נוכלים, סיפור הצלחה

"הוא לא עושה דבר מתוך רצון לעזור. מעניין אותו רק הריגוש האישי שהוא מקבל מהעיסוק הבלתי פוסק בתככים, מעשי מרמה ובעיקר להכניס לבוסים". כך מתאר השחקן ויטלי פרידלנד את דמותו האלמותית של סקפן, גיבור הקומדיה "תעלולי סקפן" מאת מולייר, החוזרת בימים אלה לבמת תיאטרון החאן בעיבוד חדש של הבמאי אודי בן-משה.

מיקי גורביץ', הבמאי והמנהל האמנותי של החאן, לא יאשר רשמית אך סביר שבמסדרונות התיאטרון הירושלמי תולים בימים אלה לא מעט תקוות גם בהצלחה המסחרית הפוטנציאלית של ההפקה. אחרי הכול, קומדיה קלאסית נוספת מבית היוצר הפורה של המחזאי-סטיריקן הצרפתי הדגול מולייר, "הקמצן" בכיכובו של אריה צ'רנר, היא ההצלחה הגדולה ביותר שלהם בעשור החולף (יותר מ-200 הצגות ועוד היד נטויה).

אין פלא שכאשר בן משה, שמאז מינויו לבמאי בית בחאן לפני כמה שנים הספיק להפוך חוד חנית לבמאי תיאטרון צעירים בארץ, העלה את ההצעה להעלות שוב את "תעלולי סקפן" הוא קיבל מיד אור ירוק לצאת לדרך.

"שנים לא העלו בעברית את המחזה המקורי של מולייר", משחזר בן משה. "לא אסחף ואומר שזה היה עבורי חלום שהתגשם לביים את המחזה אבל אני בהחלט חושב שזו יצירה מקסימה, מצחיקה בטירוף, והתרגום של נתן אלתרמן מופתי בעיניי. חוץ מכמה נגיעות פה ושם לא נגענו בו. 'סקפן' מתאים לישראליות העכשווית יותר מתמיד.

"למשל הסצנה שבה סקפן מנסה לשכנע את ארגנט להגיע לפשרה כספית מחוץ לכותלי בית המשפט, ולא להסתבך בהליכי ניירת שיעלו לו הון רב עוד יותר. הטקסט תואם את מערכת המשפט של ימינו מילה במילה. בכל הנוגע לבירוקרטיה פקידותית לא התקדמנו מילימטר ב-200 השנים האחרונות".

"סקפן הוא בסופו של דבר השורד הקלאסי". מתוך החזרות למחזה

להקת שחקנים נודדת

סקפן הוא לכאורה משרת נחות מעלה, אך בפועל מתפקד כיועץ סתרים המסובב על אצבעו הקטנה את אדוניו, שמוכנים למלא כל הוראה שלו אם רק יסכים לפתור עבורם את בעיותיהם השונות. המחזה אינו מסביר איך הגיע למעמד זה וגם אין בכך צורך. לא כאשר דוחסים לפחות משעה וחצי עלילת טלנובלה מטורפת שבמהלכה מתאהבים שני צעירים עשירים בשתי צעירות ממעמד נמוך ומבקשים את עזרתו של סקפן כדי להשיג את ברכתם של אבותיהם המתנשאים ארגנט.

סקפן, בעזרתו של המשרת-קולגה כריסטיאן, המתפקד כיד ימינו בעל כורחו, עומד במשימה ואף מוסיף לה כמה נדבכים פרטיים להנאתו האישית.

עדיין, למרות ההיצמדות לטקסט המקורי של מולייר בתרגומו של אלתרמן, אין לטעות במגע האישי של בן-משה. כך למשל מתחיל המחזה בשיר מקורי של קרן פלס, שהלחינה את המוזיקה להצגה (שיתוף פעולה רביעי ברציפות שלה עם בן-משה בתיאטרון רפרטוארי), שבו מציגים השחקנים את עצמם בשמותיהם האמיתיים.

בנוסף מלווה את השחקנים על הבמה לכל אורך ההצגה מוזיקאי המנגן לסירוגין בגיטרה, טובה, מנדולינה ועוד. אם זה מזכיר את קונספט להקת השחקנים הנודדת בעיבוד החדש ל"נפש הטובה מסצ'ואן" של ברכט בקאמרי, כנראה שאין מקריות בחיים או בתיאטרון.

