בכל מדורי הספורט של אמצעי התקשורת תוכלו למצוא בעת האחרונה דרישות נוקבות לקיום חקירה בפרשת מוני פנאן בפרט, בכדורסל בכלל - וגם בספורט הישראלי כולו.
הגדיל לעשות היום (א') "ידיעות אחרונות", שכותרתו הראשית, לא בעמודי הספורט אלא החדשות, היא: "דרושה חקירה של הספורט הישראלי". כותב הדרישה-מאמר הוא אריה מליניאק, עיתונאי רהוט, אינטליגנטי, בלתי צפוי - כל התכונות שעושות פובליציסט טוב.
אני בהחלט חותם על הדרישה לחקירה - בתנאי ברור אחד: שהיא תכלול גם את עיתונות הספורט. בלי זה כל חקירה לא תוכל להגיע אל חקר האמת והעובדות, כי עיתונאי הספורט הם חלק בלתי נפרד מהקבוצות, מהמנהלים והשחקנים. ויש שם הרבה מה לחקור.
העיתונאים אומרים לנו לגבי פנאן ש"כולם ידעו" על היותו מעין בנק השקעות לשחקנים ולשופטים. "כולם", להבנתי, זה גם עיתונאים, ובמיוחד העיתונאים, שמקצועם לדעת יותר מאחרים.
ומכיוון שכך, חייבת להיחקר השאלה מדוע העיתונאים לא דיווחו את מה ש"כולם ידעו". יכול להיות שהם לא עשו את המוטל עליהם משום היותם עיתונאים גרועים, עצלנים או חסרי כישרון.
אבל יכול גם להיות שהסיבה קשורה איכשהו לכסף. או לשווה כסף. גם מליניאק צריך להיות בין הנחקרים, שכן הוא פרשן הכדורסל הבכיר בעיתונות העברית ומאוד מעורה בנעשה בתחום. מדוע הוא דורש חקירה עכשיו? מדוע לא קודם, הרבה קודם?
חקירת העיתונאים לא צריכה להתמצות בפרשת פנאן. יש למשל שמועות, ויותר מכך, על עיתונאים המשרתים סוכני שחקנים. מפרסמים שאיזה שחקן של כלום מבוקש על-ידי מנצ'סטר או ריאל, מה שלא היה ולא נברא, אבל הפרסום מעלה את ערכו של השחקן בשוק ואת רווחיו של הסוכן.
יכול להיות שהעיתונאי עושה זאת בתום-לב, יכול להיות שבשביל מידע, אבל יכול גם להיות שבשביל כסף? ולא מעניין לדעת איך ולמה נולד המאמר האווילי הקורא למינוי אייל ברקוביץ' למאמן הנבחרת בכדורגל?
"עכשיו הגיעה ההזדמנות לניקיון יסודי בספורט", כותב מליניאק בעמוד הראשון של "ידיעות". צודק. "יסודי" זה גם העיתונאים - וגם אתה, מליניאק.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
