מחירים, לבקש הנחות ולעזוב בלי להתבלבל כדי לקבל מוצר או שירות במקום אחר. דווקא את הטיפול בפנסיה שלנו, בביטוח שלנו, בכספים שלנו לימי הזקנה או לימים קשים, אנחנו מזניחים.

לקראת השנה החדשה, אנחנו מביאים לכם עשרה כללי חובה שכדאי מאוד לפעול לפיהם - במשך כל השנה.

1. הביטוח של השכנים שלכם לא בהכרח מתאים לכם

השבטיות, הביחד והדומה מספקים בדרך כלל תחושת ביטחון, בעיקר בתחומים שבהם ההבנה שלנו מינימלית. כך קורה גם בתחום החיסכון הפנסיוני, שבו הרוב המכריע של הציבור חוסך באותו אופן.

כ-95% מהצבירה הפנסיונית כיום מנוהלת במסלולי השקעות כלליים, אף שעל-פי התפיסות המקובלות בשוק, רצוי שחוסכים צעירים, שיש להם אופק השקעה רחוק, ישקיעו באפיקים מסוכנים יותר בעוד שלחוסכים המבוגרים מומלצים אפיקים סולידיים.

מה לא לעשות: לא להסתפק בבחירה של מישהו אחר, גם אם נראה לכם שהיא טובה כי הוא "מבין", או כי גם הוא צעיר ויש לו שלושה ילדים. לא לחשוב שאם השכן שלך עבר למסלול חיסכון פנסיוני שבו 30% מהכסף מושקע מניות - סימן שזה מתאים גם לך. ייתכן שהשכן צעיר ממך בעשרים שנה, ויש לו עוד הרבה זמן לחסוך, ואילו אתה אמור לפרוש לגמלאות בעוד חמש שנים בלבד.

גם לנכסים האחרים ולמקורות הכנסה (זמינים או עתידיים) נוספים, למשל ירושה עתידית או בעלות על נדל"ן, יש השפעה מהותית על החלוקה הרצויה בין החיסכון לכיסוי הביטוחי. אולי לשכן שלך יש דירה נוספת ולכן הוא מוכן לקחת יותר סיכון, ואתה גר בדירה היחידה שלך ומשלם משכנתה

מה לעשות: לתכנן את החיסכון והביטוח על-פי הצרכים האישיים שלך. הכיסוי הביטוחי למקרי מוות (ה"ריסק") בישראל עומד על כ-250 אלף שקל בממוצע - סכום שאינו מספיק לקיום משפחה שאיבדה את המפרנס העיקרי שלה לאורך זמן. אם יש לך שלושה ילדים קטנים שתלויים בך לחלוטין, אתה צריך סכום גדול בהרבה, ואילו הבוס שלך שילדיו כבר בגרו, יכול להרשות לעצמו להקטין את ביטוח השארים ולהגדיל את החיסכון לפנסיה.

2. להימנע מכפל ביטוח

בישראל יש תחומים שבהם קיים תת-ביטוח, כלומר מצב שבו אנחנו לא מוגנים מספיק מפני הסיכון. זה, למשל, המצב בביטוח חיים טהור למקרה מוות ("ריסק"). אבל בתחומים רבים, למשל בביטוחי בריאות, שוק הביטוח הישראלי נחשב למתקדם ורווי מדי, וישראלים רבים אפילו עושים כפל ביטוח.

מה לא לעשות: לא תמיד רכישת ביטוח נוסף תשפר את מצבכם. במקרים רבים, רכישת ביטוח היא רק עוד הוצאה שתכביד על חשבון הבנק שלכם, ולא תיתן לכם כלום במקרה של אסון.

להוציא סוגים בודדים, ברוב הביטוחים לא תקבלו פיצוי כפול או משולש במקרה שיש לכם כמה פוליסות, אלא רק פיצוי אחד. זאת, מתוך מחשבה (הגיונית למדי) שלא כדאי שמבוטחים יוכלו להתעשר מאירוע ביטוחי ויהיה להם אינטרס להיפגע או לא להחלים.