"לא חשבתי על הדמיון ל'נפש'", טוען בן משה. "אבל בהחלט חשבתי שמחזה כמו 'סקפן' מתאים לאנסמבל כמו זה של תיאטרון החאן. לכן נוצרו שיר הפתיחה, שיר האמצע ושיר הסיום. זו גם הצורה שבה העלו מחזות בתקופתו של מולייר, על ידי להקות קבועות של שחקנים".

"אודי לא רצה הרבה מוזיקה במחזה הזה", מוסיפה קרן פלס, "יותר נגיעות המלוות את ההתרחשות על הבמה, שהיא מאד תזזיתית, ופחות יצירות שלמות. אני נמצאת עכשיו בתנופה יצירתית אינטנסיבית, כי במקביל הלחנתי גם לקברט סטירי חדש שמוטי קירשנבאום מביים בתיאטרון הבימה, ואני מקליטה את האלבום השלישי שלי עם יהודית רביץ כמפיקה מוזיקלית. בחזרות של 'סקפן' גיליתי שלפעמים להלחין מעט ומדויק קשה יותר מלהלחין בשטף".

"ישראלים אוהבים תחמנים"

הבדל נוסף הוא, כאמור, ליהוקו של ויטלי פרידלנד לתפקיד הראשי של סקפן הנוכל. פרידלנד הנאה והצנום הוא אחד השחקנים הצעירים העולים באנסמבל הקבוע של תיאטרון החאן, בעוד רוב הגרסאות שהועלו עד כה ל"תעלולי סקפן" בחרו לתאר אותו כגבר מזדקן ולא בדיוק אטרקטיבי למראה.

"גם אני שאלתי בהתחלה איך זה אמור לעבוד", מאשר פרידלנד, "אבל אין בטקסט של מולייר התייחסות מדויקת לגילו של סקפן. יודעים רק שהוא משרת, ומשם לקחנו לעצמנו יד חופשית. ברמה החברתית, סקפן הוא בתחתית הסולם. מהמקום הזה אין לו מה להפסיד, ולכן הוא מרשה לעצמו לנצל את יכולות התחמון והמרמה הטבעיות שלו כדי להתל באדוניו. בעיקר בשני האבות הזקנים והקמצנים, אבל גם בצעירים שלהם הוא אמור לכאורה לסייע.

"סקפן הוא התחמן הקלאסי, וזה לא אומר שהקהל לא יאהב אותו, להיפך. הקהל, ישראלים בפרט, אוהב תחמנים. גם את יאגו, במחזה 'אותלו' של שייקספיר, הקהל מעריץ".

"אני דווקא מאמין שיש בסקפן שמץ חיבה אמיתית לפחות לשני הצעירים", מסכם בן-משה. "אבל ביסודו של דבר הוא אכן השורד הקלאסי המרמה את כולם וצוחק אחרון. זו דמות נצחית, ואני מאמין שהוא עוד לא אמר את המילה האחרונה".

*אי אפשר שלא להתייחס להצלחה הגדולה של "הקמצן", מחזה נוסף של מולייר שהעלה תיאטרון החאן ומטיל, מן הסתם, צל כבד על ההפקה הנוכחית.

"אני לא מתייחס ספציפית להצלחה קודמת כזו או אחרת. עקרונית, אני מעוניין לעשות תיאטרון נגיש. חשוב לי שכמה שיותר קהל יגיע וייהנה, כי מעל הכול זו הצגה קלילה ומצחיקה המתאימה לחתך רחב של צופים. גם כשביימתי לחאן לפני כמה חודשים את המחזה 'הנסיכה האמריקנית' מאת ניסים אלוני, התקווה שלי הייתה שהפעם הקהל יקלוט את זה, כי זו יצירה מופתית שלא זכתה מעולם להצלחה מסחרית של ממש. 'סקפן' הוא מחזה קל בהרבה לעיכול אז כן, אני אופטימי לגבי ההצלחה שלו. נקווה שאני צודק".

"תעלולי סקפן" יועלה לראשונה באולם הבית של תיאטרון החאן במוצאי שבת, ה-19 בחודש