אנחנו יותר חמדנים ויותר מתגרשים

במסלול המהיר לדירות פאר

בשנת 1960, כשבארץ חיו 2.15 מיליון איש, גמרו לבנות פה 31 אלף דירות חדשות - שכללו בסך הכל 80.5 אלף חדרים. בשנה שעברה, כשבארץ חיו 7.3 מיליון איש, גמרו לבנות פה 30.3 אלף דירות חדשות - שכללו 141.3 אלף חדרים.

כלומר, הדיבורים התכופים על התחלות הבנייה הנמוכות לא מגלים את כל התמונה. מי שמקטר על מחירי הדירות, שוכח שאנחנו כבר לא מחפשים את המוצר שהציעו לנו לפני 50 שנה. בשנת 1960 מספר החדרים הממוצע לדירה חדשה עמד על פחות מ-2.6 חדרים, בשנת 1970 עלינו ל-3.14 חדרים, ב-1980 בנו לנו 3.62 חדרים בממוצע, ב-1990 המספר עלה ל-4.42 חדרים ובשנה שעברה עמד מספר החדרים הממוצע על 4.66 חדרים לדירה.

כלומר, ובלי לדבר על הסטנדרט שעלה פלאים בכל בניין ובכל דירה, שימו לב מה קרה לנתון הכי פשוט, שמציג את מספר החדרים לדירה הנבנית בישראל. לגמרי בצדק רצינו והצלחנו להתקדם מדירות השיכון הצנועות לדירות פאר מרווחות, אבל אולי עשינו את זה מהר מדי ואגרסיבי מדי. הרשויות עודדו זאת (אף רשות לא רוצה שייבנו אצלה דירות קטנות וזולות, שימשכו אוכלוסיה דלת אמצעים), הרוכשים כמובן רוצים כמה שיותר גדול ומרשים - רק שגם המחיר עלה בהדרגה.

באותו עניין: ב-1960 גמרו לבנות פה 1,490 דירות של 4 חדרים ומעלה (פחות מ-5% מסך הדירות). בשנה שעברה בנו פה 7,146 דירות 6 חדרים, 8,098 דירות 5 חדרים ועוד 12,140 דירות 4 חדרים. אולי חלמנו בגדול מדי?

דיור למתגרשים צעירים

כדאי גם לזכור, שמספר הילדים הממוצע לכל משפחה בישראל - אלה שבסופו של יום אמורים לגור באותם חדרים - רק הולך ופחת. ב-1960 עמד שיעור הפריון הממוצע על 3.85 ילדים למשפחה (3.4 במגזר היהודי) וב-2000 הגיע ל-2.9 ילדים בממוצע (2.7 במגזר היהודי). בשנים האחרונות, אגב, שיעור הפריון טיפס מעט ואשתקד עמד על 3 ילדים בממוצע (2.9 במגזר היהודי).

במקביל, אף קבלן או מתכנן עוד לא הפנים את העובדה שהאוכלוסייה הכי צומחת בישראל, ושבדרך כלל גם מעוניינת בעיקר דירות יחסית קטנות, הם המתגרשים. 13,105 זוגות התגרשו בישראל בשנת 2007 (על פי גרף המגמה, המספר רק יעלה) - כמעט חצי ממספר הדירות החדשות שבנו כאן ופי ארבעה ממספר דירות 1-3 חדרים שהוקמו אשתקד.

הגירה ויישוב השטחים הפתוחים

מדינה מתוכננת, וודאי בגודל מדינת ישראל, אמורה לחזק ערים קיימות ולא לנגוס עוד ועוד שטחים פתוחים.

במדינת ישראל ישנן בסך הכול 14 ערים שאוכלוסייתן גדולה מ-100 אלף נפש (בפריז, למשל, חיים 2.2 מיליון ובניו יורק חיים 8.2 מיליון). אבל, במקום לעבות ערים גדולות - בעזרת פינוי-בינוי מושכל, תכנון של בנייה לגובה, קשת רחבה של פתרונות דיור ועוד - ב-9 ערים נרשמה הגירה שלילית אשתקד.

בעוד מאגר ההגירה הכללי בישראל עומד על 7%, בערים הגדולות, הכוללות יותר מ-200 אלף תושבים, נרשם מאזן הגירה שלילי של יותר מ-6%. למעט פתח תקווה, רחובות, אשקלון, חולון ונתניה, תשע ערים גדולות מאבדות תושבים, לטובת ערים (שרק אתמול עוד היו מועצות) אחרות.