הרבה רגעים יפים

קונצרט הגאלה השנתי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית. סופרן: אנג'לה גאורגיו. מנצח: זובין מהטה. היכל התרבות ת"א, 24.10 ■ התוכנית לא מושלמת אך האינטימיות בין הסולנית למנצח דווקא כן

קונצרט הגאלה השנתי של הפילהרמונית עמד אמש (שבת) בסימן כהונתו בת 40 השנה של זובין מהטה כמנהל המוזיקלי של התזמורת, שהפכה אותו למזוהה עימה באופן מוחלט. הביקורת על כהונתו האינסופית של מהטה הפכה לבון-טון, ולא תמיד בצדק: מעבר ליכולתו כמנצח, קשריו הבינלאומיים הם נכס אדיר ובזכותם מגיעים לכאן שמות גדולים תמורת שכר מגוחך. דוגמה טובה לכך היתה הופעתה בקונצרט של זמרת הסופרן אנג'לה גיאורגיו (Gheorghiu) בתל-אביב.

גיאורגיו (44) שייכת לצמרת זמרות האופרה בעולם, והופעתה אכן התגלתה כשיחוק. זה אמנם לא היה קונצרט מרגש או עוצר נשימה, אבל איכות השירה הפנטסטית שלה סיפקה הרבה רגעים יפים.

אנג'לה גיאורגיו, הפילהרמונית הישראלית, זובין מהטה / צלם יחצ - דן פורגס

מהטה העניק לגיאורגיו חופש רתמי והבעתי (צילום: דן פורגס)

הקונצרט הורכב לסירוגין מקטעים תזמורתיים קצרים וקטעי שירה בליווי התזמורת. רוב הקטעים המושרים היו אריות אופראיות של ורדי, פוצ'יני וביזה ("כרמן"), חלקם מוכרים יותר וחלקם פחות. חלק אחר בתוכנית, קטן יותר, היה של קטעים הנושקים למוזיקה הקלה. התוכנית הבטיחה הנאה חושית, אך לא סיפקה קטעים מהסוג שתופס בגרון.

בסיכומו של דבר הרפרטואר שנבחר היה שילוב חסר קשר של קטעים שונים, שמנע עלייה לעוצמות גדולות של רגש מצד הזמרת וגם מצד הקהל. 'לכן, הרושם היה יותר של פטיפורים ופחות של מנה עיקרית. באופן מוזר, הרגע המרגש ביותר בקונצרט היה תזמורתי: זה היה קטע סכריני וסנטימנטלי של פיאצולה בשם "שלום סבא", בו מהטה והתזמורת הפגינו אינטימיות שכל זוג היה מתגאה בה.

מבחינת איכות הנגינה והאנרגיה, קונצרט הגאלה תפס את הפילהרמונית ביום טוב במיוחד. התזמורת ניגנה בצליל חם ועשיר, ומהטה הוביל אותה בכל הריכוז וההתלהבות. מעבר לכך, היה תענוג לראות את הקשר בינו לבין גיאורגיו. מהטה נודע כמאסטר בליווי סולנים, ואמש זה ניכר היטב. הוא נתן לגיאורגיו חופש ריתמי והבעתי, ומצידו הקפיד על ליווי מדויק שאפשר לה להשיג אותו. ברוב המקרים זה עבד היטב, למעט במספר מקומות בהם כיסתה התזמורת על הזמרת מבחינת עוצמה.

בכל הנוגע לגיאורגיו עצמה, ניתן לסכם את הקונצרט כהצלחה, במיוחד בחלק השני. מבחינה קולית גיאורגיו היתה ונשארה זמרת מצוינת. יש לה טכניקה מעולה ושליטה קולית אופטימלית, שמאפשרת לה לשיר באופן משוחרר ובלי שום מאמץ נראה לעין. היא הרשימה במיוחד באריות הסופרן, שהוא הקול הטבעי שלה. קשה היה שלא להתפעל מהשירה שלה בטווח הגבוה, ומיכולתה לשלב שירה שקטה עם הבעה דרמטית חזקה. זה היה נכון במיוחד באריות היפות מ"לה רונדינה" ו"ג'אני סקיקי" של פוצ'יני, שהיו נפלאות. מצד שני, ההתעקשות לשלב גם אריה מתוך "כרמן", הכתובה למצו-סופרן, הראתה שבצלילים הנמוכים היא קצת פחות בבית.

פלירטוט מעודן עם הקהל

מעבר ליכולת הקולית, גיאורגיו הוכיחה שהיא גם דמות בימתית מקסימה שיכולה להחזיק בקלות קהל בן אלפי אנשים. זה כלל פלירטוט מעודן עם הקהל ועם המנצח, החלפה של שלוש שמלות במהלך הערב, וריקוד מרומז וסקסי במקומות המתאימים. אין ספק שהבחורה יודעת את העבודה שלה. החלק השני של הערב היה מוצלח יותר בהיבט זה, גם כי נגע יותר מבחינה רגשית וגם כי היה חם יותר מבחינת הרפרטואר.

הצלילים המתוקים ביותר במהלך הערב יצאו דווקא מפיו של יו"ר קרן התזמורת, מיכאל צלרמאייר, באירוע הגאלה של קרן התזמורת במלון הילטון. באירוע, בהשתתפות רבים מקהילת העסקים הישראלית, בישר צלרמאייר כי סוף סוף נעשים צעדים לקידום השיפוץ המיוחל של היכל התרבות. לדבריו, השיפוץ אמור להתחיל כבר בעונה הבאה, תוך שמירה על אופיו המקורי של האולם. התזמורת משוועת לשיפוץ הזה כבר שנים, וכפי הנראה כרגע גם עיריית תל-אביב נחושה לקדם אותו. אמן ואמן. *