קול קורא לנוחי דנקנר

בהסתדרות עובדים בשבועות האחרונים מסביב לשעון. בזמן ששר האוצר מדבר על צמיחה, סופרים שם מפעלים שנקלעו למצוקה, ותפרון ומוליתן הם רק דוגמה. ייתכן שזה מסביר את ההתנהלות הבעייתית של הארגון בעניין סכנת הפיטורים של הסדרנים בשופרסל, אבל אם מישהו בהסתדרות לא יתעורר - מאות עובדים עלולים למצוא את עצמם בקרוב בלי פרנסה.

בהסתדרות טוענים כי הסדרנים לא נכללים בהסכמים הקיבוציים של חברות המזון, ולכן לארגון אין כלים רבים להילחם בפיטוריהם הצפויים. אבל בטענה הזאת יש לא מעט היתממות. הרי רק לפני כשבועיים גייסה ההסתדרות את ועד העובדים של חברת החשמל למאבק של קבוצת עובדים חלשה יחסית בחברת הקייטרינג שפע. הם אמרו אז שמדובר ב"סולידריות". במה שונה המקרה של שופרסל?

בהסתדרות מפנים אותנו ליו"ר ועד העובדים של שופרסל, אריאלה סיסו, ולא ברור למה - הרי אין לה אחריות על עובדי חברות המזון.

ההסתדרות יכולה ואפילו חייבת לדרוש משופרסל לנהל משא-ומתן שיסדיר את העסקת הסדרנים ברשת. שופרסל אינה חייבת להמשיך להעסיק את הסדרנים של חברות המזון וגם לא לקלוט אותם כעובדי שופרסל בעתיד, אבל להסתדרות בהחלט יש מנדט להעלות דרישות בעניין.

על ההסתדרות להוכיח, דווקא בעתוי הזה, כי אין עובדים ששווים פחות, ואת הכלים הארגוניים והמשפטיים היא כבר תמצא - כפי שהיא יודעת למצוא כשהיא רוצה.

האחריות של שופרסל

הצעד של שופרסל לגיטימי לחלוטין, והיא לא חייבת לקלוט לשורותיה את הסדרנים העובדים מטעם חברות המזון. היא לא חייבת, אבל יש לה אחריות. כרשת המזון הגדולה בארץ, שנתח השוק שלה חסר תקדים אולי גם במונחים עולמיים, היא חייבת להיות מודעת לכוחה - גם אם הרגולטור לא בתמונה.

לנוחי דנקנר, הבעלים של הרשת, יש עכשיו שתי אפשרויות: לגייס סדרנים חדשים, ללא עבר בחברות המזון ואולי גם ללא ילדים בבית - או לקלוט לשורות הרשת את הסדרנים שמכירים כל מדף, ולפחות להמתיק מעט את הגלולה לאלה שפוטרו בעקבות המהלך של שופרסל. נקווה שהוא יבחר באפשרות הראויה יותר.