ישנם תחומים, בראשם ביטוחי בריאות, שבהם חלק מהשירותים שעבורם אתם משלמים את חלק הארי של הפרמיה, ניתנים לכם במקום אחר - לרוב בשב"ן (שירות בריאות נוסף של קופות החולים, מעבר לסל הבריאות הממלכתי). במשך שנים, רוב העלות של ביטוחי הבריאות הפרטיים בחברות הביטוח שולמה על-ידי הלקוחות פעמיים - מה שמכונה כפל ביטוח.

מה לעשות: לבדוק היטב אילו ביטוחים יש לכם ועבור מה אתם משלמים ולהקפיד על רכישת ביטוחים מושכלת. כלומר, תרכשו את מה שאתם צריכים בפעם אחת ותתאימו זאת כמה שיותר לצרכים שלכם.

3. לעשות ביטוח כשאתם צעירים ובריאים

רובנו רוכשים בכל שנה ביטוח רכב. מדובר בהליך פשוט יחסית של השוואת מחירים בין חברות הביטוח השונות, ותנאי הביטוח בדרך כלל אינם מהווים שיקול של ממש משום שהם דומים למדי בכל החברות.

ואולם, לא כל הביטוחים מתחדשים אחת לשנה. חלק מהביטוחים שמלווים אותנו נעשים פעם אחת ונמשכים שנים ארוכות על סמך התנאים שניתנו לכם כשהצטרפתם.

בביטוחי בריאות, בביטוח חיים טהור למקרי מוות ("ריסק") וביטוח מפני אובדן כושר עבודה, התנאים שעימם נכנסתם לביטוח ורכשתם את הפוליסה שבידכם הם אלו שמגדירים את התנאים שילוו אתכם לאורך השנים.

מה לא לעשות: לחכות עם רכישת ביטוח ה"ריסק" עד לאחר שעברתם התקף לב, חלילה. במקרה כזה, אתם עלולים למצוא את עצמכם עם פוליסה יקרה בהרבה או עם פוליסה שאינה מכסה סוגים רבים של בעיות רפואיות העשויות לנבוע מהמצב הרפואי הקודם שלכם.

אותו דבר נכון גם באשר לחיסכון לפנסיה - לא לחכות עד גיל 40 בשביל להתחיל לחסוך. החיסכון הפנסיוני מורכב משני מרכיבים: ההפקדות של כספי העובד והמעביד, והתשואה שנצברת באמצעות השקעת הכסף שהופקד בחשבון. במשך השנים הולך מרכיב התשואה ותופס מקום גדול יותר ויותר בחיסכון הפנסיוני. לכן, מי שחוסך מגיל צעיר יותר יגיע עם יותר כסף לגיל הפרישה מאדם אחר שמפקיד סכומים דומים - אך החל בשלב מאוחר יותר.

מה לעשות: מכיוון שבאופן טבעי, ככל שמתבגרים נהיים פחות בריאים ומתחילים לסבול מבעיות רפואיות, רצוי להתחיל את הביטוחים הללו כשצעירים ובריאים - אז ניתן לרכוש את הפוליסות במלואן, כשהן מכסות על כל הסיכונים ובמחירים נמוכים יחסית.

גם חיסכון פנסיוני כדאי להתחיל בגיל צעיר ככל האפשר, משום שאז ההפקדות שלכם יצברו תשואה גדולה יותר. העיקרון פשוט: לכסף שהופקד בשנים הראשונות יש יותר שנים לצבור ריבית דריבית.

4.לעשות חשבון לפני שלוקחים משכנתה

להלוואת המשכנתה יש השפעה מהותית על תקציבה השוטף של המשפחה.

מה לא לעשות: לא להתפתות למסלול עם ההחזר החודשי הנמוך ביותר כרגע, אלא לזכור שמשכנתה היא הלוואה לטווח ארוך.

מה לעשות: לשקול היטב את המסלולים המתאימים לצרכים שלכם, ולהתייעץ עם יועץ משכנתאות. בפני נוטל ההלוואה עומדים מסלולים רבים, שלכל אחד מהם יתרונות וחסרונות, ושינוי בריבית במשק משנה באופן דרמטי את ההחזר החודשי. אלה המסלולים שצריך להכיר:

מט"ח - זהו בסיס ההצמדה הבעייתי ביותר. הלקוח הממוצע מרוויח שקלים, ונטילת הלוואה דולרית חושפת אותו לסיכון תנודתיות במט"ח. למי שאין הכנסות דולריות, מדובר בסיכון מיותר. שער הדולר לעומת השקל תנודתי ביותר ולא ניתן לדעת את כיוונו לטווח קצר ובינוני.

