הדילמה של איזי כהן

1. המשימה של איזי כהן קשה מאוד. כמנכ"ל חברה ציבורית הוא מייצג את כל בעלי המניות ועליו להתחשב גם באלה שיהיו עוד מעט בעלי מניות, כלומר במחזיקי האג"ח. מצד שני, יש לו בעל בית דומיננטי, לב לבייב, שמינה אותו לתפקיד. זהו ניגוד עניינים לא פשוט. לכן בבניית הסדר החוב עליו להלך בין הטיפות, לזכור כל הזמן שהוא מייצג את האינטרס של החברה ולחשוב גם על היום שאחרי.

למזלו של איזי ולשמחתו חלק גדול מהנושאים והנותנים מולו הם קולגות בעבר, שחלקם אף עבדו תחתיו במגדל. אחרי 37 שנה בענף הביטוח ועוד עשור כמנכ"ל מגדל, כהן הוא עדיין בגדר קולגה, בשר מבשרם של המוסדיים. לחברות הביטוח נוח מאוד איתו, הוא מבין אותם, יודע מה הם רוצים, מודע לאילוצים שבפניהם הם עומדים והמגבלות המוטלות עליהם. נוח להם לעבוד איתו, נוח לו לעבוד איתם.

2. לא פלא שהקול היחיד כמעט שנשמע עד כה מקרב בעלי החוב של אפריקה ישראל הוא קולו של מנכ"ל פסגות רועי ורמוס. שאר המוסדיים, בעיקר חברות הביטוח הגדולות, שומרות על דממת אלחוט. אפשר להבין למה. לא נעים למנכ"לים לתקוף את עמיתם לשעבר. אבל מעבר לקולגיאליות עם כהן, מאוד נוח לחברות הביטוח להיות בשקט, לתת לורמוס להציג עמדה מיליטנטית ולצפות מהצד בהורדת הידיים. נוח לחברות להטיף מוסר לורמוס על התלהמות ופופוליזם ולתת לו להילחם עבורן. אם ורמוס יצליח, הם ירוויחו הסדר טוב יותר. אם ורמוס יתקפל, המוניטין שלו ושל פסגות ייפגע - לשמחת מתחריו.

3. בעוד אפריקה ישראל והגופים המוסדיים מתכתשים ביניהם, מביט בנק הפועלים מהצד. הפועלים נמצא במצב שהוא אינו רגיל אליו - בעל חוב נחות. לבנקים, הפועלים בעיקר וגם בנק לאומי, יש שעבוד על מניות אפריקה ישראל שניתן כבטוחה לחוב אישי שנטל לבייב דרך ממורנד, החברה הפרטית.

כדי לאשר הסדר שכולל המרת חלק מהחוב של אפריקה למניות - וזהו אלמנט מרכזי בכל הסדר - נדרשת הסכמת הבנקים. כך שאחרי שהמוסדיים ואפריקה יסיימו את המו"מ, יחזור כהן לבנק הפועלים ויבקש את אישורו להסדר.

הדילמה ברורה: אם בנק הפועלים לא יסכים להסדר ואפריקה ישראל תלך לפירוק, הוא יהיה נושה נחות מול בעלי האג"ח. במקרה זה המניות שבידו שוות אפס. אם יסכים לדילול חלקו של לבייב, יאבד בנק הפועלים חלק מהביטחונות להלוואות שניתנו לו אבל במקרה זה ייתכן ששווי החברה יעלה.