רכב פורמולה בכביש פקוק

אין זה פלא שמיזם כזה מתרחש דווקא ביפן, המדינה המתקדמת בעולם מבחינה סלולרית. "הרעיון של Willcom בא לפתור את בעיית הפס הרחב בסלולר ולמצוא מענה לעולם ה-Data בסלולר", אומר ל"גלובס" יושיוקי צ'יקה, סגן נשיא החברה, אחד ממייסדיה והוגה הרעיון שלה.

Willcom הקימה ב-15 השנה האחרונות 162 אלף תחנות בסיס ברחבי יפן והיא מספקת פריסה היום לכ-100% מהאוכלוסייה. לשם השוואה, לחברה הסלולרית הגדולה ביפן NTT DoCoMo יש 60 אלף תחנות בסיס.

צ'יקה מציין שזו הדרך היחידה להביא פס רחב סלולרי אמיתי - לקרב ולצופף את התאים הסלולריים למינימום מרחק מהמשתמשים. במצגת שהראה היום במסגרת כנס שארגנה חברת הראל-הרץ ושבו השתתפו בכירי הענף, הוצגה רשת של תאים סלולריים קטנים שמכסים את כל אזורי האוכלוסייה העיקריים ביפן ומאפשרים מהירויות של 100 מגה-ביט ויותר למשתמש.

ערן הראל, מנהל השיווק של הראל-הרץ, ציין כי החברה מקדימה את כל המפעילות האחרות ביפן, שמתכננות להשיק רשתות בשנה הבאה וייקח זמן עד שיגיעו לפריסה מקיפה.

הדור הרביעי בסלולר - בין אם LTE או WiMAX - אמור לפתור את הבעיה ולהביא פס רחב בסלולר?

צ'יקה: "זה בדיוק העניין. הדור הרביעי לא יפתור את הבעיה. הביקוש העצום לפס רחב בסלולר גדל בצורה כזו שרשתות דור רביעי לא יוכלו להתמודד עם הביקושים, והן ייסתמו במהירות. זאת פשוט הפיזיקה".

אז איך אתה מסביר את זה שהמפעילות ביפן ובכל העולם הולכות ל-LTE?

"התעשייה לא מסוגלת לשנות כיוון או תפיסה. יש יותר מדי כסף והשקעות שמתוכננות להיות בדור הרביעי ויש להרבה גופים אינטרסים שהאמת לא תיאמר לגביהם, למרות שכולם יודעים אותה. זה Inconvenient Truth - כולם עוצמים עיניים לרווחה.

"הדור הרביעי הוא מכונית פורמולה. אלא שמדובר במיליוני מכוניות כאלה שיסעו על כביש, אמנם רחב, אבל יפוצצו אותו. הכביש לא מסוגל להכיל את כל המכוניות המהירות. זה מה שיקרה בדור הרביעי וזה מה שאנחנו מנסים לפתור, באמצעות הטכנולוגיה שלנו ושיש לנו זכויות קניין עליה.

"הבעיה נעוצה בתחום התדרים הצר שיש למפעילות והקושי שיש להן בקירוב האתרים למשתמשים. ההישג שלנו הוא שהצלחנו להקים 162 אלף אתרים בכל יפן על גגות של בניינים במרחקים של 500 מטר זה מזה, כאשר כל אתר מחובר בסיב אופטי.

"היום, ברשתות דור 3.75 ניתן לספק מהירויות אפקטיביות של עד 1 מגה, ואולי פחות מכך, כי צריך לקחת בחשבון כיצד האתר מחובר לרשת, כמות המשתמשים, נייד או נייח, וכמות התדרים שיש למפעילה. כל אלו מביאים לכך שהמהירות האפקטיבית ב-LTE תהיה מאוד נמוכה יחסית לציפיות פר-משתמש".

לדבריו, באופן אפקטיבי, מדובר במהירויות של כמה מגה בודדים, ובתנאים מצוינים - המהירויות יהיו קצת יותר גדולות, אבל אין סיכוי שמשתמש יקבל מהירויות של 100 מגה כמו שרווחת הדעה בקרב הציבור.

Willcom הייתה בעבר מפעילה סלולרית שהשתמשה בתקן היפני הסטנדרטי שאפיין את התעשייה. היא לא ממש הצליחה וחיפשה דרך להשיג יתרון אמיתי על המתחרים.

ההכרה בכך שאין מנוס מקירוב האתרים המיניאטוריים למשתמשים הייתה ההתחלה. השלב השני היה בניית המודל העסקי לפיו השירות לא יהיה בטכנולוגיה הסטנדרטית אלא בטכנולוגיה של החברה, כלומר שכל לקוח שלה יקבל מודם ייעודי שאותו יחבר לציוד הקצה, ושרק דרכו הוא יוכל לצרוך דאטה.

הטכנולוגיה שתישאר

מה לגבי ציוד הקצה?

"ההתמקדות שלנו היא ב-DATA. אנחנו מפתחים פתרונות לדיבור אבל זו לא המטרה כרגע. זה ייקח קצת זמן".

אחת הבעיות הקשות של המפעילים היא העברת הדאטה מהאנטנות למתג (Backhaul), מה שיוצר צוואר בקבוק אמיתי. איך אתם פותרים את זה?

"כל בניין שעליו אנחנו מתקינים תחנת בסיס מקבל סיב אופטי מחברת התשתית - ביפן, מ-NTT. היא מגיעה לכל מקום והמחיר שהיא מוכרת לנו את הסיב מפוקח על-ידי הממשלה".

אבל אם כבר יש סיב אופטי עד הבתים מדוע צריכים אתכם?

"כי אנחנו רוצים להיות ספק אחד לנייח ולנייד. כלומר שגם את האינטרנט בבית יצרכו מאיתנו".

אחד מבכירי התעשייה הסלולרית בישראל אומר כי הרעיון של Willcom הוא נכון מבחינה טכנולוגית אבל ספק אם יש לו היתכנות כלכלית.

"לתחזק כל-כך הרבה אתרים סלולריים בכל יפן ולהביא סיב אופטי - כרוך בעלות מטורפת. טכנולוגיות שמוגנות בזכויות קניין טובות, אבל בעייתיות מבחינה כלכלית. אפשר לראות מה קורה בטכנולוגיות נישה כמו ה-CDMA, טכנולוגיה שלא זכתה לעדנה בתחרות מול תקן ה-GSM. היתרונות לגודל פשוט עושים את ההבדל", הוא אומר. *