צמוד מדד - להלוואה צמודת מדד יש שני חסרונות. היא חושפת את הלקוח לסיכון אינפלציה, וכאשר יש אינפלציה המדד עולה וכך גם התשלום. בנוסף, במידה והריבית הנהוגה בשוק נמוכה מהריבית המקורית, פירעון ההלוואה גורר קנס, ובלשון הבנק - עמלת תשלום מוקדם. עמלה זו מכסה חלק מהפסדי הבנק כתוצאה מהפירעון המוקדם ויכולה להיות יקרה מאוד לפורע ההלוואה.

פריים - במסלול זה ההחזר החודשי תנודתי מאוד. ההצמדה לפריים מונעת לכאורה את החשיפה לסיכון האינפלציה, אך יש חשיפה עקיפה משום שבזמן של התפרצות אינפלציונית, בנק ישראל נלחם בה באמצעות העלאת הריבית, כך שריבית הפריים עולה ובסיס ההצמדה מתייקר. כיום ריבית הפריים נמוכה מאוד ונראית כדאית, אך על הלווה להביא בחשבון כי הלוואת משכנתה ממוצעת היא ל-12 שנים. כאשר תעלה ריבית הפריים, וזה יקרה בשלב מסוים, החזר ההלוואה החודשי יתייקר מאוד.

שקלית קבועה - בהלוואה זו התשלום החודשי קבוע מראש לכל חיי המשכנתה. כל הסיכונים נמצאים בבנק, ולכן ההלוואה מתומחרת בהתאם. בבנקים שמציעים הלוואה כזו, היא יקרה יותר מהלוואות אחרות ובטווח קצר אינה כדאית ללקוח.

5.גם בזמנים קשים, להמשיך לשלם לביטוח

6.להשוות דמי ניהול

הישראלים אוהבים להתמקח ולהוריד את המחיר, לא לצאת פראיירים. זה נכון בתחומים רבים. אבל בכמה תחומים מרכזיים, בראשם החיסכון הפנסיוני, הציבור הישראלי מקבל את מה שהיצרן מנחית עליו, בלי להתווכח.

מה לא לעשות: לא לשכוח שדמי ניהול הם מחיר. ולא סתם, אלא כזה שמסתכם במשך השנים במאות אלפי שקלים, הוצאה מהגדולות שידע הישראלי הממוצע בחייו.

מה לעשות: להשוות מחירים, כמו שאתם עושים בכל מוצר אחר. הפחתה של דמי הניהול ב-0.1% או 0.2% אולי נשמעת זניחה, אבל לאורך שנות החיסכון פער של 0.1% בדמי הניהול עשוי להניב לכם עשרות אלפי שקלים נוספים לצבירה.

נצלו את התחרות החריפה השוררת בין היצרנים הפנסיוניים: כולם רוצים את הכסף שלהם אצלם. נצלו בלי בושה גם את החשש של מנהלי הכסף מהאפשרות שתיקחו את הכסף שלכם למקום אחר בזכות הניוד החופשי המלא הקיים בשוק הפנסיוני. אל תתביישו להתמקח ותיאבקו על הנחה של כל עשירית אחוז.

7. לדעת מי מוכר לכם - יועץ או משווק

"סוכן הביטוח שלי ייעץ לי לעשות את הביטוח בחברה ההיא ולא בשנייה", "התייעצתי עם המוקד בחברה ההיא והם הציעו לעשות ככה". לא אחת אנו שומעים על צרכנים שקיבלו החלטות השקעה אחרי שמבחינתם התייעצו עם גורם אובייקטיבי, בעל ידע וניסיון.

ובכן, סוכני הביטוח והמשווקים הפנסיוניים, כמו כל איש מקצוע, נחלקים לאלו שהמקצועיות היא נר לרגליהם ולכאלו שפחות שולטים בחומר. כולם אנשי מכירות של קרנות הפנסיה ושל חברות הביטוח. כלומר, הם קשורים בהסכמים עם החברות ומרוויחים עמלה או מקבלים שכר ישירות מהגוף היצרני.

