התאילנדי מרעיב את ילדי שדרות

כמה ציניות ציבורית צריך לגייס כדי להסית את תושבי הדרום נגד ילדים של עובדים זרים

ציטוטים חמים מהכבשן שלובה היום: שני שרים בכירים בממשלת ישראל, שלהי 2009. יובל שטייניץ ואלי ישי. משרדי האוצר והפנים, בהתאמה.

אני אנסה לצטט במדויק, על אף שלאחרונה השתלטה עליי מחלה נדירה שאחד מתסמיניה המרכזיים הוא החלפה אובססיבית של הביטוי "עובדים זרים" במלה "יהודים".

תסמינים אחרים הם בחילה קשה, גועל, בושה, תדהמה ובעיקר - רעד בלתי רצוני זעם, שמקורו ברצון לצרוח ארבע מלים ולהציב אחריהן סימן קריאה: "מישהו חייב לפטר אותם!"

טוב, בואו נירגע. להלן הציטוטים בהחלפת המלים הרלבנטיות:

  1. "היהודים הם הגורמים לעלייה באבטלה ולהתרחבות הפערים החברתיים בישראל".
  2. "אפעל להרחיב את הענישה על העסקת יהודים בניגוד לחוק".
  3. "אנחנו בוחנים תקצוב מיוחד לבניית גדר בגבול ישראל מצרים למניעת חדירתם של יהודים".
  4. "הצמיחה בשנים האחרונות כמעט שלא השפיעה על העשירונים התחתונים, ואחת הסיבות לכך היא העסקתם של היהודים".
  5. "היהודים יצרו תחרות לא מול החזקים, אלא מול החלשים. איש לא הביא לכאן יהודים שהם מהנדסי היי-טק או עורכי דין, ולכן בתקופת הצמיחה עלה שכרם של מהנדסי ההיי-טק בהתאם, כי התחרות היא לא מולם. התחרות הזו היא מול עוזרת הבית, השומר, אנשי הניקיון, עובדי הכפיים בחקלאות ובבניין, טבחים ושוטפי כלים. התופעה הזו שבה הפכנו לשיאנים בהעסקת יהודים, היא גורם מרכזי ליצירת פערים".
  6. "אני מצטייר בעניין הזה כאיש עם קרניים, כאיש אכזרי, וזה עשה לי עוול במידה רבה. כל חברי הממשלה ללא יוצא מן הכלל לחשו לי באוזן שהם מסכימים איתי. אתם בדרום תשלמו על האדישות הזו, ומספיק לראות את אלפי היהודים בדרום כדי להבין. אני רוצה לראות את כל מי שמדבר נגד הגירוש, מקבל את אותם יהודים בשכונות שלו".
  7. "הענקת חסינות לילדי היהודים תשמש כ'תעודת ביטוח' ליהודים שישתמשו בילדים כדי להישאר".

גרש ומשול

ומכאן, לבחירת התפאורה: חשבתם פעם כמה חוצפה ציבורית נדרשת כדי לבוא לכנס שדרות, עיר מוכת אבטלה ועד לא מזמן גם קסאמים - ולהפנות את האש דווקא משם אל העובדים הזרים? ועוד בפאנל בעל שם מכובס כ""אסטרטגיה נדרשת לצמיחה ולסגירת פערים"?

מי אחראי באמת ל-60 שנות עוני, אבטלה, פשע, התעלמות וכישלון בדרום המדינה - העובדים הזרים או הממשלה לדורותיה? שטייניץ וישי אמורים היו, לכאורה, להבטיח עוד כמה הבטחות סרק לדרומיים - ולשכוח אותן בדרך למכוניות השרד. אבל לא, זה כבר לא עובד כנראה, לבטח שלא אחרי כמעט עשור של קסאמים ומי יודע איזה טרור וטילים בעתיד.

אז מה עושים? הפרד ומשול, כמובן. מרחיקים עד למעוז החלשים - ומסיתים אותם נגד חלשים אחרים, חלשים מהם אפילו. זה, איכשהו, מצליח תמיד - אך במקרה זה חובה להתווכח עם ההצלחה. חובה גם להצביע עליה כנבזית, מפלגת ומעודדת מלחמות פנימיות.

בסוף כל משפט של שטייניץ וישי, יושב תלמיד כיתה ג', בן לעובדת זרה, שנולד בישראל, דובר עברית, שאינו מכיר כלל את ארץ המוצא של אמו. אם הבנתי נכון ושני השרים הנכבדים אכן סימנו אותו וקראו לעניי הדרום לגרש אותו מכאן, אז אפשר רק לקוות שאכן יצליחו לעורר נחשול של זעם ציבורי - ושנחשול זה יופנה נגדם.




יובל שטייניץ / צילום: אריאל ירוזולימסקי חקלאות, עובדים זרים, רימון
ספריה לילדי עובדים זרים / צלם אסתי סגלאלי ישי