מה לא לעשות: לא להניח שמי שמוכר לך מוצר פועל בהכרח לטובת האינטרסים שלך - הוא עשוי לפעול לטובת העמלה שלו.

מה לעשות: לפני כל פגישה או התייעצות עם גורם כלשהו בנוגע למוצרים הפיננסיים שלכם, בררו בדיוק מול מי אתם יושבים ומהם האינטרסים המנחים אותו. בלי קשר לשאלת המקצועיות, החשובה כשלעצמה, ברור שאיש מכירות שעונה לכם במרכז שירות הלקוחות של החברה לא יכול לתת לכם עצה עצמאית, שתשמור על האינטרס האישי שלכם.

במסגרת רפורמת בכר נוצר גם מעמד חדש בייעוץ הפנסיוני - יועצים פנסיוניים בבנקים ויועצים עצמאיים. אלו, בהגדרה, אינם אנשי מכירות אלא יועצים שאמורים להיות אובייקטיביים. הם אינם קשורים לגוף מסוים ולא מעדיפים מוצר של גוף כלשהו. הבעיה היא שבינתיים, מדובר בתחום שעדיין אינו בשל דיו ובוודאי שאינו נותן פתרון להמוני ישראל, שעדיין עובדים עם סוכני ביטוח.

שיחה עם סוכן ביטוח טוב ובעל ניסיון ולמידה ממנו תועיל לכם. רצוי בהחלט לשבת עם הסוכן ולשמוע ממנו מה עדיף, צריך רק לזכור שבסופו של דבר הסוכנים הם אנשי מכירות - טובים ומקצועיים באופן משתנה מהאחד לשני.

8. לא לזרוק ניירות, לשמור דו"חות והבטחות

עד שאתם מצטרפים לקרן פנסיה או לחברת ביטוח כלשהי - אתם הלקוח הכי נחשק והכי חשוב. בשלב הזה - שנקרא לו תקופת החיזור - ניתן לקבל הטבות כמו החזרי דמי ניהול, הנחות אחרות והחרגות שונות לביטוחי בריאות. זה הזמן להתמקח ולהיטיב את התנאים שלכם.

רגע אחרי שאתם משתכנעים וחותמים את - אתם הופכים כבמטה קסם ללקוחות רגילים, כלומר חשובים פחות. עם זאת, גם לאחר שכבר הופכים ללקוחות "רגילים", כדאי להקפיד ולוודא שאתם מקבלים בפועל את מה שהבטיחו לכם.

מה לא לעשות: לא לזרוק ניירות, דו"חות והבטחות שקיבלתם בכתב. אם תגלו בעתיד טעות, אל תסמכו על כך שהחברה תספר לכם מה הפסדתם - אתם צריכים לדאוג לעצמכם. זה נכון בעיקר בעולם הביטוח והפנסיה, שעדיין סובל ממערכות מחשוב מיושנות ומסורבלות.

מה לעשות: חשוב מאוד שתשמרו העתק מכל מסמך שניתן לכם, ומגדיר את הזכויות שלכם ואת הצבירות שלכם. מומלץ לשמור את טפסי ה-106 של מס הכנסה ולהשוות אותם אל הסטייטמנטים (הדו"חות הרבעוניים והשנתיים) שאתם מקבלים בדואר, כדי לראות שמה שיורד לכם מהשכר אכן נכנס לחיסכון הפנסיוני ולא הולך לאיבוד בדרך (לא להיבהל - אף פעם אין התאמה מלאה); לשמור את הסטייטמנטים כדי לראות שנרשמת עבורכם התשואה האמיתית שמגיעה לכם, לאורך השנים, ועוד. אם לא תשמרו על הזכויות והתנאים המגיעים לכם, אף אחד לא יעשה זאת בשבילכם.

9.לעקוב אחרי התשואות, אבל לא כל יום

השיח הציבורי בישראל שואב הרבה דימויים מעולם הספורט: מי הגיע ראשון, מי ניצח ומי הפסיד, מי הווינרים ומי הלוזרים. זו גם ההתייחסות של חלק ניכר מהציבור הישראלי בכל הקשור לעולם ההשקעות הפנסיוני, והרבה יותר מהרצוי.

רבים חושבים שמי שהשיג תשואה גבוהה ונמצא בפסגת טבלת התשואות הוא גם הגוף שעדיף למהר ולשים אצלו עכשיו את הכסף. אחרים חושבים שאם הבורסה עלתה בחודשים האחרונים, כדאי לתפוס נתח מהעוגה ולכן למהר לעבור למסלול מנייתי - הכול למען התשואה המיידית הגבוהה ביותר.

אבל כדאי לזכור שחיסכון פנסיוני, הוא חיסכון לעשרות שנים. ואסור להתייחס לתשואות לטווח הארוך כמו שבודקים תשואות של קרן נאמנות או של תיק השקעות.

מה לא לעשות: לא לבדוק תשואות של חודש אחד, של חצי שנה ואפילו לא של שנה. הדבר החשוב ביותר הוא התשואה לאורך זמן, ובדרך יש עליות ומורדות. המרדף אחר הכוכב של התשואות של היום, חשוב לזכור, משקף לכל היותר את העבר, ואינו אומר כלום באשר לעתיד. המציאות מגלה לא אחת שהכוכב של היום הוא הרבה פעמים המפסיד של מחר.

מה לעשות: להיות עם האצבע על הדופק על התוצאות של מנהלי ההשקעות שלכם, לעקוב אחריהם מעת לעת (פעם ברבעון או במחצית או אפילו פעם בשנה), אך לדעת להסתכל על הנתונים העדכניים בפרופורציות הנכונות - זינוק בתשואה השנתית יכול להגיע מהימור נכון שנעשה במקרה בינואר והשפיע על כל השנה, ופיזור סיכונים נכון דווקא עשוי להוות משקולת בתשואות לטווח קצר.

עקביות שמרמזת על אופן ניהול הסיכונים והסטיות הנמוכות של מנהל ההשקעות שלכם, יחד עם מבנה תיק השקעות מפוזר, עשויים לתת לכם כלים טובים יותר ביחס לתשואה העתידית של אותו גוף.

10. להתמקח על הריביות, לא רק על העמלות

לקוחות הבנקים, הכנסת, התקשורת, כולם אוהבים להתעסק בעמלות ולבכות כמה הבנקים עושקים את הציבור. אבל בניגוד לדעה הרווחת, עיקר ההכנסות של הבנקים לא בא מעמלות. רוב ההכנסות, כשני שלישים אם לדייק, מקורן ברווח המימוני: הבנק לווה כסף מצד א', בדרך כלל משקי הבית שמפקידים קצת כסף בפק"מ או בחסכונות, ומלווה אותו לצד ב', בדרך כלל המגזר העסקי, למשל עסק שצריך הלוואה כדי להתרחב.

הבנק מרוויח מההפרש בין הריבית שהוא משלם למפקידים לבין הריבית שהוא גובה מהלווים. המרווח הזה משתנה מבנק לבנק ומלקוח ללקוח, אבל בדרך כלל משקי הבית חסרי יכולת המיקוח מקבלים את הריביות הנמוכות ביותר בפיקדונות (נניח, פריים פחות 2%) ומשלמים את הריביות הגבוהות ביותר באשראי (למשל, פריים פלוס 1%). ההפרש, 3% בדוגמה שלנו, הוא המרווח הפיננסי שיוצר את הרווח של הבנק.

המשמעות המצטברת של ריבית נמוכה על פק"מ או ריבית גבוהה על משיכת יתר, הרבה יותר משמעותית לחשבון הבנק של האזרח הקטן והרבה יותר כואבת בטווח הארוך לכיסו מאשר עמלה זו או אחרת.

מה לא לעשות: לא לחשוב שמדובר בכסף קטן, לא להיבהל מכך שמדובר בעניין מעט מסובך ולא ממש שקוף.

מה לעשות: לצמצם את המרווח בעזרת כמה כלים:

א. להבין כמה משלמים - לבדוק מה גובה הריבית שמקבלים על חסכונות ופק"מ וכמה משלמים על הלוואות ואשראי.

ב. להתמקח על הריביות - לא קל אבל שווה לנסות.

ג. לשנות את סיווג החשבון - הבנקים מעניקים לאוכלוסיות ספציפיות כמו בעלי מקצועות מסוימים או חברי מועדונים הטבות משמעותיות בריביות.

ד. לפעול דרך האינטרנט - הריביות בביצוע פעולות דרך אתר הבנק טובות יותר מהריבית התעריפית.